>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק
קופאת על מקומה
ג'נוארי ג'ונס היא שחקנית מוגבלת. לבטי דרייפר מ"מד מן" זה התאים בול
כש"מד מן" התחילה, בטי דרייפר היתה כמו האשה המושלמת. יפהפייה בלונדינית אסופה היטב, שני ילדים, בית גדול בפרברים הירוקים, בעל מצליחן, תנור בילט־אין, פנקייק לארוחת בוקר, הכל טוב, תודה. ובינתיים, מתחת לפני השטח, רחשו כל אותן נוירוזות, כל אותם ויצים קטנוניים שהפכו אותה, חמש עונות אחר כך ובעקבות שלל תהפוכות דרמטיות, לאחת מהדמויות המרתקות ביותר בטלוויזיה.
עם הבעתה הקפואה - משהו בין אפאתיות לזעם כבוש, עם קמצוץ של שאט נפש - והאיפוק הקריר והכמעט אלים שמאפיין אותה, היא סופת השלגים לסערת האש של ג'ואן הולאוויי (כריסטינה הנדריקס). ג'נוארי ג'ונס, שמגלמת את בטי בשלמות המתבקשת מדמות שמשורטטת כל כך טוב, מתאימה לתפקיד כמו כפפה ליד, ודווקא בגלל יכולת המשחק המוגבלת שלה.
לראיה, הציצו בכל שאר התפקידים שעשתה בקריירה שלה, או אולי רק במותחן "רודף צדק" שבו שיחקה לצד ניקולאס קייג'. כן, אפילו ניקולאס קייג' נראה פתאום כמו שחקן כשהיא חולקת איתו סצנה. מדהים.
קרח ואש
"המפענחת": הקרחון שרון ריידר מול הלהט של ברנדה ג'ונסון
פקד שרון ריידר (מרי מקדונל הנפלאה מ"באטלסטאר גלקטיקה") היא אשה קשה עד מאוד. ומי עוד מסוגל לקחת על עצמו את התפקיד חסר הפשרות של מפקדת מחלקת חקירות פנימיות, עיסוק שמחייב אותה לרדוף שוטרים שהשתמשו באלימות מופרזת? זה, למשל, מה שהיא אומרת בזירת רצח לשוטרים שזה עתה סיפרו לה על מותו המדמם של חברם: "זה עצוב, אבל כולנו צריכים להיזהר עם הרגשות שלנו בימים הבאים". אאוץ'.
מובן מאליו שמלאכתה תוביל אותה לעימות עם סנ"צ ברנדה לי ג'ונסון (קירה סדג'וויק הנפלאה לא פחות), המפקדת הקשוחה והנאמנה לפקודיה של היחידה לפשעים חמורים.
אבל העימות האמיתי שמתחולל ביניהן קשור דווקא לאופיין הבסיסי: ג'ונסון האינטנסיבית והלהוטה פשוט לא מסוגלת לקבל את הגישה הקרה, האנליטית והמתודית של ריידור, והניצוצות שעפים ביניהן מילאו את שלוש עונותיה האחרונות של "המפענחת".
בסוף, מן הסתם, שררו ביניהן כבוד והערכה הדדיים, וריידור התגלתה כדמות מספיק פופולרית כדי לזכות בספין־אוף משלה, "Major Crimes", שעולה ממש השבוע. ומי יהיה הסנ"צ ג'ונסון שלה עכשיו?
בוס
ורוניקה מ"עדיף בלי טד", האשה והחיוך הסוציופתי
לפעמים נדמה שפורשיה דה רוסי, הבלונדה הרזה שחולקת יצוע עם אלן דג'נרס, פשוט נולדה לגלם מלכות קרח. למעשה, "מלכת הקרח" היה הכינוי של אחת מהדמויות המפורסמות שלה, עו"ד נל פורטר ב"אלי מקביל".
אולי אלה תווי הפנים המסותתים הללו, עם האף החד והחיוך הטורפני, אולי מדובר בתוצר של היראה הקמאית שלנו אל מול בלונדיניות גבוהות עם גוף אלוהי, אבל דה רוסי היא אחת הבחירות הטובות ביותר עבור כל מי שמעוניין ללהק ביץ' צוננת עד אימה.
