רק באקוודור, בעיצומו של טקס אינדיאני עתיק, הצליחו טניה סורינוביץ' (48) ובנה דימה לוחמטוב (26) להתגבר על שתיקה של 16 שנה.

את ההחלטה לטייל ביערות האמזונס קיבלו לילה לפני. הם פגשו בדרך שומר יערות שלקח אותם בקאנו לביקור בשבט אינדיאני, שם עברו טקס מרגש שעזר להם להיפתח ולדבר על הכל. "עברנו שם טקס של היטהרות", נזכר דימה שנסע לפני שנתיים לדרום אמריקה לטיול שאחרי הצבא. רק שבניגוד לצעירים אחרים, חלק את המסע עם אמו, שעד אז לא שמר איתה על קשר רציף.

את הקרבה שדימה וטניה חשו ביום שאחרי הטקס, הם לא ישכחו לעולם. "זאת הייתה הפעם הראשונה בה דיברנו על הילדות שלי, על כל מה שהיה עם אבא שלי. דברים שהיו טאבו, נפתחנו שם ודיברנו על מה שהפריע לשנינו", מספר דימה.

האיחוד של השניים תועד בסדרה החדשה "הטיול הגדול" (ימי ג' החל מ-16.12, בשעה 22:35, yes דוקו) שמלווה ארבעה צעירים והוריהם במסע שמאלץ אותם להתעמת עם משקעים שהצטברו לאורך השנים.

"הטיול הזה בנה מחדש את מערכת היחסים שלי עם אמא", מסביר דימה, "דברים שקרו לי בילדות צצו פתאום, והצלחתי סוף-סוף לפתוח אותם מולה. כשזה קרה זה פשוט התפרץ פתאום. זה כאילו שיש לך משהו בנפש שנמצא עמוק-עמוק בפנים, ולפתע הסכר נפתח והכל יוצא בלי הפסקה".

גם עבור טניה הטקס באמזונס היה רגע משמעותי ביחסים שלה עם בנה. "היה ממש מרגש ואני עדיין זוכרת על מה דיברנו. פתחנו הכל - מאז שהוא היה ילד, מגיל קטן, עד עכשיו", היא נזכרת בקול רועד, "דיברנו על כל מני פנטזיות, תכניות. זאת הייתה שיחה שהיינו בה משוחררים לגמרי, ודיברנו כל כך חופשי, כמו אז, כשהוא היה ילד קטן".

נגמרו המילים

בשנת 1997, כשהיה דימה בן 9, הוא עלה יחד עם הוריו לישראל מאוקראינה. טניה, שעבדה בארץ הולדתה כאדריכלית, מצאה עצמה עובדת בעבודות מזדמנות כדי להביא פרנסה הביתה. עם הזמן הקשר בין ההורים מדרדר, היחסים עולים על שרטון ולבסוף הם מחליטים להתגרש. דימה, שלפני רגע הופרד מחבריו האהובים באוקראינה, נותר שבור לב מההחלטה ששוב מטלטלת את חייו. הוא מוצא עצמו עומד בלב הסכסוך של הוריו, המשפטי והרגשי. "כל אחד רצה למשוך אותי לכיוון שלו וניסה לסכסך בין ההורה השני", אומר דימה, "זה גרם ליחסים מאד לא טובים ביני לבין אמא. זה הגיע למצב שלא היינו מדברים יותר מדי".

דימה נשלח לפנימייה בירושלים וחוזר לבית אמו במעלה אדומים רק בסופי שבוע. השנים חולפות והשניים ממשיכים להתבצר בשתיקתם.

טניה ילדה את דימה כשהייתה בת 22, וגם היום, כמעט 26 אחר כך – היא נראית מצוין, הרבה יותר צעירה מגילה האמתי. אבל מה שהיה גורם לילדים רבים לחוש גאווה, דווקא פיתח אצל דימה אנטגוניזם. "אמא שלי נראית טוב, אז זה משפיע – אחרי הגירושין היו לה מחזרים רבים וזה השפיע עלי מאוד", הוא אומר בגילוי לב. "זה רוב הזמן עיצבן אותי, אבל זה לא שהיה לי יותר מדי מה לעשות עם זה. זה כן בנה אצלי עוד חומה. התדמית של אמא שלי לא השתפרה.

