אנה קנדריק: למה לצפות כשאת מצליחה

לפני ארבע שנים מצאה עצמה אנה קנדריק בסיטואציה ששחקנים עסוקים במיוחד נתקלים בה לפעמים, אבל עוד לא קרתה לה עד אז, כי היא ממש לא היתה שחקנית עסוקה במיוחד: היא צילמה שני סרטים במקביל. ולא סתם שני סרטים.

הראשון היה החלק השני בסדרת "דמדומים", להיט נעורים היסטרי שהכוכב הראשי שלו היה אליל בנות בשם רוברט פטינסון. השני, "תלוי באוויר", היה סרט מבוגרים עתיר שאיפות אוסקריות, שהכוכב הראשי שלו היה אחד בשם ג'ורג' קלוני.

קנדריק, אז בת 23 ובאמת רק בתחילת הדרך לתהילה, דילגה מסט לסט, וקלוני, שמעולם לא פגש סתלבט חינני שהוא לא אהב, עשה לילדה את המוות.

"בכל פעם שחזרתי מיום צילומים של 'דמדומים', ג'ורג' התייחס אליי כמו אל בוגדת", מספרת קנדריק בקצב הדיבור המהיר מדי שלה. "הוא היה אומר לי 'אני מאוד מצטער שזה לא הסט של 'דמדומים' ואת לא עובדת עם מר חתיך', ככה הוא קרא לרוברט פטינסון. ג'ורג' קלוני, כן?

"כמובן שסיפרתי את זה לרוברט, אז פעם אחת הוא נתן לי מגזין עם תמונה שלו על השער, ומאחור הוא חתם: 'לג'ורג', הרבה הצלחה. תחזיק מעמד. אוהב, רוב'. נתתי את זה לג'ורג' וידעתי שתבוא תגובה. בשלב הזה כבר לא יכולתי להפסיק לצחוק.

" ג'ורג' לקח גיליון 'אסקווייר' בו הוא היה על השער וחתם: 'רוב היקר, תודה על ההשראה. אני אוהד גדול. אוהב, ג'ורג', פעמיים 'הגבר הסקסי בעולם'".

ג'ורג' קלוני הוא ילד קטן.

"את מבינה עם מה אני צריכה להתמודד בעבודה שלי? היו ימים שהרגשתי שהוא הטינאייג'ר ואני האמא שצריכה להגיד לו 'ג'ורג', תתרכז!'. שזה באמת חצוף להגיד לג'ורג' קלוני".

חוצפנית.

"נכון? האמת היא שבימים הראשונים הייתי בטוחה שבכל רגע יפטרו אותי. שהמפיקים יקומו מחר בבוקר ויבינו שהם בעצם רצו ללהק את אוון רייצ'ל ווד.

"ליום הצילומים הראשון הגעתי חולה והייתי בטוחה שכולם ישנאו אותי. ג'ורג' ניגש אליי במבט הכי רציני שלו ואמר לי לשתות מרק עוף ולהקשיב להוראות שלו, כי הוא שיחק רופא בטלוויזיה. תוך כמה ימים הוא קרא לי 'גמדה' ואני קראתי לו 'זקן'".

איכשהו, בין כל השטויות, קלוני גם הצליח להתרכז מספיק, כך ש"תלוי באוויר" הפך בקלות לאחד הסרטים הטובים של 2009, והיה מועמד לשישה פרסי אוסקר. אחת המועמדויות האלה, לפרס שחקנית המשנה, הלכה לאנה קנדריק. מאז, היא זו שחותמת על מגזינים עם צילומים שלה על השער.

קנדריק בת 26, אבל נראית בת 17. היא אחת השחקניות הכי חכמות וחכמולוגיות בהוליווד כרגע. היא עוד לא כוכבת איי ליסט ולא בטוח שיש לה את מה שצריך כדי להיות כזו - היא נמוכה, לא פצצה הוליוודית וקצת מוגבלת במנעד התפקידים שהיא יכולה לגלם - אבל היא בלי ספק מהשחקניות היותר מיוחדות שמסתובבות בתעשייה, וכמו שאמר עליה ג'ייסון רייטמן, הבמאי של "תלוי באוויר": "אין בה אפילו עצם מטומטמת אחת".

השיחה עם קנדריק משעשעת וצינית, היא מהירה, שנונה ושומרת היטב על עצמה, מישהי שאפשר להבין למה כל הקצפת ההוליוודית רוצה לעבוד איתה. היא נולדה במיין, לאמא רואת חשבון ואבא מורה להיסטוריה. בגיל 12 כבר הופיעה בברודוויי ולתודעה ההוליוודית פרצה ממש לא מזמן, ב־2007, בסרט "Rocket Science", בו גילמה נערת תיכון שמשתתפת בדיבייטים ומדברת יותר מהר מכפי שקנדריק מדברת במציאות. שזה, אגב, ממש ממש קשה.

אחר כך הגיע תפקיד ג'סיקה סטנלי המעצבנת בסרטי "דמדומים", בהמשך היא עברה גם ב"סקוט פילגרים נגד העולם" (שנקרא בארץ "האקסים של החברה שלי", שם הכירה את הבמאי אדגר רייט, שהפך לבן זוגה הצמוד) וב־"50/50" הנוגע ללב, ועכשיו אפשר לראות אותה בקומדיה עתירת הכוכבים "למה לצפות כשאת מצפה".

הסרט מתבסס על רב המכר ההיסטרי של היידי מרקוף, ספר שפחות או יותר נחשב לתנ"ך השלם של המצפות ללידה. הסרט עוקב אחרי חמישה זוגות בשלבים שונים של ציפייה לתינוק, והוא קומדיה חביבה למדי, גם אם נטולת רגעים מקוריים או אמירה חתרנית כלשהי.

קנדריק מגלמת את רוזי, צעירה שנכנסת להריון מסטוץ חד פעמי עם צ'ייס קרופורד המאוד־יפה־והמאוד־לא־מעניין (נייט מ"אחת שיודעת"). השניים מחליטים ללדת את התינוק, אבל רוזי מאבדת את התינוק בשלב מוקדם של ההריון - דרך מאוד משונה להתחיל מערכת יחסים עם בחור שפגשת בקושי פעמיים.

את בחורה צעירה, ועד כמה שאנחנו יודעים לא עברת טראומה כזו של הפלה. הצלחת להתחבר לסיפור?

"אני בהחלט יכולה להתחבר לרעיון שאם תשתכרי בערב עם צ'ייס קרופורד, תעשי החלטות לא טובות ותיכנסי להריון".

גם אני, אבל לגלם מישהי שמאבדת את העובר שלה זה כבר פחות קל.

"נכון. מה שהפתיע אותי היה מספר הנשים בצוות של הסרט שגם עברו את זה וגם היו מוכנות לשתף אותי.

"לא ידעתי אם אני יכולה לגשת לחברות שלי ולשאול אותן 'תגידו, עברתן פעם הפלה? ואם כן, אתן מוכנות לספר לי על החוויה כי אני צריכה ללכת לעשות קומדיה על זה?'. בגלל זה מאוד עזר לי שנשים בצוות, שהן לא חברות שלי מחוץ לעבודה, היו כל כך נדיבות ושיתפו אותי. אני רק יכולה לקוות שלדבר על זה עזר גם להן".

הסצנה בה את מקבלת את הבשורה גונבת את הסרט בעיניי.

"זה כי אני פאקינג מוכשרת".

נראה שנהנית לעשות את הסצנה הזו.

"ברור, זה היה מצחיק באופן היסטרי".

רק לפני כמה שנים אף אחד לא ממש הכיר אותך. חשבת ש"דמדומים" יפתור את הבעיה?

"ממש לא. לפני שלקחתי את התפקיד שאלתי חברים מה הם יודעים על 'דמדומים', ואף אחד מהם אפילו לא שמע על זה. רק אחרי שהתחלתי לחקור הבנתי את גודל התופעה, וגם הבנתי עד כמה החברים שלי מנותקים, מה שהיה מאוד מדאיג.

"בסך הכל קיוויתי להגיע למצב שבו ארוויח מספיק כסף כדי לשלם שכר דירה. כל השאר, כל מה שקרה בשנים האחרונות, הוא הפתעה אדירה. עכשיו יש לי קצת חופש ואני לא חייבת לקחת כל תפקיד רק בשביל לשלם חשבונות".

אז איך את בוחרת תסריט כיום?