ורוניקה פאלמר מ"עדיף בלי טד" בהחלט עונה על ההגדרה. מתוקף תפקידה כמנהלת בכירה בתאגיד הנכלולי ורידיאן דיינמיקס, פאלמר משמשת כבוס הישיר של גיבור הסדרה, טד (ג'יי הארינגטון), וכשאיננה מטילה עליו משימה מטופשת כלשהי בעודה מחייכת את החיוך הסוציופתי הקטן והמערער שלה, היא מנצלת את הזמן להתעלל בשאר עובדיה - לא מתוך איזשהו רוע, כמו מתוך הידיעה הברורה שאין אף אחד אחר בעולם מלבדה ולמה לא להשתעשע קצת, אם אפשר.
רגעי חום ואמת תמצאו, אם ממש תתאמצו, כשתשקו אותה בקצת אלכוהול, או כשסדר הכדורים שהיא לוקחת ישתבש איכשהו, וגם אז אל תקוו לגדולות ונצורות. זה לא שהיא תתחיל להתייפח או משהו.
המכונה
קמרון מ"יומני שרה קונור" מצליחה להיות אפילו יותר צוננת משוורצנגר
היו כמה וכמה סיבות להצלחתו של הסרט "שליחות קטלנית 2", ובעוד רבים יאמרו לכם שמבחינתם הסייבורג המחסל 1000-T (רוברט פטריק) מקפיא הדם היה הסיבה העיקרית, עבור רבים אחרים היתה זו מערכת היחסים המרגשת בין ה־800-T (ארנולד שוורצנגר) והנער עליו נשלח לגונן, ג'ון קונור, במהלכה הפשיר שוורצנגר לאיטו והפך לדמות האב שלמראה שקיעתה באגם של אש בכינו כולנו.
ב־"Terminator - The Sarah Connor Chronicles", הסדרה שמתרחשת ביקום של הזיכיון, לוקחת את תפקיד הפרוטקטור בחורה, קמרון (סאמר גלאו) הקפואה והקטלנית, ובעוד ניסיון דומה השתבש קשות ב"שליחות קטלנית 3" (שם טבחה קריסטינה לוקן בזכר ה־1000-T של רוברט פטריק), בטלוויזיה הוא דווקא עובד לא רע.
קמרון, שמתחזה לאחותו של ג'ון, אומנם קצת פחות אמוציונלית מהמחסל של שוורצנגר, וגלאו - תאמינו או לא - היא שחקנית קצת פחות טובה ממנו, ובכל זאת זה עובד. מדוע? כי כולם אוהבים שומרות ראש רובוטיות שהגיעו מהעתיד ובמקרה גם נראות ממש טוב. כולם.
מלכה לב קרח
המלכה סרסיי מ"משחקי הכס" היא הארכי־נבל האמיתי של הסאגה
לומר שסרסיי היא אשה קרירה לא יהיה כה מדויק, שכן היו (ועוד יהיו) לה כמה התפרצויות רגש מלודרמטיות מהזן שהופך את "משחקי הכס" גם לאופרת סבון משובחת, פרט להיותה אפוס הרפתקאות מסעיר.
כשטיריון השימדון שולח את בתה מירצ'לה ממעלה המלך כדי לחזק את הברית עם משפחת מרטל, למשל, סרסיי די מתפרקת, שלא לדבר על התקפי הזעם שמגיעים מפעם לפעם.
ובכל זאת היא נכנסת לרשימה הזאת, מפני שכשהיא במיטבה, סרסיי (כפי שמגלמת אותה לנה הדיי האלוהית) היא מלכת קרח מרושעת ושאפתנית, הארכי־נבל האמיתית של סדרת ספרי "שיר של קרח ואש", שלא תבחל בכלום כדי לקדם את האינטרסים שלה - וב"כלום" אתם יכולים גם לכלול את דחיפתו של הילד בראן סטארק מחוץ לחלון, אחרי שתפס אותה ואת אחיה ג'יים משתרללים בנעימות במגדל אבן נטוש.
סרסיי, כמובן, היא זו שמורה על המהלך, וכבר בפרק הראשון של "משחקי הכס" היא מסמנת בכך את נקודות הקיצון שאליהן תהיה מוכנה להגיע על מנת לשמר את האינטרסים הללו. אלה רק אנחנו, או שזה הופך אותה לסקסית להפליא?.