"לא התביישתי בזה, לא דיברתי על זה עם מישהו, אבל שנאתי את זה. שנאתי לראות שיש לה חבר קבוע למשך שנה, ואחר כך הם נפרדים, זה היה הכי לא יציב שיש. בתור ילד, כשאתה מסתכל על הורים שלך, אתה חייב לראות מערכת יחסים נורמלית ולא היתה כזאת".

כשהגיע לגיל 18, התגייס דימה ליחידת יהל"ם, יצא לקורס קצינים ובתפקידו האחרון שימש סמ"פ. "כמעט שש שנים הייתי בצבא, אז גם ככה לא יצא שדיברנו יותר מדי, ולא היה יותר מדי קשר בינינו", הוא נזכר. בטקס סיום קורס קצינים בבה"ד 1, הוא היה צריך לרוץ מהורה אחד לשני, כי הם סירבו לעמוד יחד.

עבור טניה, תקופת שירותו הצבאי של דימה היתה לא פשוטה עבורה, בעיקר כי הקשר ביניהם לא היה קיים. "עברתי תקופה מאד קשה בזמן שהוא היה בצבא, דאגתי מאד", היא נזכרת בחרדה. "הוא לא מספר שום דבר, הוא מהאנשים האלה שלא מדברים הרבה".

היום טניה כבר לוקחת אחריות על מצב היחסים ביניהם: "דימה מרגיש שמהרגע שעלינו לארץ התפרקה לו המשפחה וזאת למרות שהגירושין היו קורים גם אם היינו נשארים שם. אחרי שעלינו, הרגשתי יותר עצמאית, שאני יכולה לפרנס לבד וגם שזה יהיה הרבה יותר טוב לילד. אולי טעיתי", היא אומרת בצער, "אני לא יודעת איך הוא ראה את זה, הוא היה ילד, הוא היה רק בן תשע. זאת הייתה טעות של דימה ושלי שלא דיברנו מספיק. עבדתי הרבה, חשבתי שהוא יבין את המצב".

דימה מודע לקושי שהיה לאמו, "אני יודע שהיחסים איתי היו נוראיים גם מבחינתה. לא היינו מדברים. העובדה שניסיתי להימנע מכל קשר איתה העציב אותה. בסופו של דבר הבנתי ששמרתי טינה וכעס במשך המון זמן. ולא דיברתי על זה עם אף אחד, כמו כל גבר טיפוסי".

מוצאים שפה משותפת

לאחר שירות של כמעט שש שנים, בתפקיד פיקודי ומשמעותי, השתחרר דימה מהצבא. עם השחרור, הוא החליט, כמו צעירים רבים, לצאת לטיול הגדול, ובחר בדרום אמריקה. דימה תכנן לטייל לבד, רק שאז הוא נכנס לאתר "למטייל" ("סתם בשביל למצוא מישהו לנחות אתו"), ומערכת הסדרה הדוקומנטרית "הטיול הגדול" איתרה אותו. "הבנתי שהם מחפשים סיפורים של משפחות, וזה התגלגל משם", הוא נזכר.

לא חששת לחשוף את היחסים הטעונים עם אמא מול המצלמות?

"באיזשהו מקום אמרתי, פאק איט. יהיה מה שיהיה, לא אכפת לי, אני הולך על זה עד הסוף – הזדמנות אחת בחיים. אם זה לא היה עם צוות צילום והבוג'ארס - זה לא היה קורה. אבל אני לא אשקר, זה מוזר מאוד, במיוחד כי אני בנאדם מאוד פרטי. אני לא מתלונן אף פעם, לא בוכה לאנשים שרע לי. פתאום זה לראות את הצד הכי פגיע בי. אין איך לתאר את זה. תחשבי שחברה שלי לא ראתה אותי בוכה בחיים, אנחנו שש שנים ביחד, ושם זה קרה".

