במשך שנים סירבה השחקנית ליליאן ברטו (47), אלמנתו של חנוך לוין, לשחק בהצגותיו. היא תמיד ברחה מהאפשרות שמישהו יעלה בדעתו לקשר בין ההצלחה שלה כשחקנית לבין שמו של בעלה המנוח, שנחשב לגדול מחזאי ישראל בכל הזמנים. למעלה מ־20 שנות קריירה, ואפילו לא תפקיד אחד של חנוך לוין, למעט זה שהפגיש אותם והצית את אהבתם אי שם בתחילת שנות התשעים, כשהיא שיחקה והוא ביים את "הילד החולם", על פי מחזה שלו.
>> לעוד סיפורים מרתקים על אנשים מוכרים, לחצו כאן
עכשיו מתברר שהיה שווה לחכות, כי בימים אלה מבצעת ברטו את תפקיד חייה במופע "או, אליאס, אליאס", שבו היא מעלה את מיטב מערכוניו ושיריו של לוין. במופע היא מגלמת מבחר עשיר של דמויות מצחיקות ועגולות, והיא מתגלה בו כקומיקאית נדירה, מצחיקה, רבגונית ושובת לב. את המופע הזה היא הפיקה בעצמה, בשיתוף מוני מושונוב ודרור קרן, שגם משחקים איתה על הבמה, לציון 70 שנה להולדתו של לוין. השלושה בחרו את המערכונים מתוך אוצר בלום ורחב יריעה הכולל יותר מ־60 מחזות, שני ספרי שירה ושני ספרי מערכונים. התוצאה: מופע קורע מצחוק, אבל כזה ששולח את צופיו הביתה עם הרהורים על עליבות החיים, כמיטב המסורת הלוינית.
לא סתם נבחרה השורה "הו, אליאס אליאס" מתוך מערכון הנושא לשם המופע הכולו. במרכז המערכון אישה שנרדפת על ידי זכרו של בעלה המת ורגשי האשם לא מניחים לה להתמסר למחזר החדש עד שגם הוא מת. ניכר שעלילתו של המערכון הזה מניעה גם את חייה של ברטו עצמה. על אף נישואיה השניים והמאושרים לאדריכל מורן פלמוני (50), אבי בתה אלונה (10), נראה שעדיין מוטל עליה צלו הענק של בעלה הראשון, אבי בנה בכורה אלכסנדר (19). "אני בהחלט מרגישה שהמערכון הזה קרוב אליי בגלל נסיבות חיי", היא מסכימה. "למערכון קוראים 'המתים המשפיעים על חיינו', ואין ספק שחנוך משפיע על חיי עד היום, 15 שנה אחרי מותו".בניתי דמות אב בדמיון
היא נולדה בוונצואלה ועלתה לארץ בגיל שנה וחצי עם אמה, לאחר שהוריה התגרשו.
"אבא שלי נשאר שם, ולא היה לי איתו שום קשר עד גיל 17, כשנסעתי לחפש אותו עם אמא שלי", היא מספרת. "הצלחנו לאתר אותו שם, הוא כבר נישא מחדש והיו לו ארבעה ילדים. הוא דווקא שמח מאוד על הפגישה, אבל זו לא הייתה פגישה באמת קרובה ומרגשת, כי כנראה שאחרי 17 שנה זה כבר לא יכול להתקיים. כל השנים בניתי דמות אב בדמיון, ושם הבנתי שלאבא הזה שבפנטזיה לא היה שום קשר לאבי הביולוגי".
כעסת עליו?"לא, התייחסתי לכל העניין כאל קוריוז. אמא שלי גידלה אותי בצורה אופטימית מאוד, היא תמיד לימדה אותי להסתכל על חצי הכוס המלאה של החיים. כשהייתי בת 12 היא התחתנה שוב, עם פרופ' עמוס שפירא, איש נפלא שהיה לי לאבא, כך שהאבא הביולוגי שלי לא חסר לי".
מאז ומתמיד חלמה לעמוד על הבמה ("הייתי רואה זמרות ושחקניות ומדמיינת שאני הן"), בצבא שירתה בלהקת פיקוד דרום, ולאחר מכן למדה משחק ב"בית צבי" ("בתקופה הטובה שלו"). במהלך שנה ג' היא כבר הוחתמה בתיאטרון באר שבע, ואחרי מספר רב של תפקידים החליטה לעבור למרכז ויצרה קשר עם תיאטרון הבימה, "ויצא שבהפקה הראשונה שהשתתפתי בה שם הכרתי את חנוך". למה לא רצית להשתתף עד היום במחזות שלו?"כי היה לי חשוב לעמוד בזכות עצמי. רציתי שהקריירה שלי לא תתקשר לשם שלו, שלא יחשבו שבזכותו אני מקבלת תפקידים. לקח לי שנים לבנות את הקריירה שלי במנותק ממנו, וזה לא דבר פשוט כשאתה חי עם מישהו שקוראים לו חנוך לוין. זה בכלל לא היה פשוט לקדם קריירה לצד הדבר הזה".