אני, כלבה
הקיסרית ליוויה מ"אני, קלאודיוס" הצליחה להקפיא לקיסר את התחת
רומא העתיקה, קצת לפני שבנצרת נולד בן של איזה נגר, היתה בור של שרצים. בסמוך למותו של הקיסר אוגוסטוס רחשה חצרו שלל תככים, כשהפרס הגדול - השלטון בקיסרות העצומה שהותיר אחריו - הלך לבסוף לטיבריוס, בנו המאומץ, ולא בכדי: מאחורי המהלך עמדה אמו של טיבריוס ואשתו השנייה של אוגוסטוס, ליוויה, שצברה כוח והשפעה אדירים במהלך שנותיה לצד הקיסר המנוח.
בהמשך הספיקה ליוויה, ביץ' מחושבת וקרה כקרטיב שבחשה בכל ענייני האימפריה, להסתכסך קשות עם טיבריוס, שבשלב מסוים פשוט נטש את תפקיד הקיסר מאחר שלא יכול היה לשאת אותה יותר. ב"אני, קלאודיוס" - סדרת המופת של ה־BBC משנות ה־70 - מגלמת אותה שחקנית דגולה, שון פיליפס, שפשוט נולדה עם תווי הפנים הקפואים והאכזריים הנדרשים לתפקיד.
עובדה: כמה שנים אחר כך תגלם ב"חולית" את הלן גאיוס מוהיאם, מכשפה מצמררת ומגולחת שיער, מנהיגת מסדר בנות גשרית הקטלני. אז הפרצוף כבר שם, אבל מניין המוג'ו? ובכן, פיליפס היתה נשואה לפיטר אוטול, אחד האלכוהוליסטים הפרועים בתולדות הוליווד ובכלל, מה שהיה הופך כל אחת למכשפה מצמררת ומגולחת שיער. רחמים.
בשיניים
השנינות של פאם מ"דם אמיתי" חדה וכואבת לא פחות מניביה
פאם סווינפורד דה בופורט (בגילומה המעולה של קריסטין באוור ואן סטראטן, שם מעולה לא פחות) נולדה ב־1871, ניהלה בית זונות בסן פרנסיסקו וב־1905 הפכה לערפד באדיבותו של אריק נורתמן.
מרגע זה ואילך תלווה אותו, תנהל עבורו את עסקיו (ובימים אלה את הבר "פאנגטזיה"), תשכב איתו מדי פעם ובעיקר תשדר התנשאות קפואה וציניות יובשנית, שיעניקו לה את כמה מהפנינים המשובחות ביותר בתולדות "דם אמיתי". דוגמה? "אני אכניס את האגרוף שלי לתחת שלך ואשתמש בכך כמחמם ידיים", או "כל כך נמאס לי מסוקי ומוואגינת הפיות היקרה שלה ומהשם המטומטם באופן הלא ייאמן שלה. שסוקי תלך להזדיין".
כן, זוהי פאם האהובה, ואם לא היתה הרבה מעבר לנספח של נורתמן כשהחלה "דם אמיתי", הרי שבעונתה החמישית כבר זוכה פאם לכבוד הנראטיבי המגיע לה, כשבקיעים וסדקים מתחילים להופיע בחומת הקרח שבנתה סביבה - בין היתר הודות לחונכות שהיא מעניקה לטארה, אותה הפכה לערפד זה לא מכבר. ואיזו חומה לא תתפרק אל מול רגשות אימהיים שמבצבצים להם אחרי 110 שנה?
מיזוג שקט
אייג'נט סקאלי מ"תיקים באפלה" לא מזיעה גם כשמאלדר מקשקש על חוצנים
אם אייג'נט מאלדר (דייוויד דוקובני) היה המאמין בצמד הסוכנים של "תיקים באפלה", אז סקאלי (ג'יליאן אנדרסון) היתה הסקפטית. כקתולית עם צלב על צווארה, היא התייחסה לתיאוריות הקונספירציה חובקות הפלנטות של מאלדר בחוסר אמון ובפקפוק, נגזרות של אישיותה המאופקת והשקולה.
