גורדימר. "סופר יכול לשרת את האנושות רק אם אינו נכנע לזיהומים של גזענות, סקסיזם, דעות קדומות ושתלטנות" (צילום: Lärarnas Nyheter, cc)
גורדימר. "סופר יכול לשרת את האנושות רק אם אינו נכנע לזיהומים של גזענות, סקסיזם, דעות קדומות ושתלטנות" (צילום: Lärarnas Nyheter, cc)
נדין גורדימר, סופרת דרום-אפריקאית, נולדה ב-1923 ומתה ב-2014

על הבמה של טקס הענקת פרס נובל ניצבת אישה דקיקה, לבושה בפשטות. פניה העדינות קורנות. "מה ערכה של שירה, אם היא אינה משרתת עמים או אומות", היא מצטטת את המשורר הפולני צ'סלב מילוש. לאחר מכן היא מספרת כיצד בהיותה ילדה התגלה לה שקיימת בעולם גזענות. "אילו נולדתי שחורה", אמרה, "כנראה שלא הייתי נעשית סופרת, כי הכניסה לספרייה נאסרה על ילדים שחורים". ואז היא הזכירה סופרים שנרדפו משום שכתיבתם פגעה בערכים בורגניים: פלובר, שהועמד לדין בעוון אי-מוסריות כביכול בספרו "מאדאם בוברי"; סטרינדברג, שהואשם בכפירה בעיקר; ד"ה לורנס, שספרו "מאהבה של ליידי צ'טרלי" נאסר למכירה באנגליה; וסלמאן רושדי, שחי במשך שנים במחבוא אחרי שמנהיג איראן קרא לרצוח אותו בעקבות פרסום ספרו "פסוקי השטן".

"סופר", הסבירה, "יכול לשרת את האנושות רק אם אינו נכנע לזיהומים של גזענות, סקסיזם, דעות קדומות ושתלטנות; כשאינו מוכן לפאר את ההרס, את הקללות ואת שירי ההלל".

היא נדין גורדימר, ילידת דרום אפריקה, בתם של מהגר יהודי מריגה, לטביה, ושל יהודייה שנולדה באנגליה למשפחה מתבוללת מהמעמד הבינוני. ב-1991, השנה שבה זכתה בנובל, עדיין שלט בדרום אפריקה משטר האפרטהייד. האיסור על מכירת ספריה, שחל בעבר, כבר הוסר אמנם, אבל לבנים רבים המשיכו לראות בה פרובוקטורית וכעסו על התכנים שהביעה. היא כתבה סיפורים על אהבה בין בני גזעים שונים - יחסים שהיו אז לא חוקיים בדרום אפריקה - ומתחה ביקורת חריפה על המתיישבים הלבנים. באחד הספרים חזתה התקוממות עקובה מדם שבה הלבנים נרדפים ונרצחים. היא לא ידעה שידידה הקרוב, נלסון מנדלה, ישכיל להוביל מדיניות פייסנית, להביא לפירוקו של משטר ההפרדה הגזעית ולבחירות דמוקרטיות אמיתיות תוך שיתוף פעולה מלא עם המנהיג הלבן דה-קלרק ובלי שפיכות דמים שהכול חששו מפניה.

התושבים הלבנים של דרום אפריקה כעסו על גורדימר לא רק בשל מה שכתבה, אלא גם על פעילותה החוץ-ספרותית. למשל, על תמיכתה במאבק גרילה של ארגון שהוצא מחוץ לחוק, או על כך שב-1976, כשעיתון ביוהנסבורג ביקש להעניק לה את התואר "אשת השנה", הציעה להעניק אותו לוויני מנדלה, רעייתו של מנהיג השחורים, ששהה באותה תקופה בכלא והשתחרר רק 14 שנה לאחר מכן.

"גורדימר רואה בכתיבתה כן שילוח שממנו היא משגרת מתקפה כוללת על הרפובליקה של דרום אפריקה", כתב ב-1979 הצנזור הממשלתי של ארצה. "היא מציגה דעות אישיות כאילו היו עובדות", הוסיף, ואסר על ההפצה של עוד אחד מספריה.

רוח אנושית במתנה

זכייתה בפרס נובל הציבה בפני ממשלתה ובני ארצה בעיה: כיצד להכיר בכבוד שזכתה לו, ועם זאת לא לתמוך ברעיונות שהביעה. "הפופולריות שלה בקרב אנשי השמאל היא עצומה", נכתב במאמר מערכת של עיתון שתמך בממשל. "היא הרחיקה מעליה לבנים רבים בני המעמד שלה בשל השקפותיה הרדיקליות והשנויות במחלוקת. אמנם, איננו מסכימים עם השקפותיה הפוליטיות, אבל אנו מכבדים את כישרונה הספרותי ואת העובדה שיצירותיה זוכות לשבחים ברחבי העולם".

אכן, היו ימים, והם אינם רחוקים כל כך, שבהם מי שנאבקו למען שוויון זכויות בין השחורים לבין המיעוט הלבן בדרום אפריקה יכלו להיחשב כפעילי שמאל "רדיקליים" שמחזיקים בהשקפות פוליטיות שנויות במחלוקת. שלטון האפרטהייד קרס לא מעט בזכות אנשים כמו נדין גורדימר, אנשים שלא היססו להביע עמדות שנחשבו קיצוניות, ושהיום הן מובנות מאליהן.

"אנשים מעניקים זה לזה דברים שאי אפשר לארוז בעטיפת מתנה", כתבה פעם גורדימר. אכן, היא העניקה לנו לא רק את יצירותיה, אלא גם את הרוח האנושית, השואפת לעולם טוב יותר ונאבקת כדי לשפרו.

גורדימר מדברת על גזענות