1. הוא היכה את נשותיו
כולנו זוכרים את ג'ון לנון בפוזה הפציפיסטית ושוחרת השלום שלו. אנחנו פחות זוכרים את ג'ון לנון כמכה נשים. אבל היה זה לנון, שכתב עם מקרטני את השיר "Getting Better" ואחראי לשורה הבאה: "הייתי אכזרי לאישה שלי. הרבצתי לה והרחקתי אותה מהדברים שאהבה. בנאדם, הייתי רע".
"אצטרך להיות מבוגר בהרבה בטרם אוכל לעמוד בפני הציבור ולספר איך התנהגתי לנשים כשהייתי צעיר", אמר לנון באותו ראיון. לצערו ולצערנו, זה לא קרה – חודשיים לאחר מכן נרצח לנון בפתח ביתו בניו יורק.
2. הוא התעלל בבנו
לצד ההתעללות בנשותיו, לנון לא חסך את שבטו גם מבנו הבכור, ג'וליאן. ג'וליאן, בתה של אשתו הראשונה סינת'יה, היה ילד לא מתוכנן, ודבר לידתו (כמו גם נישואיו של ג'ון) נשמר בסוד כדי לא לפגוע בביטלס. למעשה, כשג'וליאן נולד, אביו בכלל היה בסיבוב הופעות, וראה אותו רק לאחר שלושה ימים.
"לא הכרתי ממש את האיש", כתב ג'וליאן באתר האינטרנט שלו במלאת 20 שנה להירצחו של אביו, "השלום והאהבה אף פעם לא הגיעו אלי הביתה". לנון דחה את הילד, כמו את כל קונספציית המשפחה שלא הסתדרה עם אורח החיים המועדף על רוקר צעיר ונערץ.
לאחר גירושיו של לנון מסינת'יה הוא נעלם כמעט לגמרי מחיי בנו, וכששב אליהם היו היחסים בין השניים טעונים בכעס ובאי נעימות. ג'ון אף כינה את שון, בנו מנישואיו ליוקו אונו, "בני הראשון". בג'וליאן ראה, "כמו 90 אחוזים מאתנו, כולל כולם... תאונה". ג'וליאן, מנגד, טען שפול מקרטני – שכתב לו את "היי ג'וד" כשיר נחמה לאחר גירושי הוריו – היה קרוב אליו יותר מאביו.לג'וליאן היתה במשך כל השנים בטן מלאה על ג'ון, ויותר מכך – על יוקו. ג'וליאן כתב על אביו ש"למרות שהוא בהחלט פחד מאבהות, השילוב של זה והחיים עם יוקו אונו הוביל להתמוטטות האמיתית של היחסים שלנו. פעם הוא היה אור מנחה, כוכב שזרח על כולנו, עד שהוא נשאב לתוך חור שחור".
ב-1980, כשג'וליאן היה בן 17, ג'ון האמין ש"עם השנים הוא למד לראות מעבר לתמונה שאמו ציירה לו" וש"תהיה לנו מערכת יחסים בעתיד". העתיד הזה לא הספיק להגיע.
3. הוא כמעט היכה אדם למוות
ואם עדיין לא השתכנעתם שהבחור מ"תנו צ'אנס לשלום" ו"כל מה שאתה צריך זה אהבה" היה טיפוס אלים, אולי הסיפור על בוב וולר ישכנע אתכם. וולר, די. ג'יי. במקצועו, היה מקורב לביטלס והציג אותם על הבמה מאות פעמים. ב-18 ביוני 1963, במסיבת יום ההולדת ה-21 של פול, וולר התבדח על חשבונו של לנון ושאל "מה באמת קרה בינך לבין בראיין?" (בראיין אפסטיין, המנהל ההומוסקסואל של הביטלס – נ.ש). זו היתה רמיזה לרכילות שגורה באותם ימים על נטיותיו המיניות של לנון.
