כצפוי, אף אחד לא מצליח לתאר את ג'ון האם בצורה מדויקת יותר מטינה פיי. כוכבת "רוק 30", שליהקה את האם כאחד מבני הזוג הכושלים שלה בסדרה, אמרה עליו: "יש לו את היכולות הקומיות של חבר בקאסט 'סטרדיי נייט לייב', את המבנה האנטומי של דוגמן טי־שירטים, ואת מוסר העבודה של מי שהתפרסם רק אחרי גיל 30".

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

בהזדמנות אחרת היא סיפרה גם שהיופי שלו כל כך מסנוור שהיא נאלצת "לחתוך חור בצלחת נייר ולהביט עליו כמו על ליקוי חמה".

אם תשאלו את האם, הוא מעדיף להגדיר את עצמו באמצעות החלק הראשון של המשפט, זה עם היכולות הקומיות. לטענתו, החיים האמיתיים שלו הרבה יותר דומים לסיטקום שנון מאשר לתוכנית איכות מלנכולית כמו "מד מן", או כך לפחות הוא מנסה לשכנע בראיון הטלפוני.

אחרי חמש שנים שבהן הוא מגלם את דון דרייפר, האיש הכי רציני על המסך הקטן, מאוד דחוף לו להוכיח שהשפתיים המושלמות שלו יודעות לא רק לעשן, לשתות וויסקי ולירות סלוגנים מבריקים, אלא גם להתעקם בצורה של חיוך.

רגע, אתה מנסה להגיד לי שאתה סוג של ליצן במציאות?

"אני משתדל. לא תמיד זה יוצא בכוונה".

חשוב לך לקבל תפקידים קומיים כדי לא להיתקע בטייפקאסט של דרייפר?

"חשוב לי לעשות תפקידים שנותנים לי השראה או לעבוד עם אנשים שמאתגרים אותי. הגעתי להחלטה לא לקחת יותר תפקידים שמתרחשים בסיקסטיז, למרות ששלחו לי בערך כל תסריט שקשור לתקופה.

"אני חושב שההזדמנות להנחות את 'סטרדיי נייט לייב' שלוש פעמים, או לשחק ב'רוק 30' או בסרט 'מסיבת רווקות', אלה בחירות ליהוק מחוץ לקופסה בשביל מישהו כמוני, שיצא מ'מד מן'. העובדה שזכיתי לעבוד עם אנשים כמו טינה פיי וקריסטן וויג זה בעיניי סוג של חלום".

מאוד מפתיע לגלות עד כמה אתה מצחיק.

"הרבה אנשים מופתעים לגלות שאני גם מצחיק, אבל דווקא האנשים שמכירים אותי לא מופתעים בכלל. אני חושב שהתפקידים הקומיים שעשיתי הרבה יותר קרובים לאיך שאני במציאות. ביומיום יוצא לי הרבה יותר לצחוק על האבסורד של החיים מאשר להסתכל מחוץ לחלון במבט מהורהר".

זו תקופה לא קלה להיות ג'ון האם. כנראה התקופה הכי עמוסה בקריירה שלו. בתחילת השבוע עלתה בארצות הברית העונה החמישית והכה מצופה של "מד מן", אחרי כמעט שנה וחצי של פאוזה מעיקה, עם פרק בכורה כפול (את הפרק השלישי בעונה, שמגיעה ל־HOT בסוף השבוע, ביים האם בעצמו).

ובטיימינג מושלם: סרט חדש שבו הוא משתתף, "חברים עם ילדים", הגיע לאקרנים (גם בישראל) כמה ימים קודם לכן. לא פלא שהקול שלו נשמע צרוד - בזמן האחרון כל מה שהוא עושה זה להתראיין ולדבר על עצמו בתקשורת.

אם תנסו לברר עם האם איך זה מרגיש להיות סמל מין, הוא יענה לכם ש"לסקסיות אין שום משמעות מעבר לצורך למכור מגזינים", כפי שאמר לאחרונה בראיון ל"טיים אאוט לונדון", וש"למי אכפת? אתה באותה מידה יכול להיות קים קרדשיאן ולעשות קלטת סקס". בזמן האחרון הוא מנצל כל הזדמנות כדי לרדת על הגברת קרדשיאן ועל חייה הריקניים, ובאחד הראיונות אפילו קרא לה "אידיוטית". אז בואו נדלג ישר לעניין.

אז מה אתה יכול לספר לי על העונה החדשה של "מד מן"?

"חכי ותראי, זה כל מה שאני יכול לומר".

דרייפר מגיע העונה לגיל 40.

"העובדה שקוראים לו 'זקן' פעמיים בפרק הראשון היא משמעותית, הדור הצעיר משאיר אותו מאחור. הצעירים שהעריצו את דון, עכשיו קצת מרגישים שהם יכולים להביא את הדעות שלהן לשולחן.

