"זה הכי מעצבן ואני לא הולכת לעשות את זה", פוסקת אסתר רדא כשאני מבקש ממנה להגדיר עבורי את המוזיקה שהיא עושה, וגם שואל איך מערבבים "צלילים אתיופים מסורתיים מבית אמא, גוספל קלאסי ואר. אנד בי מודרני", כפי שקראתי על היצירה שלה.

"זה סך כל החלקים שיש בי, כל מה שאני אוהבת לשמוע, כל מה שאני אוהבת לשיר. מה שיוצא על הגיטרה, וזהו. אני לא מגדירה את זה. בסך הכל כותבת ושרה. מה שיוצא, אני מרוצה", היא צוחקת.

בכל אופן, השילוב הזה (פלוס קצת סול, קצת פאנק וקצת אתיו־ג'אז) הוא התשתית של אלבום הבכורה של רדא, שיצא השבוע ונקרא בשמה, "Ester Rada". גם ההסבר שלה לכך שהאלבום כולו באנגלית, די משכנע. "החלום שלי הוא ממש גדול, לכבוש את העולם". קניתי.

רק עוד דבר קטן: מה זה אתיו־ג'אז?

"זה מושג שהומצא בסבנטיז על ידי מולטו אסטטקה, שעשה את הפסקול של 'פרחים שבורים'. הוא הופיע בארץ לפני שנתיים, אחת ההופעות הטובות שראיתי. היא נתנה לי השראה להכניס קצת מזה למוזיקה שלי. זה בדיוק כמו שזה נשמע, מוזיקה עם סולמות ומקצבים שמגיעים מהמוזיקה האתיופית המסורתית, אבל היא קצת יותר מערבית וג'אז־טייפ. שילוב של השניים".

יכול להיות שתזהו את הפנים של רדא, 28, בזכות המשחק שלה ("המיוחדת", "נויורק") שנמצא על אש גבוהה עדיין, או אולי הודות לקליפ היפה לשיר היפה עוד יותר שלה, "Life Happens". אחרי הכל, אין הרבה קליפים ישראלים בפלייליסטים של VH־1 ו־MTV. אבל זה הכי 2013 להגיד שהיא הדבר הגדול הבא שמגיע מישראל. 2014 יותר בסימן של להפעיל מבערים ולפרוץ החוצה.

ההודעות שהיא מקבלת בפייסבוק ("כל הזמן, מכל העולם") לא משאירות לה ברירה. "אמרו לי למשל, שמשמיעים את המוזיקה שלי באוסטרליה ובדרום אפריקה, וזה מפתיע אותי בכל פעם מחדש. גם על הוול כותבים, שואלים מתי את מגיעה לפריז, מתי את מגיעה לשיקגו".

ובכן, בחודש הבא תצא רדא לסבב קצר באנגליה, הולנד וצרפת. באפריל כבר תופיע בדרום אמריקה. במאי "יש דיבור על דרום אפריקה, עדיין מחזיקה אצבעות". ומה עם יוני־יולי, אתם שואלים. ארצות הברית, כמובן.

__________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס: