עזרת כבר למישהו היום?

בשנה שעברה נהגתי לעצור פעם ביום לפחות בצומת היציאה מהמושב ירקונה, שם שכן הגן של בני הקטן. עצרתי שם, מצייתת אוטומטית לתמרור "עצור" שכבר הפסקתי לראות, אבל יום בהיר אחד עצר אותי שם שלט חדש - שלט עץ שעליו נכתבו בדפוס יפה ועדין שלוש מילים: "לא לשכוח לעזור". השלט תפס מיד את תשומת לבי. ברגע הראשון חשבתי שהתרחשה שם איזו טעות הגהה - אולי התכוונו לחנך את הנהגים הממהרים בתזכורת "לא לשכוח לעצור"... אבל לא. היה כתוב שם בפירוש: "לא לשכוח לעזור".

השיעורים הקודמים ב"אושר שימושי":

>>> שיעור ראשון: אפשר ללמוד להיות אופטימי

>>> שיעור שני: אולי אתם לא במקצוע הנכון?

הציווי הזה ליווה אותי במחשבות הנהיגה שלי, עד שהגעתי הביתה. פתאום חשבתי, כמה נכון בעצם להזכיר את זה לעצמי, לעצמנו. בכמה פעולות ומשימות מתמלא היומיום הדחוס שלנו, עד שדברים יסודיים כמו "לעזור", זקוקים גם הם לתזכורת. השלט עורר אותי, הפעיל בי משהו ובמיוחד סיקרנה אותי המחשבה, איך צץ שם פתאום? מי תלה? ולמה?

התשובה שקיבלתי מחברה שידעה את הסיפור שמאחורי השלט, נגעה בי עמוקות. התברר שבאותו שבוע, נפטר בן המושב באורח טרגי. בחור צעיר שעוד לא מלאו לו 18 ובמהלך אימון לקראת גיוסו המתקרב, קרס פתאום ומת. הוא היה נער מיוחד במינו, אחד כזה שכולם אוהבים, שנמצא בכל מקום ובעיקר - אחד שתמיד שם כדי לעזור. אבל כבד ירד על המושב ובאחד הלילות תלה אחד השכנים את השלט ביציאה מהמושב, כמין גלעד לזכרו של הנער המיוחד ההוא ושל מה שאפיין אותו יותר מכל.

האושר לצאת מתוך עצמי

מאז, ובמשך חודשים רבים, אני חולפת יומיום על פני השלט הזה בעודי נוהגת. הוא אף פעם לא הפך שקוף בעיני, כמו יתר סימני הדרך. בכל פעם מחדש הוא מעורר אותי למחשבה. האם אני זוכרת לעזור? האם אני מגדלת כך את ילדי? הוא מזכיר לי יום יום משהו כל כך חשוב.

"התרומה לאושרם של אנשים אחרים מספקת לנו משמעות והנאה ולכן עזרה לזולת היא אחד המרכיבים החיוניים בחיים מאושרים", אומר ד"ר טל בן שחר. מחקרים מצביעים על כך שכשאנשים עוסקים בפעילויות של עזרה לזולת, בהתנדבות על בסיס קבוע, רמת האושר שלהם עולה, כיוון שתחושת המשמעות והערך שלהם מתגברת".

בסדנאות שאני מנחה אני מבקשת לעיתים מאנשים לספר על רגע של אושר שהם חוו. בצד סיפורים על רגעי שיא של אושר (הלידה, החתונה, החופשה המשפחתית על חוף הים) פעמים רבות חוזרים סיפורים על רגע שבו נתנו משהו מעצמם לאדם אחר – את הזמן, הקשב, החמלה או הסיוע שלהם. אנשים מתארים את תחושת המשמעות שהתמלאו בה כש"יצאו" קצת מתוך עצמם. הם מספרים על האושר הכרוך בכך, על התחושה הטובה שליוותה אותם כשהרגישו משמעותיים ונחוצים עבור אדם אחר.

לא עשיתם מצווה? תמציאו

ויש המון דרכים לעזור. לרוב אנחנו מתמלאים אשמה על כך שלא שזרנו לחיינו פעילות התנדבותית קבועה, כי אין זמן, והילדים קטנים ועוד הרבה סיבות מוצדקות ומובנות, אבל אין צורך לחשוב בנוסחת "הכל או כלום". יש הרבה דרכים לעזור "על הדרך", גם אם זה לא קבוע בלו"ז ביומן וגם אם זה לא במצבי דחק. לעזור לחבר שזקוק לקשב שלנו, לעזור לצבוע את הציוד בבית הספר של הילדים, להוציא את הדודה המבוגרת לבילוי בבית קפה ועוד ועוד. צריך פשוט לנסות לא לשכוח את זה או לנעוץ מין שלט דרכים כזה באחת הצמתים של חייכם.

ואני נזכרת במנהג משפחתי שהיה נהוג בביתה של חברתי, שגדלה בבית דתי. בכל ערב שבת היה אביה מבקש מכל אחד מבני הבית לספר על מצווה שעשה השבוע. "ואם לא עשיתם מצווה השבוע", אמר האב ברוך. "אז תמציאו!"

"וכך", סיפרה לי חברתי. "אפילו לבקשה המוזרה הזאת היה אפקט חיובי. בשבועות שבהם הייתי ממציאה מצווה, זה עזר לי להתכוונן למצווה של השבוע הבא ולחפש את ההזדמנות לעשות אותה..."

והנה עוד דרך מקורית "לא לשכוח לעזור".

שירלי וטל, מחברי סדרת הספרים גיבורים אמיתיים . לאתר של שירלי. לעמוד הפייסבוק .