"אחד הדברים שמאט ואני דיברנו עליו בתחילת העונה הוא על השינויים בחיים של גבר כשהוא מגיע לגיל 40, ומה קורה כשאתה מתבגר ומבין שהדברים שדאגת לגביהם כשהיית צעיר יותר לא באמת משנים שום דבר. אתה אומר לעצמך, הכל בולשיט, צריך להתקדם בחיים".

אתה מזדהה, כמי שחגג 41 החודש?

"היום המצב שונה לגמרי. בהוליווד אנשים בני 40 מתנהגים כאילו הם בני 15, לובשים את כובע הבייסבול על הצד וכאלה, כל דבר כדי להתחמק מלהתנהג כמו הגיל האמיתי שלהם. פעם גיל 40 הביא איתו סוג של בגרות.

"בשנות ה־60 המוקדמות התחילה המגמה של להתייחס לשוק הנוער כשוק הכי חשוב בעולם הפרסום ובתרבות, וכיום אנחנו רואים את התוצאה של מה שהתחיל אז. כל הסרטים והמוזיקה מכוונים לילדים בני 14 בגלל שהם הצרכנים הכי אקטיביים. 'משחקי הרעב', 'דמדומים', 'רובוטריקים', אלה שלוש סדרות הסרטים הגדולות ביותר כרגע, והן מיועדות באופן לבני 14".

דון אי פעם יצליח להיות מאושר?

"אני חושב שזו בהחלט מטרה. אחד מקווי העלילה העיקריים הוא חקירה מהו אושר ומה נדרש כדי להשיג אותו. יש כאן סוג של אירוניה, כי דון הוא איש שמוכר אושר, אבל לא מרוצה מהדרך שבה החיים שלו מתנהלים. בעונה הקודמת החיים שלו הידרדרו כשהתמודד עם פירוק הנישואין ופירוק אפשרי של הביזנס, אבל בסוף העונה היתה סוג של קרן שמש בחיים שלו, ואני מקווה שנמשיך לראות את האור הזה".

רוב הזמן הוא אומלל, ובכל זאת כל הצופים רוצים להיות כמוהו.

"כולם רוצים לחיות את החיים שלו, אבל רק את החלקים הטובים. אנחנו מנסים להראות כל מיני צדדים שלו, וזה מה שהופך את התוכנית לעמוקה. הוא אולי נראה קול עם הכובע שלו, אבל החלק האפל שלו פחות אטרקטיבי. אני לא חושב שמישהו באמת היה רוצה להיות דון".

אתה מצליח להיות מצחיק גם על הסט של "מד מן"?

"זו סדרה שיכולה להיות מאוד כבדה ורצינית, אז אנחנו מנסים לשמור על אווירה קלילה ומשוחררת. אני עובד שם עם כמה מהאנשים הכי מצחיקים על הפלנטה. ג'ון סלאטרי, אליזבת מוס, ויני קרתייזר (רוג'ר סטרלינג, פגי אולסן, פיט קמפבל, בהתאמה, ש.א), אלה אנשים מצחיקים מאוד".

בת זוגו של האם ב־15 השנה האחרונות, ג'ניפר ווסטפלד, היא שחקנית ותסריטאית שהפכה לאחרונה גם לבמאית, והיא זו שביימה אותו בסרט החדש "חברים עם ילדים".

ווסטפלד, שכתבה את הסרט העצמאי המצליח מ־2002 "לנשק את ג'סיקה סטיין" ושיחקה בו בתפקיד ג'סיקה, ליהקה גם הפעם את עצמה לתפקיד הראשי, ואת האם (שהבליח גם בסרטה הקודם) לתפקיד בן, אחד מחבריה הטובים שנישואיו מתפרקים.

למרות שמדובר בקומדיה רומנטית, התפקיד של האם כאן רציני למדי: באחת הסצנות המרכזיות, שמתרחשת במהלך חופשת סקי, הוא משתכר ומתחיל להעליב את חבריו האומללים. אבל נשאר חתיך וצ'ארמינג תוך כדי כמובן.

"העבודה על הסרט היתה חוויה", הוא מספר. "ג'ניפר ואני הפקנו אותו וליווינו את הפרויקט עד שהוא התגשם, וזה היה תהליך מרגש וגם קשה מאוד. בינתיים הסרט מצליח יפה, וזה ממש לא מובן מאליו. כשאתה עושה סרט עצמאי אתה בעצם נלחם בקרב אבוד מראש. צריך לגייס כמה מיליוני דולר, זה לא פשוט. אבל ג'ן היא אחד האנשים הכי מוכשרים שאני מכיר, היא מולטי־טאלנט וכל כך ממוקדת. זה היה מעורר השראה לצפות בה".

היה מוזר לקבל ממנה הוראות כבוסית?