וולר הובהל לבית החולים עם צלעות שבורות. למזלו של לנון, של הביטלס, ושל כל העולם – הוא שרד.
4. הוא שיקר
"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה מתכנן תכניות אחרות", כתב לנון. אבל במקרה שלו, החיים היו לא פעם מה שקרה לו בזמן שהוא מספר סיפורים אחרים לגמרי. לנון נהג להשתמש בשקרים לבנים מדי פעם כדי לשרטט מחדש את חייו. כך, למשל, טען שהיה בן למעמד הפועלים בליברפול, בעוד שלמעשה גדל במשפחה מהמעמד הבינוני; שיקר והסתיר את נישואיו לסינת'יה; ונימק את פירוק הביטלס בחילוקי דעות אמנותיים, בעוד שלמעשה היתה זו התמכרותו לקוקאין שדחפה אותו אל מחוץ ללהקה. גם בשנים שלפני מותו, בהן פרש לנון מעין הציבור וטען שהפך לעקר בית, הוא היה נתון בתוך עננת סמים כבדה.
5. הוא האמין בשדים
גם לאחר מותו, ג'ון לנון לא מפסיק לדבר. כך, לפחות, טוענים אנשים רבים – מהם מיסטיקנים ומתקשרים על-טבעיים שג'ון טרח ליצור אתם קשר, ומהם אנשים פשוטים שנתקלו לפתע בגאון המנוח. זה בהחלט נשמע הגיוני בהתחשב באורח חייו של לנון, ששמר על יחסים קרובים עם העולם העל-טבעי. פעם סיפר, למשל, על רוח רפאים מסתורית – "רוח העלמה הבוכה" – שמסתובבת במסדרונות בניין הדקוטה בו התגורר. למרבה האירוניה, לנון עצמו הפך עם השנים לרוח שרודפת את הדקוטה, ורבים טענו שצפו בו מסתובב בבניין לאחר מותו.
6. הוא ראה עב"ם
"ב-23 באוגוסט 1974 בשעה תשע בבוקר ראיתי עב"ם". המילים האלה, שמופיעות על גב אלבומו של לנון "קירות וגשרים", מבוססות, לדבריו, על מקרה אמיתי.
פנג סיפרה שג'ון טלפן מיד לדיילי ניוז, ושם נאמר לו ששבעה דיווחים דומים התקבלו באותו ערב. לנון התקשר לידידו אליוט מינץ, שגיחך וביקש לשוחח עם פנג, שאישרה באוזניו את הדברים. בסופו של דבר, סיפרה פנג, "וזו האמת – הוא אמר לי שהלוואי והוא היה נחטף".
7. הוא לא חי את החיים עליהם כתב
מארק דייויד צ'פמן,
רוצחו של ג'ון לנון, טען שעשה זאת משום שהזמר הפך בעיניו לאדם צבוע ומזויף. מבקריו של לנון, הגם שלא הצדיקו כמובן את הרצח, כבר הצביעו על המרחק שנפער בין המילים שכתב ג'ון לנון לבין החיים אותם חי. כבר הזכרנו את הבחור האלים שביקש צ'אנס לשלום וסיפר שכל מה שצריך זו אהבה. אבל מה לגבי ההמנון הנצחי שלו, "Imagine"?
ב-21 בספטמבר 2001 הופיע ניל יאנג במופע התרמה טלוויזיוני וביצע את "Imagine". במקום שבו לנון שר "דמיין שאין רכוש, אני תוהה אם אתה מסוגל לכך", יאנג שר "אני תוהה אם אני מסוגל לכך". שינוי פעוט שאולי מגלה הבדל גישות עצום.
ג'ון לנון אולי לא היה צבוע ומזויף כמו שטען צ'פמן, אבל ב"Imagine" – השיר שלכאורה כולם אוהבים – הוא הצליח לעצבן המון אנשים.
___________________________________________________________________________________________________________
עוד באנשים:
- איך הפך חובב מוזיקת מטאל לנשיא אינדונזיה?