זה לא שהיא קרירה כמו שהיא מוקפדת, וכשהג'ינג'ית שבפנים זלגה החוצה כל הסקס אפיל צף ועלה. הרומן עם מאלדר שנכתב עבורה הוא הוכחה לכך, וכמותו גם ים האהבה שרוחשים לה גיקים מכל רחבי הגלובוס. ככה הם אוהבים את הנשים שלהם, קרירות מבחוץ, חמות־ומוכנות־לשכב־עם־מישהו־שמאמין־בחייזרים מבפנים.
קרירים
איימי מ"המפץ הגדול" יכולה להתחרות עם שלדון ב"הלב של מי יותר קפוא ועדיין יש לו דופק"
לצופי "המפץ הגדול" – אתם יודעים מי אתם – היה ברור שמתישהו ינסו יוצריה למצוא שידוך לד"ר שלדון קופר. ככה זה, אף סדרה אמריקאית לא יכולה לרוץ כל כך הרבה זמן בלי לסדר לגיבוריה עלילת משנה רומנטית, בהנחה שאחד מגיבוריה איננו מר ספוק מ"מסע בין כוכבים".
הבעיה היא ששלדון - גיק חיוור וגרום, עם יכולות אינטלקטואליות מרשימות ומה שנראה כמו שילוב טרחני של תסמונת אספרגר, OCD ומיזנתרופיה מתקדמת - הוא לא מהסוג שאפשר לשדך לאף אחד, אפילו לא למר ספוק (אשר בובה שלו - בקולו של ליאונרד נימוי, לא פחות - התארחה בסדרה ועשתה לשלדון את המוות). אז מה הפתרון? נכון, משדכים לשלדון את עצמו, או לפחות גרסה שלו.
איימי פארה פאולר היא ד"ר לנוירוביולוגיה וכמו כן המיועדת של שלדון (מגלמת אותה מים ביאליק, שגם במציאות אוחזת בטייטל המקצועי הנ"ל!), ובין הדברים שהיא חולקת איתו תוכלו למנות את האינטלקט המרשים, את הקיפאון הרגשי, את היעדר היכולות החברתיות, את הצורך הכמעט פרברטי בסדר ושיטה ואת הטעם המזעזע, פשוט מזעזע, באופנה.
וכן, גם במקרה הזה ההיכרות עם הדמות הובילה לעיבויה ולהעמקתה – אם כי סביר להניח שלעולם לא תשכב עם שלדון לנגד עינינו – כולל שבירה מדודה של קיפאונה הרגשי וכמות מפתיעה של רמיזות לרצונה העז של פאולר בקצת סקס לסבי. חם, חם במעבדה.
חוק וסדר
שרה לינדן מ־"The Killing" היא מכונת בילוש קרת רוח
יחסית לדמות ראשית - גיבורה של סדרה, למעשה - לשרה לינדן יש מעט מאוד טקסט. אבל כזו היא לינדן, אשה נחושה ושקטה ששומרת בקנאות על פרטיותה, וגם ברגעיה הטובים לא ששה לפטפט יותר מדי. העבודה שלה - וב־"The Killing" מדובר בהתחקות האינסופית אחרי הרוצח של רוזי לארסן - מהווה את הכל בשבילה, והיא בלשית מבריקה ויסודית עד מאוד, להוציא את העובדה שנפלה באלף ואחד פחים מטומטמים במהלך חיפושיה אחר רוזי והפכה את הסדרה לאחת מהמחרפנות בטלוויזיה.
אבל אנחנו סוטים מהעניין, והעניין הוא שרה לינדן, שבאופן משונה משהו מגולמת על ידי מיריי איינוס הג'ינג'ית. האם ג'ינג'יות לא אמורות להיות עשויות מחומר תוסס יותר? כן, במהלך שתי עונותיה של הסדרה לינדן הולכת ומאבדת את זה, ואפילו גולשת פה ושם להתקפי בכי היסטריים.
ובכל זאת, מדובר במכונת בילוש מיומנת וקרת רוח, לא בסטריאוטיפ הג'ינג'י המוכר. גגלו להנאתכם את השם Mireille Enos ותגלו שכשהיא לא בקוקו ובסחבות חסרות הצורה בהן הולבשה ב־"The Killing" ועם קצת איפור, שרה לינדן מפנה את מקומה לסוג של אנג'י אברהרדט. ג'ינג'ית שווה, יעני.
____________________________________________________________________________________________________________________________________________
עוד בפנאי פלוס :
- צפו: ליהיא גרינר חושפת הכל
