אשת הפלדה: אירה רוגוזבסקי אוחזת מגן וחרב ויוצאת לקרבות אבירים

זה נשמע כמו משהו שמיצה את עצמו במאה ה-16, אבל מתברר שהאבירים עדיין נלחמים, ואפילו בארץ. יש ביניהם גם אשה אחת, שתייצג השבוע את ישראל בטורניר בינלאומי. השריון כבר מוכן

נעה עמיאל-לביא

01:44 , 19.01.15

אירה רוגוזובסקי במדי נבחרת האבירים. "זה ספורט שכולל הרבה עבודת צוות ואסטרטגיה. יש גם קרבות קבוצתיים, מה שאין בשום אמנות לחימה אחרת" (צילום: קובי בכר)

וככה היא נראית מחוץ לזירה. "זה היה משהו ממש חדש בשבילי. לפני הצבא עסקתי בספורט והשתתפתי ברכיבות ראווה על סוסים, אבל לא היה לי שום קשר לאמנויות לחימה" (צילום: קובי בכר)

דו-קרב של אבירים. "בהתחלה הייתי מגיעה לאימונים רק כשיכולתי, ולא בדיוק ידעתי כמה אני מעוניינת להשקיע בזה. רק אחרי חצי שנה החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות" (צילום: Eva Huber)

רוגוזובסקי. "לוקחת אימונים מיוחדים לחיזוק הכושר, הכוח והסיבולת"

"אם אני רוצה להשיג תוצאות, אני צריכה להתאמן" (צילום: קובי בכר)

"יש גם את הפן ההיסטורי, ולומדים דברים חדשים" (צילום: קובי בכר)

פינטרסט טוויטר שתפו עם חבריכם

תגיות:

לאימון הראשון בקרבות אבירים הגיעה אירה רוגוזובסקי כשהיא לבושה בג'ינס, וארשת פניה הייתה נבוכה ומופתעת. גם הבחורים שהיו באותה עת במועדון האימונים בפתח תקווה החזירו לה מבט תועה – אולי בגלל הג'ינס שבחרה ללבוש, שרחוק לגמרי מהבגדים שמקובלים בענף, ואולי פשוט משום שהיא שייכת למין הנשי, שלא היה לו כל ייצוג במועדון עד שהגיעה.

רוגוזובסקי נחשפה לתחום במקרה, במהלך טיול בפולין. היא נסעה שם בטרמפ עם בחור מקומי, והתפתחה ביניהם שיחה שהובילה לקרבות אבירים. "התברר שזה היה התחביב שלו", היא מספרת. "לפני כן לא היה לי מושג במה מדובר. הופתעתי לגלות שגם בארץ יש פעילות בתחום הזה".

הבחור הפולני קישר אותה לעמיתיו הישראלים, ואחרי שהיא חזרה מחו"ל, מצאה את עצמה באימון ראשון בקרבות אבירים.

שריון מיוחד בהזמנה

צמד המלים "קרבות אבירים" נשמע כמו משהו שמיצה את עצמו אי שם במאה ה-16, אבל כנראה שמה שקרה לאופנה עם הווינטג', קרה לספורט עם ימי הביניים. למי שמעולם לא צפה בסרטים תקופתיים, נסביר שמשתתפי הקרבות לבושים כאבירים, עטויים שריון פלדה לגופם; בידם האחת הם מחזיקים חרב ארוכה ומחודדת, ובידם האחרת מגן מחומש. הם נלחמים כנבחרת מול נבחרת או אחד מול אחד בדו-קרב.

"הבניםאמרו: 'היא בת, אני לא רוצה להרביץ לה'. אמרתי להם: 'אבל אם לא תרביצו לי, איך אשתפר ואתקדם?' עם הזמן אנשים הבינו שהם צריכים להתייחס אליי כמו לכל אחד אחר"

נבחרת האבירים של ישראל נוסדה לפני ארבע שנים וכוללת נציגים ממספר מועדונים הפזורים ברחבי הארץ. רוגוזובסקי מתאמנת במועדון הפתח-תקוואי, והיא הבחורה היחידה בארץ שמתחרה בענף. לדבריה, במועדון הירושלמי יש אישה שאוחזת בחרב במסגרת אימוני סיף, אבל קרבות אבירים הם מחוץ לתחום עבורה, מה שמותיר לרוגוזובסקי בלעדיות ישראלית.

היא בת 25, ילידת לטביה, עלתה לישראל ב-1994. כיום היא גרה בפתח תקווה עם בן זוגה מיכאל אפלמן, גם הוא לוחם בקרבות אבירים, לומדת לתואר ראשון בגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב, ובין הלימודים לאימונים מוצאת זמן לעבוד בביטחון בנתב"ג.

"כל התחום של קרבות האבירים היה משהו ממש חדש בשבילי", היא נזכרת. "לפני הצבא עסקתי בספורט והשתתפתי ברכיבות ראווה על סוסים, אבל לא היה לי שום קשר לאמנויות לחימה. כשנחשפתי לזה, התלהבתי מאוד כי זה ספורט שכולל הרבה עבודת צוות ואסטרטגיה. יש גם קרבות קבוצתיים, מה שאין בשום אמנות לחימה אחרת, וזה מוסיף לכל החוויה נופך מאוד מעניין. מלבד זאת, יש גם את הפן ההיסטורי, כך שאת כל הזמן לומדת דברים חדשים".

על אף שנשבתה בקסמו של התחום, לא היה לה קל להיות בת יחידה בין כעשרה גברים. "רובם אמרו: 'היא בת, אני לא רוצה להרביץ לה'. אמרתי להם: 'אבל אם לא תרביצו לי, איך אשתפר ואתקדם?' עם הזמן אנשים הבינו שהם צריכים להתייחס אליי כמו לכל אחד אחר בנבחרת כדי שאוכל להשתפר ולעלות ברמה".

התגובות לא הפריעו לה להתמיד באימונים ולהשקיע בהם את כל כולה. "בהתחלה הייתי מגיעה לאימונים רק כשיכולתי, ולא בדיוק ידעתי כמה אני מעוניינת להשקיע בזה. רק אחרי חצי שנה החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות, שזה מה שמעניין אותי כרגע, ושאני הולכת על זה. בשלב ההוא הזמנתי במיוחד מאוקראינה שריון פלדה מנפח לפי מידות הגוף שלי ונכנסתי לזה בשיא המרץ".

תוך זמן קצר הפכה ללוחמת שווה בין שווים בנבחרת, אבל עצם העובדה שהיא הבחורה היחידה בארץ שמתאמנת בענף, מקשה על ההתקדמות שלה, בעיקר בתחרויות בחו"ל. במדינות אחרות, בהן רוסיה, אוקראינה וארצות הברית – שם ענף קרבות האבירים מפותח כבר שנים רבות – יש לא מעט נשים שמשתתפות בתחרויות, אבל רוגוזובסקי מוצאת את עצמה לבד במערכה – ולפעמים גם יוצאת ממנה מסיבה זו.

"יש הרבה תחרויות שהמקצים בהן מחולקים מגדרית", היא מסבירה. "דו-קרב, לדוגמה, זה בן נגד בן או בת נגד בת. לא מזמן הייתה תחרות בפולין, שמאוד רציתי להשתתף בה, אבל לא היה לי מה לעשות שם כבת יחידה מישראל. ביקשתי להצטרף לנבחרת של מדינה אחרת, אבל אמרו לי שזה בלתי אפשרי".

אהבה בין המכות

"ישתחרויות שהמקצים בהן מחולקים מגדרית. דו-קרב, לדוגמה, זה בן נגד בן או בת נגד בת. לא מזמן הייתה תחרות בפולין שרציתי להשתתף בה. ביקשתי להצטרף לנבחרת של מדינה אחרת, אבל אמרו לי שזה בלתי אפשרי"

שנתיים בלבד מאז האימון הראשון שלה, ולמרות כל הקשיים, יש מאחוריה רשימה מכובדת של תחרויות בינלאומיות בהשתתפותה, ובהן גמר הליגה הפולנית, גביע אוסטריה ושתי תחרויות בשם "קרב האומות" שבהן מתחרות נבחרות מכל העולם (בתחרות האחרונה דורגה ישראל במקום השישי מתוך 33). אבל גם הניסיון הזה לא גורם לה להיות רגועה לקראת הטורניר הבינלאומי שייערך ביום חמישי הקרוב (22.1) בראשון לציון, ובו תארח הנבחרת הישראלית נציגים של התעשייה האבירית משש מדינות - אוקראינה, רוסיה, צרפת, בלרוס, דנמרק ואסטוניה.

"המצב אצלי נהיה קטסטרופלי, ואין לי זמן פנוי", היא מתלוננת. "יש לי לימודים, אחר כך אימון, אחר כך עבודה – ואז עוד אימונים. אני לוקחת עכשיו אימונים מיוחדים לחיזוק הכושר, הכוח והסיבולת. לא משנה אם יש לי חשק או לא – אם אני רוצה להשיג תוצאות, אני צריכה להתאמן. כמובן שאני לא עושה את זה על חשבון הבריאות שלי, אבל אני נותנת את המקסימום האפשרי. אני מחכה לתחרות כדי לראות מה הצלחתי להשיג באימונים האלה".

ובאמת, ניכר שהספורט הוא הדבר המרכזי בחייה. בדירה שלה ושל בן זוגה אפשר לראות משקולות המסודרות בערימה, שק אגרוף המשתלשל מהתקרה וחרבות שמונחות על המדף. "ככה זה כשלשני בני הזוג יש תחביב משותף", אומרת רוגוזובסקי. "אנחנו מתאמנים יחד בבית. יש לו ניסיון של עשר שנים בתחום, והוא יודע מה לעשות ואיזו אסטרטגיה לבנות".

השניים הכירו, כמובן, במהלך אימון. "זה קרה בין המכה של הגרזן למכה של החרב", היא צוחקת. מאז הם יחד. כנראה שאת צריכה להיות אבירה בעצמך כדי ללכוד ברשתך אביר אמיתי.