צריך ביטחון עצמי רציני כדי לוותר על עזרה כזו במקצוע שכל כך קשה להצליח בו."איכשהו ידעתי שאם אני באמת נורא רוצה את המקצוע הזה, ואם אני אתעקש ואעבוד קשה, יהיה בסדר. מעולם לא עבדתי עם חנוך ואפילו לא עבדתי בתיאטרון שהוא עבד בו, בדיוק בגלל זה. עברתי לתיאטרון 'החאן' ושיחקתי שם שמונה שנים נפלאות, ורק אחרי מותו, כשהרגשתי שוב שאני רוצה לחזור למרכז, עזבתי והלכתי לתיאטרון הקאמרי".
לא מאשרת את "מלכת האמבטיה"
את חנוך לוין היא הכירה בגיל 27, כשנבחרה לשחק את אחד הילדים המתים בהצגה שלו "הילד החולם". הוא היה אז בן 50, גרוש פעמיים ואב לשלושה, ודי מהר היא הפכה לאשתו השלישית. "תוך כדי החזרות קרה משהו, וחודשים הסתובבנו עם הסוד עד שהעזנו לגלות", היא צוחקת.
"לא, כי זה לא היה העניין. זה לא כמו שאת מכירה בפאב מישהו שמבוגר ממך ב־23 שנה. כשאת עובדת עם מישהו ומכירה אותו לאורך זמן, לגיל אין משמעות".
כשבעלה חלה, היא הייתה בדיוק באמצע החזרות בתיאטרון "החאן" על ההצגה "צל חולף" של מיקי גורביץ, חברו הטוב של לוין.
"ביקשתי שישחרר אותי מהתפקיד, אבל מיקי היה אופטימי והתנהג בצורה יוצאת דופן. הוא אמר שאעשה מה שאני צריכה ואבוא רק כשאני יכולה, אבל לא יכולתי להסכים לזה, פחדתי שהוא ייתקע בסוף, ובאמת תוך כדי החזרות המצב של חנוך הידרדר ולא הייתה ברירה".
איך התמודדת עם המוות?"הייתי אמא צעירה ואלמנה צעירה, רק בת 33 כשחנוך נפטר, וזו הייתה סיטואציה מאוד לא פשוטה. השתדלתי לגייס כמה שיותר כוחות, ותמיד זכרתי שלא מדובר בי ובסבל שלי, אלא בבעל שלי, באבא של הילד שלי. למזלי לא עברנו את זה לבד, הייתי מרושתת מכל הכיוונים בחברים ובני משפחה, ובלילות קשים הלכנו לישון אצל עדנה, אשתו השנייה של חנוך, שאצלה גם ישבנו 'שבעה'. היא ונאווה, אשתו הראשונה, הפכו להיות המשפחה שלי עד היום".
זה קשר נדיר מאוד."זה באמת נדיר ולא מובן מאליו. אבל הן נשים נדירות ומיוחדות, והמחלה של חנוך הפגישה בינינו לנצח. שלושתנו אמהות של הילדים שלו ועברנו את זה יחד, כי שלושתנו רואות מול העיניים רק את טובת המשפחה והילדים".
בנה אלכסנדר לוין, סקסופוניסט מחונן המוכר כ"מוזיקאי מצטיין" בצה"ל, היה בן שלוש ושמונה חודשים כשאביו נפטר, אבל היא נמנעת מלדבר עליו, ובכלל זה על המלגה היוקרתית שקיבל לאוניברסיטת ברקלי שבארצות הברית, "כי הוא לא מרשה לי". שנתיים אחרי שהתאלמנה היא הכירה באמצעות חברה משותפת את בעלה הנוכחי, האדריכל מורן פלמוני."חודש וחצי אחרי שהפכנו לזוג הוא רצה לעזוב אותי, לא היה לו כוח לכל התיק הזה, ולמזלי הגדול הצלחתי לשכנע אותו להישאר. לפעמים נדמה שרק הוא יכול היה לעמוד בהתעסקות היומיומית שלי עם זכרו של חנוך ועיזבונו, כי זו עבודה יומיומית. צריך להיות גבר עם ביטחון עצמי גבוה מאוד כדי לחיות לצדו של זיכרון כזה. מורן הוא בן אדם חכם, חזק ומוכשר מאוד".