כנראה שהידיעה הזאת – עכשיו או לעולם לא – הדהדה גם אצל טניה. "דימה סיפר לי על הפרויקט, ואמר שהם רוצים לדבר איתי. הייתי מוכנה לעשות בשבילו הכל, אז הסכמתי. זה היה מעניין, ולא ידעתי איך זה יתפתח. לא ידעתי אפילו שתהיה הזדמנות לטוס לשם, אבל אני תמיד בעד כל התכניות שלו אז הלכתי על זה".

טניה לא היססה לנסוע גם כשהבינה שלטיול האינטימי שלהם יצטרף צוות שלם שיתעד כל רגע. "יש משהו מיוחד במפגש שלנו בארץ אחרת, באווירה אחרת, בתנאים לא רגילים. סמכתי על דימה. הוא באופי שלו מנהיג, אפשר לסמוך עליו ולעשות דברים שהוא אומר. הייתי מוכנה ללכת אחריו בעיניים עצומות. הוא יכול לקבל החלטות, ומסתדר ממש בקלות וגם יודע שפות וקולט מהר".

וכך, כשדימה כבר נמצא הרחק-הרחק באקוודור, הוא מקבל שיחת טלפון מאמא שלו, שמספרת לו שהיא מצטרפת אליו לטיול. הפגישה הראשונה ביניהם טעונה, אפשר להרגיש את המתח באוויר, אבל לא עובר זמן רב והאווירה משתנה. ניתן ממש לחוש שכל אחד מהם באמת הגיע במטרה לסגור מעגל ולהתחיל פרק חדש, אולי אפילו בוגר יותר.

איך הצלחתם להתגבר על כל מה שקורה מסביב, ולהתרכז במה שיש ביניכם?

דימה: "האמת שדי מההתחלה. הצוות היה ממש מקצועי, ועמליה הבמאית היא אמנית, היא ידעה לגרום לי להיפתח. אני לא בנאדם שמדבר על הרגשות שלו. ולדבר עם אמא שלי, מול מצלמות זה שילוב מאוד נדיר. היא הצליחה לעשות את זה. הייתה מטרה מאד גדולה לטיול הזה – לפתור את הסכסוך. חוץ מזה, כשאנשים מתחילים לדבר על דברים שמפריעים להם, כבר לא שמים לב לדברים אחרים".

"אני חושב שהשלמנו את המעגל הזה שנפתח", הוא מוסיף. "השלמנו את הסיפור. הרגשתי שאני משחרר תוך כדי הצילומים את כל הכעסים שהצטברו לי. הרגשתי הקלה – הנה, זה ירד ממני. ואמא גם הורידה הרבה מעמסה נפשית, וזה נפתח ונפתר. אין לי טינה כלפיה. זה מה שאני יכול להגיד. וכשהיא חזרה, הרגשתי שהיחסים שלנו, לא יכול להגיד לך שהם חזרו, כי הם אף פעם לא היו מדהימים, אבל פתחנו שלב חדש והשארנו את המועקה מאחור".

שנתיים עברו מאז הטיול הגדול ודימה ואמו ממשיכים לעבוד על הקשר. "במהלך הטיול הרגשתי שקיבלתי את הבן שלי בחזרה", מודה טניה, "עכשיו חזרנו לשגרה, ואני מרגישה שהרבה דברים השתנו. שנינו אומנם מאד עסוקים ורואים אחד את השני ממש מעט, אבל כשאנחנו נפגשים זה אחרת, אנחנו יכולים להבין אחד את השני הרבה יותר טוב ממה שהיה, לדבר, אני מרגישה שאני יכולה לפנות אליו מתי שאני רוצה. פעם זה היה קשה, הייתי צריכה לחשוב פעמיים לפני שביקשתי ממנו משהו".

__________________________________________________________________________________________________________

עוד באנשים: