ז'ורז' סאנד, סופרת צרפתייה, נולדה ב-1804 ומתה ב-1876
אישה צעירה, רק בת 27, מוצאת באקראי את הצוואה שכתב בעלה. שמה כתוב על המעטפה. "מאחר שהיא נועדה לי, הרשיתי לעצמי לפתוח אותה בעודו חי", סיפרה. לאחר שהיא קוראת את רצף הקללות הכתובות בצוואה ומופנות אליה, וחשה שוב בשנאה הגלויה שמביע כלפיה הבעל - גבר שתיין, בור וגס רוח, שנוהג להעליב אותה בפומבי ונואף בגלוי עם אחת המשרתות שלה - היא תובעת לקבל ממנו קצבה חודשית מתוך סכום הכסף שירשה מסבתה, לוקחת את בתה בת השלוש (את בן השמונה היא משאירה עם אביו), ומסתלקת לפריז. מחכה לה שם גבר שהבטיח לעזור לה, אבל בעצם היא יוצאת אל הלא נודע. בחודשים הראשונים לעצמאותה היא חיה בצמצום וסובלת לפעמים מחרפת רעב ומקור, שכן ידה אינה משגת להסיק את החדר העלוב שבו היא גרה, אבל עד מהרה חייה משתנים לבלי הכר.
שמה – הברונית אוֹרוֹר דוּדֶבַאן, לשעבר דוּפְּן. מצד אביה היא בת אצולה, שכן הוא היה צאצא לבן לא חוקי של מלך פולין. מצדה האחר היא בת המעמדות הנמוכים: אמה הייתה מפשוטי העם, זבנית בחנות. היא עצמה מתגאה בכך שבזכות מוצאה המעורב היא מסוגלת להבין לנפשם של בני כל המעמדות.
ילדותה עברה עליה הרחק מאמה: אחרי שאביה נהרג מנפילה מסוס, גדלה אצל סבתה, וזו לא הייתה מוכנה לארח אישה ממעמד נמוך. באחוזה שבה גדלה חיה חיים של חופש. הותר לה ללמוד רק מה שעניין אותה, והיא בחרה בשירה, במוזיקה ובלטינית. בשעות הפנאי מהלימודים הרבתה לשוטט בחיק הטבע, בשדות וביערות, והתרועעה עם ילדי הכפר. החוויות הללו, וכן השנים שבהן עשתה במנזר בפריז, לשם נשלחה בהיותה בת 13 כדי להמשיך את לימודיה, הותירו בה חותם והשפיעו על עתידה.
לאהוב ולהיות נאהבת
זמן לא רב אחרי שעברה לפריז הייתה לאחת הסופרות הנודעות ביותר בעולם. בכתיבתה גילתה רגישות רבה לטבע ולבני אדם. עד מותה כתבה יותר מ-60 ספרים, מרביתם רומנים, אבל גם ספרי עיון, אגדות ילדים, מחזות ומאמרים פוליטיים. זמן רב אחרי שהלכה מהעולם, עוד ממשיכים להזכיר אותה בספרים, בסרטים, בשירים שכתבו עליה ועל חייה. אבל היא לא התפרסמה בשם נעוריה, או בשם המשפחה שנשאה אחרי שהתחתנה, ואפילו לא בשם הפרטי שהעניקו לה הוריה כשנולדה. את זהותה החדשה, ז'ורז' סאנד, בחרה לעצמה. וירג'יניה וולף סברה כי הבחירה הזאת בשם עט גברי מובהק העידה על "סכסוך פנימי". במסה "חדר משלך" כתבה וולף שהיה זה "ניסיון שווא להסתיר את זהותה הנשית".
ספרה הראשון של ז'ורז' סאנד, רומן בשם "אינדיאנה", גולל את סיפורה של אישה אומללה הנאבקת כדי להשתחרר מכבלי נישואים שאותם כינתה "חיי עבדות". הספר העניק לה בן לילה פרסום והצלחה. בספרים הבאים כתבה על מיניותן של נשים ועל כמיהתן לחירות ולמימוש רגשי. היא לא הטיפה לאהבה חופשית, אלא לנישואים ששורר בהם שוויון אמיתי, והתקוממה נגד המערכת החברתית המעניקה לגברים עליונות.
גם בחייה, לא רק בכתיבתה, עסקה בניפוץ מוסכמות. היא פרנסה את עצמה ואת ילדיה באמצעות הכתיבה ונהגה להתהלך בבגדים גבריים שהעניקו לה חופש תנועה ואיפשרו לה להיכנס למקומות שנשים לא נהגו להסתובב בהם. היא גם עישנה בפומבי – התנהגות שנחשבה שערורייתית בחוגים החברתיים שאליהם השתייכה – והחליפה מאהבים בתכיפות רבה.
בתחילת דרכה בפריז עזר לה עורך העיתון "לה פיגארו". אחריו התיידדה עם הסופר ז'ול סאנדו, שאיתו החלה לכתוב וממנו נטלה את שם העט שלה. לאחר מכן היה רצף של גברים – סופרים, פוליטיקאים, היסטוריונים - שנקשרו בשמה. הידוע ביניהם היה המלחין פרידריך שופן. אהבתם הסוערת, שנמשכה כתשע שנים, החלה כשסאנד נקלעה לחדר שבו שופן ניגן בפסנתר. כשסיים, התקרבה אליו, רכנה בלי להסס ונשקה לו.
"כמה הייתי רוצה להביע את תחושת העוצמה, את חדוות החיים שאני חשה בעורקיי", כתבה. "החיים! כמה הם מתוקים וכמה טוב יש בהם, למרות ההתרגזויות, הבעלים, החובות, הקשרים, למרות כל האנשים שנהנים ללבות שערוריות, למרות הסבל והכעסים! החיים משכרים! לאהוב ולהיות נאהבת! זהו האושר! זה גן עדן!"
כשקוראים את הדברים הללו ומשווים את אורח החיים של ז'ורז' סאנד החופשייה, הפרועה והתוססת עם וירג'יניה וולף, האינטלקטואלית המאופקת, קשה להסכים עם מה שאמרה הסופרת האנגלייה על זאת הצרפתייה, שנולדה 78 שנים לפניה, אבל הקדימה את זמנה בחירות האישית יוצאת הדופן שנטלה לעצמה.
