(מערכת xo)
ליהיא גרינר: סופגנייה במילוי טראש. ואם להיות יותר ספציפיים: במילוי שמן חמניות, שמן מכונות ועוד כמה שמנים שיגרמו לסופגנייה הזאת להיות טעימה מצד אחד ולגמרי גילטי פלז'ר מהצד השני. הסופגנייה הזו כל כך מטוגנת ומתוקה שתקבלו סוכרת רק מלהסתכל עליה. גרינר הרי יודעת בדיוק מה אנחנו אוהבים ואיך אנחנו אוהבים את זה - ומספקת לנו את הסחורה: היא יותר מדי, בכמויות גדולות מדי, אבל אנחנו, חזרזירים שכמותנו, חוזרים לקבל את מנת הגרינר שלנו בכל פעם שבא לנו על משהו מושחת במיוחד. אם היא הייתה על המדף בקונדיטוריה המקומית, היא בטח הייתה שוברת את שיא גינס בקטגוריית הסופגנייה הגדולה והמלאה ביותר, זאת שיש בה גם ריבה, גם שוקולד וגם בוטנים מעל. זה מושחת, זה קצת חסר טעם, אבל אלוהים, לפעמים זה טעים.
אסתי גינזבורג: סופגנייה ריקה לגמרי. אנחנו קוראים לה סופגנייה רק משום שהיא לא נראית כמו רוב הדוגמניות היום – קרי, כמו ניצב ב"רשימת שינדלר" - אלא כאישה בריאה (אפילו לא עסיסית!), אז מה כבר יכול להיות בתוכה? גינזבורג היא סופגנייה ריקה לגמרי, ללא שמן, ללא סוכר, ללא עוד כמה דברים מושחתים, וטוב שכך. ב-2012, כשאחוז האנשים הסובלים מעודף משקל בעולם המערבי מרקיע שחקים, בחורה כמו גינזבורג ממש לא צריכה להתנצל על כך שהיא לא משתחלת לבגדים של שילב. עם זאת, אם כבר הפכו אותה לסופגנייה, יודגש למען ההגינות שהיא הסופגנייה הכי דלת קלוריות שניתן להשיג. אה, ושסופגניות הן הרבה יותר טעימות ממקלות סלרי, קאפיש?
דביר בנדק: סופגנייה במילוי ריבת חלב.
מצד אחד, אנחנו ממש אוהבים. מצד שני, אם זה מגיע בכמויות בלתי הגיוניות, זה יכול לעשות צרבת. בנדק הוא שחקן מוכשר ומופיע בפרסומת שבוודאי הצליחה לכסות את המשכנתה שלו, אך גם מכניסה כל אדם שפוי לעצבים. אנחנו חושבים שבשורה התחתונה הוא סופגנייה טעימה לאללה - צריך רק לדעת לאכול אותה במינונים הנכונים, כי אם רואים אותה בכל מקום, היא קצת נמאסת. רק לנו הדיבור הזה על ריבת חלב עושה כאב בטן?