מה זה אומר להיות מנהלת העיזבון?"יש המון עניין ביצירות של חנוך, בארץ ובעולם. הוא פופולרי מאוד בצרפת ובפולין, אבל לא רק שם, אלא בכל העולם, מהפיליפינים ועד מרוקו, שם יעלו בקרוב את 'קרום'. אם אני לא טועה חנוך נחשב היום למחזאי הישראלי המצליח ביותר בעולם".
נראה שהעיזבון הזה שווה הרבה מאוד כסף."ממש לא נוח לי לדבר על כסף בהקשר הזה, כי לא מדובר פה בעסק במובן הכלכלי, זה מפעל חשוב שצריך לפקח ולהגן עליו. יצירות ספרותיות מוגנות בזכויות יוצרים רק 70 שנה לאחר מותו של היוצר, ואני משתדלת להגן על היצירות האלה בכל כוחי, כי זה מה שחנוך היה רוצה".
יש מחזות שלא תאשרי להעלות?"את 'מלכת אמבטיה', כמו גם כל הטקסטים הפוליטיים. חנוך עצמו סירב להעלות את החומרים הפוליטיים שלו, בטענה שזה כמו לחמם אטריות ישנות, ואני מסכימה עם זה לגמרי. לפני כמה שנים פנו אליי מבית הספר למשחק ניסן נתיב, וביקשו אישור להעלות את 'מלכת אמבטיה' במסגרת פסטיבל הצגות חנוך לוין הבינלאומי. סירבתי לאשר את זה, מפני שככה הוא רצה. אבל פעם הייתי הרבה יותר נוקשה, היום אני לומדת להתגמש".
למה לא תסכימי אף פעם?"שהיצירה שלו תופיע בפרסומות. על אף שפונים, אף פעם לא אישרנו וזה לעולם לא יקרה".
האישה השנייה של אבי קושניר
אחרי שנים של הצלחה כשחקנית תיאטרון מוערכת אך אנונימית, פתאום התחילו להכיר אותה ברחוב הודות לתפקיד אחד משמעותי שעשתה בתור האישה השנייה של אבי קושניר בסדרה הקומית המצליחה "החיים זה לא הכל", ששודרה בערוץ 2.
"תתפלאי, אבל כן. עשיתי כמה דברים בטלוויזיה לפני כן, שיחקתי ב'מסכים' וב'בטיפול', אבל רק אחרי 'החיים זה לא הכל' התחילו לעצור אותי ברחוב".
התאכזבת לקרוא את הביקורות הקשות על הסדרה?"צר לי לאכזב אותך, אבל אני אף פעם לא קוראת ביקורות. למדתי את זה מחנוך. כשהוא התחיל את הקריירה שלו הוא עוד קרא, אבל הוא חטף דברים קשים והפסיק. הוא בכלל לא התייחס לביקורות, וכשהוא כבר התייחס, זה היה תמיד בהומור".
למה סירבת גם אחרי שחנוך נפטר לתפקידים בהצגות שלו?"הרגשתי שאני לא מסוגלת לעשות את זה. הפעם הראשונה שקיבלתי חשק עז לעשות משהו עם החומרים שלו הייתה בחודש יולי האחרון, וכך נולד המופע. זאת הסיבה שבחרתי להפיק את זה לבד, עם דרור ומוני, ולא פניתי לתיאטרונים, כי רציתי את זה עכשיו, מהיום למחר. זה ממש בער בי.
"כשהבנתי שהרצון לעשות משהו עם החומרים של חנוך הוא עז ובלתי נשלט, התקשרתי לדרור קרן, כי אני מאוד אוהבת איך שהוא משחק את חנוך והוא מיד נדלק על ההצעה. שאלנו את מוני אם מעניין אותו להצטרף, וגם הוא הסכים מיד, וככה התגבשנו ותכף התחלנו לעבוד. קראנו המון, לקחנו חומרים הביתה, חזרנו בבוקר עם הצעות וסימונים, וככה התגבש לו מופע". חשבת מה חנוך היה אומר על המופע?"לא, כי אני אף פעם לא יכולה לדעת מה הוא היה אומר, ומחשבות כאלה יכולות רק לשתק. גם ככה לא ידענו מה אנחנו רוצים לעשות בדיוק. תוך כדי העבודה כל כך צחקנו, שהיה ברור שאנחנו רוצים שזה יהיה מצחיק, ולפי זה התגבש איזשהו קונספט. אני כל כך שמחה שדווקא מופע שנולד לכבוד יום הולדתו ה־70 יצא כל כך מצחיק ואנשים יוצאים ממנו עם חיוך. זה עושה לי הרגשה טובה".
_________________________________________________________________________________________________________________________________________
עוד באנשים:
- אחרי רצח ילדיה: לילך שם טוב חוזרת לחיים