"זה לא היה כזה מוזר. זה סט, ואתה רוצה שהמנהיג של הקבוצה יהיה האדם עם הכי הרבה ידע, וזו בדיוק ג'ן. היא מוכשרת בצורה מטורפת.

"הייתי מוכן שהיא תהיה הבוסית שלי בכל דבר. אבל אני לא יודע אם הייתי ממליץ על החוויה הזו לזוגות אחרים. אנחנו די עשינו את זה מתוך הכרח. הבנו שהדרך היחידה לגרום לדבר הזה לקרות תהיה לעשות את זה בעצמנו".

אתה נאלץ כל הזמן לגונן על ההחלטה שלך ושל ג'ן לא להתחתן?

"אני בעיקר מרגיש שזה מוזר שאנשים שואלים למה החלטנו לא להתחתן, כי זה מאוד אישי. אבל אני לא מרגיש שאני צריך להתגונן. לאנשים יש אג'נדה משלהם, וזה בדרך כלל לא תואם לאג'נדה שלי".

ג'ון האם הגיע למשחק בגיל 24, כשעבר להתגורר בלוס אנג'לס. אבל המלהקים לא בדיוק עמדו בתור עם תפקידים עבורו, ולכן האם נאלץ להתפרנס בדרכים יצירתיות. למשל כמלצר, כברמן, כמורה למשחק וגם כמעצב סטים בתעשיית הפורנו הרך. "הייתי צריך להזיז רהיטים מסביב לאנשים עירומים ומיוזעים", סיפר בעבר, "לא היו שם זיונים אמיתיים, אבל זה היה נורא עצוב".

הוא הבטיח לעצמו שאם עד גיל 30 הוא לא מתחיל להצליח, הוא נוטש את העיר לתמיד, "וברגע שאמרתי את זה, מיד התחלתי לעבוד". היו לו תפקידים קטנים בסדרות כמו "פרובידנס" ו"בנות גילמור", ורק בגיל 36 הגיעה הפריצה.

"'מד מן' הרימה את הקריירה שלי, במובן שלא היתה לי ממש קריירה לפני כן", אמר במסיבת העיתונאים בלוס אנג'לס (כן, ראיינו אותו פעמיים עבור הכתבה הזו). "התחלנו את הסדרה במצב שכולם יכלו רק להרוויח ממנו. אף אחד לא היה כוכב גדול, אף אחד לא היה סופר־מפורסם, פשוט התאספנו כולנו ועשינו סדרת טלוויזיה שונה בערוץ די קטן שאף אחד לא חשב שיש לה סיכוי. והנה אנחנו, חמש עונות לאחר מכן".

הסוף של "מד מן" עוד רחוק (צפויות לה עוד שתי עונות אחרי הנוכחית), אבל האם כבר מכין את עצמו ליום שאחרי ומתחיל לפזול יותר ויותר לעבר תפקידים בקולנוע.

הפרויקט הבא שלו, תשמחו לדעת, הוא דווקא סרט חדש של הבמאי הישראלי ארי פולמן, ש"ואלס עם באשיר" שלו היה מועמד לאוסקר ב־2009. הסרט, שכבר צולם ואמור לצאת בעוד כעשרה חודשים, ייקרא "כנס העתידנים" ("The Congress" באנגלית), ויכלול 70 דקות של לייב אקשן ו־50 דקות אנימציה. מככבים בו גם רובין רייט, פול ג'יאמטי והארווי קייטל.

"רצינו אותו בגלל 'מד מן' כמובן, אני מעריץ של הסדרה", מספר פולמן. "הוא נדלק על התסריט, אבל הסכים להיות רק דמות מצוירת בסרט, ובעצם הוא התפקיד הראשי בחלק המצויר. מעבר לזה שהוא שחקן אדיר, הוא איש מקסים על הסט, מקצוען, בלי גרם של פוזה, למרות המעמד שלו. הוא בן אדם אדיר. היה תענוג לעבוד איתו".

"התסריט הובא לתשומת ליבי", מאשר האם. "דיברתי עם ארי, ראיתי את הסרט הקודם שלו וחשבתי שהוא היה מרתק. הוא אמר לי שהוא רוצה לעשות סרט נוסף בסגנון ויזואלי דומה. הוא בחור מאוד מעניין והייתי מאוד נרגש לקבל את ההזדמנות הזאת. עוד לא ראיתי שום דבר מהסרט הזה, אין לי מושג אם הוא גמור בכלל, אבל זה פרויקט מאוד מעניין".

ראיתי פריים אחד שמסתובב ברשת.

"זה פריים אחד יותר ממה שאני ראיתי".

אז מחכים לך זוג כרטיסים להקרנת הבכורה בישראל.

"אני אשמח. מעולם לא הייתי במזרח התיכון, אני מאוד רוצה לעשות את זה מתישהו".

** את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגיליון החדש של "פנאי פלוס"

_____________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס: