שרה ב"ק: אישה לא קונבנציונלית

שני דברים מפתיעים אותי כשאני פוגש את שרה ב"ק בתל אביב, והראשון שבהם נוגע לשערה: הוא גלוי, או לפחות ברובו. אומנם ניתן היה לראות חלק ממנו גם בעבר, כשב"ק חבשה בנאמנות את מגוון כובעי הבארט שליוו אותה במהלך השנים האחרונות עת שימשה כתבת לענייני חינוך וקליטה ב"חדשות 2", אבל כעת, עם מטפחת יפה ותו לא, כמעט ואפשר להתבלבל לרגע ולחשוב שמדובר בתל אביבית חילונית ואופנתית מזן בתי הקפה והלפטופ. ובכן, לא, ב"ק איננה התל אביבית הזו, למרות שהיא גם רחוקה מהדימוי הנגדי שכתב בור של "פנאי פלוס" עלול להדביק לה לפני שהוא מתיישב איתה לראיון ומגלה שהיא בכלל לא מה שהוא חשב.

ומה בעצם אפשר לחשוב על אשה מהזרם הציוני הדתי שנשואה לרב (אפרים ב"ק), גרה בכפר עציון שמעבר לתחומי הקו הירוק ומתעקשת לפעול כבר שנים בתחום שמאז ומעולם היה בשליטה כמעט בלעדית של הגמוניה זכרית, חילונית ושמאלנית? הרבה דברים, אבל ב"ק מתעלה מעל לרוב הקלישאות שאפשר לנסות ולכפות עליה בשל האמונה שמנחה אותה בחיים. לאחרונה למשל, החלה לתת דרור לתחביב שמלווה אותה זה שנים, אחד שעלול להתברר כבעייתי מעט במגזר שאליו היא שייכת: שירה. כן, ב"ק החלה להפעיל את קולה הצלול לצרכים שאינם אייטמים חדשותיים ב"ערב חדש" (שהיא מגישה לצד אראל סג"ל, עידן קוולר ודן מרגלית). היא חברה למוזיקאי מיכה ביטון ואפילו זכתה איתו בתחרות "שרים משוררים" בפסטיבל ימי אהבה לשירה לפני פחות משנה. "וב־29 באוקטובר", היא מדווחת בגאווה, "אני מופיעה לצד אריאל הורביץ בבית ברודט בתל אביב".

זה אומר שהטייטל שלך משתנה, ושמעתה ראוי לומר "שרה ב"ק, אשת תקשורת וזמרת"?

"עוד לא", צוחקת ב"ק, "אבל אתה יכול לומר 'אשת תקשורת, זמרת ואצנית'. אבל אני לא יוצאת שוויצרית, כן?".

אצנית?!

"כן, אני רצה. לא משהו תחרותי מדי, למרות שעשיתי את מרוץ נייקי תל אביב. עשרה קילומטרים".

מרשים. אבל מה עם המוזיקה? מבחינתך מדובר בעיסוק לכל דבר או רק תחביב?

"תחביב. תחביב שאולי אעשה ממנו משהו ושבהחלט אמשיך ליהנות ממנו".

אבל את עושה את זה באופן פומבי. איך השירה דרה בכפיפה אחת עם הסביבה שבה את חיה, כשההלכה אוסרת על גברים להאזין לך?

"אני מודה שזו בחירה שקשה לי להסביר. זה קצת מורכב, כי מצד אחד אני לא אתחיל להתראיין בכל מיני מקומות ולהסביר ששירת נשים זה דבר נכון, אבל אני יודעת שאני, באופן אישי, לא יכולתי לעצור בעד עצמי מלשיר. זה פשוט פרץ החוצה, וזה משהו שהוא גדול ממני".

לא קיים בזה מין אלמנט של צביעות? מי ששומר כשרות אבל מרשה לעצמו לנשנש איזה שרימפ פה ושם, לא באמת שומר על כשרות.

"זה ממש לא אותו הדבר".

למה לא? בשני המקרים יש איזושהי עצימת עיניים לטובת גחמה.

"תראה, אני יכולה למצוא צידוקים אם אני צריכה. אני מרגישה למשל, שהרבה מההלכה נכתב בימים שנשים זכו למעמד אחר לגמרי מאשר היום, אבל אני לא רוצה להיות נושאת הדגל של העניין הזה. אני מודה שלא אלך לאיזה פאנל כדי להגן בחירוף נפש על זכותן של נשים לשיר, כי קשה לי עם זה".

מה שרק מחזק את הסתירה שבתחביב הזה שלך. מה דעתך למשל, על הצוערים שקמו ועזבו את הטקס ברגע שהתחילו להישמע קולות נשיים על הבמה?

"אני חושבת שהם עשו שטות. א', הם במסגרת צבאית ובמסגרת כזו אתה לא יכול לעשות מה שבראש שלך, וב', אין סיבה לפגוע כך במישהו שנמצא מולך, והאיסור על הלבנת פנים ברבים גם הוא איסור הלכתי. תפעילו שיקול דעת, אל תהיו עם הראש בקיר. מצד שני גם המפקדים לא נהגו בחוכמה רבה מדי כשהעמידו את הפקודים שלהם בפני החלטה אם להקשיב להם או לנהוג על פי ההלכה".

בעלך מפרגן לשירה שלך?

"כן, למרות שהוא רב והיית מצפה שהוא לא יפרגן. אני חושבת שהוא גם מרגיש שצניעות היא קודם כל עניין של קודים חברתיים. תחשוב על זה כך: בתל אביב אני נראית דוסית, ובמאה שערים אני נראית בלתי צנועה בעליל. הכל עניין של פרספקטיבה".

הדבר השני שמצליח להפתיע אותי כשאני פוגש את ב"ק הוא שהיא נראית צעירה. אומנם גיל 36 לא נחשב לקשיש במיוחד במדינות שאינן סומליה, אבל אחרי חמישה ילדים (!) אפשר לצפות שייראו בה סימני הגיל. גם את הקלישאה הזו היא מנפצת בחדווה, וכשהיא מראה לי תמונה של חמשת ילדיה הלסת שלי כבר ממש נשמטת: היא נראית שם כמעט בת גילו של הלל, בנה הבכור בן ה־16 (והחתיך שאתם לא מבינים).

ב"ק נולדה וגדלה בירושלים כשרה אינדור, נכדתו של הרב אברהם חזן, שהיה הרב הראשי של משטרת ישראל. אחרי לימודים באולפנת צביה ושירות לאומי בסניף בני עקיבא בחצור הגלילית, פגשה את אפרים ב"ק. הם התחתנו ב־1994, וב"ק החלה ללמוד במעלה, בית הספר הדתי לאומי לקולנוע, לטלוויזיה ולאמנויות בירושלים. סרט הגמר שלה, "תפילה זכה" (שכתבה חוה דיבון, מיוצרי "סרוגים" ובת מחזור של ב"ק במעלה), עשה סיבוב פסטיבלים מכובד.

אחרי הרפתקאות כמו השתתפות בתחרות מלכת המדבר (מקום שלישי) ושליחות שלה ושל אפרים בוונצואלה, חזרה ב"ק לארץ והחלה לעבוד ב"חדשות ערוץ 2", שם נשארה במשך שמונה שנים ארוכות, במרדף בלתי פוסק אחר אייטמים למהדורה הרעבתנית. למרות שהיתה אחראית על כמה וכמה כתבות זכורות במהלך התקופה הזאת (כמו אפליית הילדים האתיופים בפתח תקווה), דומה שאת החותם הגדול ביותר הותירה החשיפה השערורייתית שלה בנוגע לבית הספר בית יעקב בעמנואל, שהפריד בין התלמידות החרדיות האשכנזיות שלו ובין הספרדיות.

