>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
הכותרות שהתפרסמו בעיתונות הישראלית בבוקר שאחרי תצוגת האופנה של המעצב הצרפתי פייר קרדן במוזיאון ישראל בירושלים ב-9 בנובמבר 1966, התחרו זו בזו ברמת המקוריות שלהן. במעריב הלכו על "זוג מן המאדים בתצוגת קרדן", ואילו בידיעות אחרונות התנוססה הכותרת "עם קרדן לירח" – קריצה לקולקציית בגדי החלל ולקו העיצובי שהוביל קרדן באותן שנים. התגובות לבגדים נעו בין תדהמה לצחוק, בין חוסר הבנה להתפעמות גורפת. הצצה בקטעי העיתונות שהתפרסמו בעקבותיה חושפת היעדר קונצנזוס לגבי ביקורו של אופנאי העלית הצרפתי, שנחת בישראל לפני 45 שנה.
לא רבים זוכרים את ביקורו של קרדן בארץ. שיחת טלפון למוזיאון ישראל גילתה כי גם לא נותרו אנשים שיכולים לדווח ממקור ראשון על ביקורו, וכן שאין בנמצא שום תיעוד של התצוגה ההיא. מי שהביא את התצוגה לתשומת לבנו היה צבי אלחייני, אדריכל והיסטוריון, ומייסד ארכיון אדריכלות ישראל שבמגדל שלום בתל אביב, אולם החיפוש אחר מידע נוסף עלה בתוהו. שמו של אוצר מוזיאון אשדוד לאמנות יונה פישר עלה כאחד ממארגני האירוע, אך בשיחה עמו טוען פישר כי לא לקח בכך חלק. גם פנייה אל בית האופנה פייר קרדן בפריז לא העלתה שום מידע על האירוע. נותרנו עם ידיעות בודדות בתקשורת שהתפעמו מביקורו של קרדן בישראל, וגם עם הידיעה של עיתונאי מעריב גיל קיסרי, שהתמקד ברעיון החדשני להציג אופנה במוזיאון.
"מוזיאון ישראל מתפתח. אומנם, אין הוא פושט צורה ולובש צורה, אך בעוד חודש כמה מבאיו יפשטו וילבשו בין כתליו את מחלצותיהם", כתב קיסרי. "ממד חדש יתווסף לגן האמנות, להיכל הספר של המוזיאון הלאומי הראשון שלנו: תחת קורת גג אחת עם המוזיאון למקרא ולעתיקות, יציגו 14 דוגמניות ודוגמנים מפריז את חידושי הפאר של אופנת הלבוש הצרפתית".
למרות הסלידה הקלה של חלק מהמבקרים מהערבוב בין אמנות לאופנה, זו לא היתה התצוגה הראשונה של קרדן בחלל מוזיאלי – לפני שנחת בישראל הוא כבר ערך תצוגות במוזיאון הלובר בפריז ובטייט גאלרי בלונדון. כיום, כשתערוכות אופנה הפכו לחלק בלתי נפרד מההיצע של המוזיאונים החשובים בעולם, ניתן רק לברך את מוזיאון ישראל על היוזמה.
התצוגה של קרדן היתה תצוגת האופנה הראשונה של מעצב עלית בישראל. בניגוד לרוברטו קוואלי,
שהציג בחודש שעבר במהלך שבוע האופנה תל אביב,
תצוגתו של קרדן לא התקיימה כחלק משבוע האופנה שנערך בישראל באותן שנים אלא כחלק מהחגיגות לפתיחת המוזיאון המחודש בירושלים. תצוגה נוספת של קרדן התקיימה ביום למחרת במלון דן בתל אביב, כערב תרומה לארגון ויצ"ו ישראל. כרטיס כניסה זוגי לתצוגה עלה כ-60 לירות (חיילי קבע, לדוגמה, קיבלו באותה עת משכורת חודשית של 18 לירות).