"אה, יש לי מישהו שקורא תסריטים בשבילי ובוחר. אני כוכבת, אין לי זמן לקרוא תסריטים. האמת היא שהמועמדות לאוסקר בלבלה אותי לגמרי. התחלתי להסס מאוד בבחירות שלי, לא ידעתי איזה פרויקטים אדם אמור לקחת אחרי שהוא מועמד לאוסקר, ולקח לי הרבה זמן להבין שאין נוסחה. אני פשוט שמחה להיות במקום שבו אני יכולה להיות סלקטיבית במה שאני בוחרת".

זה גם אומר שאת במקום שבו יש לך ליווי פפראצי.

"אני לא מבינה למה שאנשים בכלל יתעניינו בי. קניתי בית ולא סיפרתי על זה לאף אחד, אבל איכשהו כולם יודעים את זה ותמונות של הבית מופיעות באינטרנט, שזה בכלל קריפי. עד עכשיו גרתי בסתם דירה, אבל פתאום אני בבית עם חלונות גדולים וצריכה לדאוג שלא מצלמים אותי דרכם. מזל שיש לי שני שותפים גברים".

יש לך תשובה לשאלת ה"מתי ידעת שתהיי שחקנית"?

"לא, הלוואי שהיתה לי. זה היה עוזר בראיונות".

אז מתי ידעת שתשחקי תמיד דמויות מוזרות?

"ברגע שהבנתי שסתם לשחק את 'החברה של' או 'האשה של' זה בדרך כלל לא מעניין. אבל האמת שזו הכללה, אי אפשר לדעת.

"דיברתי פעם עם שחקנית שסיפרה שכשהיא קראה את התסריט של 'הר ברוקבק', היא לא חשבה שיש מה לעשות עם הדמות שמישל וויליאמס גילמה, עד שמישל וויליאמס גילמה אותה והתברר שהיה הרבה מה לעשות איתה. ויש את המקרים ההפוכים, בהם את חושבת שלקחת תפקיד נהדר, וביום הראשון של הצילומים את מבינה שכל מה שרוצים ממך זה לשחק את החברה המעריצה".

את אוהבת לחפור באמנות שבמשחק.

"לפעמים אני מרגישה כמו איזה Asshole כשאני מתחילה ללהג על 'האמנות שלי', אבל משחק זה באמת משהו שמגיע מתוך המעיים שלי. כשאני משחקת זה לא אני ו־3000 אנשים שאני מדמיינת שיהיו בקולנוע, אלא אני ו־20 אנשי צוות סביבי.

"את עושה סרט, אבל בעצם זה תיאטרון חי לקהל מאוד קטן. הבעיה היא שאת צריכה לדמיין שגם הקהל הזה לא נמצא שם. אבל אני סתם מקשקשת. עכשיו את מבינה למה אני מרגישה כמו Asshole".

יש לך עכשיו בקנה לפחות עוד ארבעה סרטים, אחד עם ג'ייק ג'ילנהול, אחד עם רוברט רדפורד. היית כבר כבר עם קלוני וקרופורד. כל גברברי הוליווד עוברים אצלך.

"או, את לא יודעת אפילו חצי מזה. לא תאמיני עד כמה רוברט רדפורד נראה טוב גם היום, זה ממש דוחה כמה שהוא חתיך. אמא שלי כמעט התעלפה כששמעה שאני עושה סרט איתו".

זה הספק לא רע עבור מי שהסצנה הרומנטית הראשונה שלה קרתה איפשהו בגיל 20 פלוס.

"על המסך את מתכוונת, כן?"

ברור.

"פעם הייתי צריכה לצלם איזו סצנת מזמוזים עם בחור שרק פגשתי. אמרתי לו 'בוא נעשה חזרה על יבש, נלך לחדר השני ונתרגל את זה'. הוא היה קצת המום, אבל למה לא. אז הלכנו לחדר השני ושיחקנו קצת ובסוף הוא עושה לי פרצוף פגוע ואומר 'וואו, זה היה ממש יעיל'. מה אגיד לך, אני רק עושה את העבודה שלי".

____________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס:

• נשואים פלוס: המילון הנוסטלגי למשפחת באנדי
• מה חשבנו על האלבום הבינלאומי של נינט?
• ניצן לברטובסקי גונבת את ההצגה לגל גדות