למרות ההצלחה הרגישה ב"ק שהיא מתחילה למצות את הג'וב, והחליטה לעזוב את "חדשות ערוץ 2" ולעבור לתוכנית התחקירים "360", שלאחרונה נכנסה, כך היא מגדירה את זה, "להקפאה עמוקה". "חבל לי עליה מאוד כי אני חושבת שהצלחנו לייצר שפה ומותג חדש תוך זמן מאוד קצר", היא אומרת. "התוכנית ענתה על חוסר בתחום התחקירים, והיא גם הצליחה להביא רייטינג יפה".

כיום היא משמשת אחת משלושת המגישים החדשים של "ערב חדש" בחינוכית. "אני קצת מתגעגעת לאקשן של העבודה ב'חדשות 2', להרגיש את הדופק של המדינה הזו", היא אומרת, אבל מצהירה מיד שהיא לא מתחרטת על העזיבה. "רציתי לעשות דברים קצת יותר דוקומנטריים".

כשזכו ב"ק, קוולר וסג"ל במכרז להגשת "ערב חדש", היו אי אילו רינונים על כך שהמכרז עבר מידיהם של שני מגישים עם אג'נדה שמאלנית (מיה בנגל וטלי ליפקין־שחק, שהגישו את המהדורה לצידו של רונן ברגמן) אל שניים בעלי אג'נדה ימנית (סג"ל וב"ק). הדברים מכעיסים את ב"ק, שמתמרדת נגד הסטריאוטיפ השחוק ושואלת אותי, "רגע, אתה יודע מה האג'נדה הפוליטית שלי? אתה לא יודע, אבל אתה מנחש. אני שומרת על הדעות שלי לעצמי. יש כאלה שיגידו שאני שמאלנית ויש כאלה שיגידו שאני ימנית. אני גרה בכפר עציון, וזה מקום שיש בו מצביעים מכל הקשת הפוליטית, למרות מה שאפשר אולי לחשוב".

באופן פלאי מצליחה ב"ק לג'נגל בין כל העיסוקים האלו ורבים נוספים. לבד מ"ערב חדש", ב"ק גם מגישה תוכנית ברדיו 99FM ומלמדת תקשורת, שלא לדבר על העניין הזה של חמשת ילדיה והג'וב התובעני של להיות אמא שלהם.

איפה מוצאים את הזמן לכל אלה?

"זה לא קל, למען האמת", היא מקוננת, "אבל אני מאוד אוהבת להיות עסוקה, את הימים האלה שאני מתוקתקת עד הדקה האחרונה, לעבוד בטלפון בזמן שאני עושה כביסה ומכינה סנדוויצ'ים ומקשיבה לרדיו ומתעסקת בכמה דברים שרק אפשר".

ואיך מקבלים בכפר עציון את העיסוק שלך?

"מפרגנים, אבל זה מורכב. הרב של הקיבוץ, למשל, דיבר פעם בבית הכנסת על נושא התקשורת. זו היתה בדיוק התקופה שבה התפרסמה פרשת הרב מוטי אלון (שהואשם בתקיפה מינית - י.ב), והרב אמר שהתקשורת זה כמו הבורסקאי, מי שמעבד עורות. כל עיר צריכה בורסקאי, אבל שמים אותו בצד כדי שלא יסריח. מה שהוא בעצם אמר זה שכולם חייבים את זה וכולם משתמשים בזה, אבל אוי לאותו אדם שנאלץ לעסוק בזה".

אז את הבורסקאי של כפר עציון?

(צוחקת) "הוא לא דיבר עליי בכלל, ושמעתי את זה גם בדיעבד, אבל כן, קצת נפגעתי. אחר כך פגשתי אותו במכולת וסיפרתי לו שכבר חודשיים אני הולכת עם זה בראש, ושוחחנו על זה יותר לעומק".