חשיבותה של התצוגה נובעת בעיקר ממעמדו הרם של המעצב באותן שנים מחוץ לגבולות ישראל. קרדן היה תלמידם של מעצבי העלית החשובים אלזה סקיפרלי, ועבד במחלקת החייטות של כריסטיאן דיור. בשנת 1953 הקים את קו העלית בעיצובו, ושש שנים לאחר מכן גם את קו הרדי טו וור. בשנות ה-60 וה-70 היה ידוע בעולם בזכות "אופנת החלל" שעיצב – בגדים בסגנון פוטוריסטי שהיו המשך ישיר לכמיהה התרבותית של האדם להגיע לחלל. בביקורו בישראל הציג פריטים מתוך קולקציית אביב-קיץ 1967, חלקם נתפרו מאריגים של החברה הישראלית משכית.
"הוא היה אז מעצב בשיא תהילתו. עצם העובדה שבחר לבוא לישראל, ריגשה אותי", נזכרת עיתונאית האופנה לשעבר יהודית חנוך. "זו היתה הפעם הראשונה שבה זכינו בישראל לתצוגת אופנה בסדר גודל כזה. הבגדים של קרדן היו ארכיטקטוניים, והבחירה להציגם לצד היכל הספר היתה מדהימה".
דברים דומים על הקשר בין חלל התצוגה לבגדים אומר גם אלחייני: "היכל הספר תפס במדויק את רוח הזמן הבינלאומית, זו שעל סף הפוסט-מודרניזם הפונה אל העבר יחד עם החשיבה האדריכלית העתידנית של אמצע המאה שעברה. כמו מיטב האדריכלות הישראלית של אותה התקופה, גם היכל הספר התפרסם באינספור מגזינים וספרים מחוץ לישראל, שאחד מהם התגלגל לידיו של פייר קרדן, שבחושיו המחודדים – שתפסו אופנה במובן הרחב ביותר של צורה וזמן – התעקש להציג את 'קולקציית החלל' שלו באחד הסמלים המובהקים של ה'חדש-ישן'. לא במקרה הוא גם התעקש להשתמש בחלק מהקולקציה בבדים תוצרת ישראל, ולחבר את המקום הספציפי עם היצירה האוניברסלית-עתידנית שלו עצמו".
אלא שבזמן אמת, אנשי החלל שכבשו את המוזיאון נראו לצברים ולאנשי החברה בישראל כיצורים מעולם אחר. "גברים צעירים, צרים וארוכים, בשיער ארוך וצבוע, שיש להם ודאי מוח לחשוב ואיברים להלך בעזרתם ולעבוד בהם", כתבה העיתונאית עפרה אליגון, וגלשה בהגיגיה למקומו של הגבר בחברה המודרנית. "(אלו) מהלכים-מרקדים באיזה טראנס מגוחך, כדי להפגין תלבושות. מה עושים באירופה לגבר? ומה עושים לנשים?! במי נתאהב, על כתפו של מי נניח את הראש, מי יהיה אב ובעל – איזה מין 'ניני' חלוש ומפורכס ונטול מין. לא גבר ולא אישה".
בהמשך היא גם לא חוסכת ביקורת מ"השמנה וסלתה" שהגיעו לתצוגה. "הגברות הרזות והצעירות של ירושלים ותל אביב, והגברות הפחות רזות שהגיעו באוטובוס מלא של נשות ויצ"ו ושבאו מכל קצות הארץ, וכל יתר הגברות הראשונות של האופנה העלית והממשלתית, התחילו למחוא כף לפי קצב מנגינה של הביטלס". "בגדים הם עסק רציני", היא ממשיכה את ביקורתה המושחזת. "לוקח קרדן זה ומטלטל אותך טלטלה גדולה. הוא עושה אותך לבן התקופה. בבדים שלי יכול אדם לקום ולצווח: עצור עולם, אני רוצה לרדת בתחנה הקרובה לירח, ליופיטר, למרס, או סתם לטייל בשדות האין סוף ואף מעבר להם".