אז יש איזושהי מידה של אנטגוניזם כלפיך מקרב תושבי כפר עציון.

"ממש, ממש לא, אפילו לא מצד הרב, שהוא איש מקסים וזו פשוט דעתו שהתקשורת היא משהו מורכב שעדיף לא לעסוק בו. להפך, יש המון פרגון".

גם כשאת חושפת פרשיות כמו פרשת האפליה בעמנואל?

"גם במקרה הזה, כמובן. כפר עציון הוא קיבוץ דתי ששייך לזרם הציונות הדתית, ומדובר על חברה מאוד פלורליסטית לעומת הזרמים החרדיים. ברור שהיתה תמיכה בחשיפת הפרשה הזו ואנשים חשבו שזה פסול מה שקורה שם".

אבל עם החרדים היו לך כמה היתקלויות לא נעימות אחרי שהפרשה כבר החלה להתגלגל.

"כן, היו היתקלויות כאלה. היתה אחת שהתקשרה אליי וסיפרה לי על מותו בתאונה של הבן של השופט חשין, והרגשתי שהיא מנסה לקשור את זה להפגנת החרדים הגדולה, כי זה קרה מיד אחרי. זה מאוד הכעיס אותי. במקרה אחר הייתי במגרש הרוסים כשהגיעו כל האבות שהיו אמורים להיכנס למעצר, והיה שלב שהרגשתי קצת מאוימת. ממש קצת. היה שם קרקס שלם, והם הביאו את הילדים שלהם והתחילו להעביר אותם מעל להמון... אנשים ממש נרמסו שם, ואני חשבתי לעצמי, 'וואלה, מישהו יכול לחטוף עליי פה קריזה'".

ומישהו חטף?

"לא שם, למזלי, אבל ביום צילום אחר הייתי בעמנואל, רק עכשיו אני נזכרת בזה, אולי הדחקתי, והגעתי כדי לצלם במצלמה נסתרת איך מלמדים את הבנות בבתים פרטיים, העיקר שלא יכריחו אותן ללמוד עם הילדות הספרדיות. עמדתי שם בחוץ וצילמתי, ואז הגיעה חבורה של טיפוסים כאלה שהתחילו לצעוק 'געוואלד! בושה!', ולזרוק עליי בוץ. כדי שלא יגעו בי, חס וחלילה, הם התחילו להוריד מעילים בשביל לדחוף אותי באמצעותם".

פחדת?

"לא, ותכף תבין עד כמה לא. אחרי שהם דחפו אותי וזרקו בוץ עליי ועל האוטו, פשוט נסעתי משם. אחר כך, לחרדתי, גיליתי שהמצלמה הנסתרת לא צילמה כלום, אז חזרתי, עמדתי שם עם המצלמה והפעלתי אותה, ותוך דקה התחילה שוב אותה הסצנה שהיתה קודם. אבל הפעם קיבלתי את מה שרציתי ועזבתי. לא פראיירית".

זכורה לך כתבה שהיית מעדיפה למחוק, משהו שעל העיסוק בו את מתחרטת?

"לא ממש, אבל מה שהכי גרם לי לחשוב 'אויש, למה זה נפל עליי?' היה העניין של מוטי אלון. זה היה נורא, לשבת ב־20:00 ולספר שהחשוד הוא הרב אלון ושיש פרשיות שקשורות אליו, והדיווח על זה היה פשוט ג'יפה, זה הגעיל אותי. זה שאתה לא יודע מה נכון ומה לא, והכל טעון כל כך, ומפותל... זה באמת לא היה כיף. אבל זו העבודה לפעמים, לא?".

** "ערב חדש", א'-ה', 16:59, הערוץ הראשון (הטלוויזיה החינוכית)

__________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס:

• מי מחברי "עספור" מעדיף להתבודד?
• אנה פאריס קורעת את הוליווד מצחוק
• אנטוניו בנדרס חוזר לשתף פעולה עם אלמודבר