מאור חביב (37) ממושב ארבל היה בעיצומו של יום עבודה כשקיבל שיחת טלפון מאשתו, ג'ני. "יש לי לחץ גדול בעבודה", אמרה לו, "לא אספיק לאסוף את הילדים בשתיים מהגן, תוכל להוציא אותם?". מאור הביט בשעון. השעה הייתה 13:30. הוא היה בפגישה בכפר מע'אר, וידע שלא יוכל לאסוף בזמן את תאומיו בני החמש מהגן בכפר חיטים.
"אמרתי לה שלא אספיק", הוא נזכר, "ביקשתי שתדבר איתי אם היא לא מוצאת פתרון".
ג'ני לא צלצלה שוב. היא הרימה טלפון לאמה, שמתגוררת ליד גן הילדים, אבל אמה הייתה עסוקה. היא עזרה לגיסתה לאפות עוגיות לקראת בר המצווה של אחד מנכדיה.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
ג'ני, שעבדה בהנהלת החשבונות של מלון חוף גיא הנמצא בבעלות משפחתה, התרוממה מכיסאה בלית ברירה ועמדה לצאת מהמשרד, לאסוף את הילדים בעצמה.
"ב־13:45 אחת העובדות במלון התקשרה אליי ואמרה שג'ני ביקשה שאוציא את הילדים בכל זאת", משחזר מאור. "אחרי כמה דקות, חמי התקשר ואמר שאביא את הילדים לאמא שלי ושאגיע מהר למלון", משחזר מאור. "הבנתי שמשהו קרה. כשהגעתי למלון ראיתי אמבולנס. חמי אמר לי: 'המצב לא טוב'".
עד היום איש אינו יודע מה בדיוק קרה לג'ני גֶסֶר־חביב (36), בת למשפחה טבריאנית מוכרת, ב־27 באפריל 2014. ג'ני, אם לשלושה (אדם ובניה, היום בני 6, עמנואל בת 3) הייתה בתם של חנה ואלי גסר, משפחה אמידה שמחזיקה בבעלותה (בשותפות עם אחיו של אלי, זמיר ונעים) את חוף גיא, שכולל מלון, פארק מים וגן אירועים סמוך. איך התמוטטה על רצפת המשרד ללא שום סימני אזהרה?
העובדות היבשות פורסמו בתקשורת והיכו בהלם את תושבי האזור: בשעת צהריים חשה ג'ני ברע, התמוטטה בן־רגע ולמרות ניסיונות ההחייאה של אביה ושל כוחות ההצלה, שהגיעו זמן קצר לאחר מכן, לא היה אפשר לעשות דבר.
בתחילה עלה חשד לאירוע מוחי ונשקלה אפשרות להעביר אותה במסוק לבית החולים רמב"ם בחיפה, אולם אז התברר שאין לה דופק. היא הועברה במצב אנוש למרכז הרפואי פוריה, שם נקבע מותה. אביה של ג'ני התנגד לניתוח שלאחר המוות, וההשערה היא כי מתה לאחר שקריש דם חסם את מעבר הדם ללבה. אבל כבד השתרר בטבריה. אלפים באו ללוויה בבית העלמין החדש בעיר. עם המנחמים נמנו אריה דרעי, יצחק אהרונוביץ', מאיר שטרית, דודי ויסמן ופוליטיקאים רבים.כשאלוהים רוצה להפגיש
אלי גסר, אביה של ג'ני, עלה מעיראק ב־1951. הם התגוררו באוהל רעוע במעברה, במקום שבו נמצא היום אצטדיון הכדורגל של טבריה. בשכונה הכיר את אשתו, חנה. לאחר שחרורו מהצבא הקים עם אחיו עסק לעבודות עפר. ב־1979 רכשו האחים רצועת חוף בכנרת, בנו עליה פארק מים ומלון ולימים הנפיקו אותה בבורסה.
"הייתה סביבה הילה, היא תמיד הסתובבה עם החבר'ה הסנובים, ואני מודה שבאותה תקופה זה הרתיע אותי. אבל בכל פעם שראיתי מכונית רנו קליאו כחולה כמו שלה, הייתי חושב עליה. כנראה היה לי רגש כלפיה כל השנים".
מאור וג'ני התחברו ב־2006. מאור, אז בן 28, עבד בחוף שלדג בהובלת סירות. באותה תקופה נפרד מחברתו זה שנתיים. גם ג'ני בדיוק נפרדה מבן זוג לאחר מערכת יחסים של חמש שנים. יום אחד הגיעה עם חברה משותפת לשתות משקה בחוף. השתיים הזמינו את מאור להצטרף אליהן, והוא נענה בשמחה. "התחלנו לקשקש", הוא משחזר. אחר כך יצאו שוב עם חברים, והתאהבו. "הכל הלך מהר, ומההיכרות לחתונה חלף זמן קצר. כשאלוהים רוצה להפגיש, הוא מפגיש", הוא אומר. שבעה חודשים לאחר חידוש הקשר, נישאו השניים בחתונת ענק ברחבה סביב בריכת מלון חוף גיא. אחרי החתונה עברו לפתח תקווה וג'ני עבדה בעסק לתכשיטים של אחיה. "היא נכנסה להיריון, ובום, תאומים. קיבלנו הלם", משחזר מאור. "ברוך השם, זו מתנה, אבל החלטנו לחזור לצפון להיות קרובים להורים, כי ידענו שיהיה לנו קשה להתמודד, פיזית וכלכלית. חזרנו לטבריה. היו שנים של גידול ילדים, ויכוחים של זוגיות, כמו אצל כולם. לא הספקנו כלום". בשבע שנות נישואים החליפו ג'ני ומאור שש כתובות. בעת הטרגדיה התגוררו עם ילדיהם במושב ארבל, סמוך לכפר חיטים שבו מתגוררים הוריה של ג'ני, ומרחק עשר דקות מטבריה. הם תכננו לבנות את ביתם באחד מקיבוצי הסביבה. את סוף השבוע שקדם לטרגדיה מאור זוכר היטב. "ג'ני התלוננה על עייפות, אבל איזו אמא לשלושה לא אומרת שהיא עייפה? בחיים אתה תמיד מוצא את עצמך אומר, כואב לי פה, כואב לי שם. לא עולה על הדעת שמשהו כזה עלול לקרות. ביום שישי, יומיים לפני האסון, היא הלכה לפילאטיס אחרי הפסקה ארוכה וחזרה עם שרירים תפוסים. זה נראה לי טבעי. "בשבת בצהריים ביקרו אצלנו חברים שהיו מגיעים לעתים רחוקות. ג'ני הכינה סעודה - בשרים בתנור, צלעות. לא הבנתי מתי היא בישלה את כל זה, והעייפות שהתלוננה עליה נשכחה". אלי, אביה של ג'ני, נזכר: "שבועיים לפני האירוע ג'ני טענה שהיא חלשה ועייפה והלכה לקופת חולים להיבדק. היא הייתה קצת מפונקת, וכשראתה תור ארוך בכניסה לרופא אמרה, 'אבוא בפעם אחרת, אין לי סבלנות לחכות'. יכול להיות שאם הייתה מגיעה אל הרופא, הוא היה מגלה סימנים מוקדמים, אבל אנחנו לא התייחסנו לעייפות כאל תמרור אזהרה, אחרת הייתי מציק לה ללכת לרופא. אם מישהו במשפחה לא מרגיש טוב, אני מזמין לו תור לרופא ומוודא שהלך. כלתי השנייה סיפרה שראתה סימן כחול־ירוק על הרגל של ג'ני, כמו שטף דם, וגם היא אמרה לה ללכת לרופא". אבל הסימן הזה לא עורר חשד אצל ג'ני. "היא דאגה לאחרים והייתה אדם של נתינה", מספר אלי. "היא אהבה לפתור סכסוכים בין זוגות של חברים. ערב לפני שנפטרה הייתה אצל חברה עד חצות, כדי לפייס בינה לבין בעלה. היא לא עזבה אותם עד שהביאה את הרב מיכאל חודר, המגשר בין זוגות. אחרי מותה שמעתי מבני הזוג שג'ני נתנה לבעל סטירה ליד ההורים שלו, שגם נכחו במקום, ואמרה לו, 'אני לא אתן לך לעזוב אישה וילדים'. אחרי שהיא הרגיעה את הרוחות, היא אמרה פתאום שהיא לא מרגישה טוב, והרב חודר אמר, 'ג'ני תלכי, אני כבר אסגור את הקצוות'". חנה, אמא של ג'ני: "היו לה כל כך הרבה חברות. כל אחת מהן חשבה שהיא החברה היחידה שלה. אחרי מותה הן גילו אחת את השנייה ושאלו אותי מאיפה היה לה זמן לכולן". אלי: "והיה לה גם המון הומור. יום לפני מותה היא שלחה לחברות שלה תמונה, שבה הילדים מכניסים לה קשים לשערות, וכתבה: 'מה לא עושים בשביל חמש דקות של שקט'. זו התמונה האחרונה שלה". חנה זוכרת את הרגע שהונצח בתמונה. "זה היה מוצאי שבת. נכנסתי אליה הביתה, הנכדים אספו את כל הקשים מהשיער שלה וזרקו אותם עליי", היא משחזרת. "שאלתי מה זה, והיא אמרה, 'לפני רגע כל זה היה בראש שלי'. אחר כך היא הראתה לי שהיא בדיוק סיימה לצייר על קנבס כבשה כמו של קדישמן, וצחקנו". ציור הכבשה בסגנון האמן מנשה קדישמן מעסיק את המשפחה. רבים מהם רואים בו מעין רמז לאסון. שלושה שבועות לפני מותה החליטה ג'ני שהיא רוצה ציור של קדישמן בסלון ביתה. מאור: "אמרתי לה, 'מה קדישמן עכשיו? להוציא אלפי שקלים על תמונה'. אני לא חובב אמנות גדול, אבל היא המשיכה להתעקש, וביקשה שאצייר לה תמונה דומה. "ביום שישי האחרון לפני שנפטרה, קניתי שלושה קנבסים - לבן, שחור וטבעי. בסופו של דבר ג'ני ציירה בעצמה כבשה כמו של קדישמן עם נקודות צבעוניות מעל הראש. לא ברור איך ציירה העתק שכל כך דומה למקור בלי ניסיון. למטה היא חתמה: 'לא קדישמן', ותלתה ליד התמונה בד קנבס שחור חלק. זה מפחיד. התחלנו לחשוב על המילה 'קדיש' שבשם קדישמן. היו כאן כל כך הרבה צירופי מקרים".קשה במיוחד בימי הולדת
את השנה הקשה בחייו העביר מאור בביתו עם שלושת ילדיו בתמיכת משפחה וגורמים ממסדיים. עובדות סוציאליות ופסיכולוגית מטעם העירייה ליוו אותו, ואחר הצהריים מגיעה מטפלת לסייע לו בעבודות הבית. חברותיה של אשתו, שנשבעו שלא לשכוח, מגיעות עם סירים גדושים. בכל ערב באים אליו הוריו, עוזרים לו בשעת המקלחת של הילדים ונשארים ללון. "זה לא קל להם, אבל לא רציתי לעבור דירה, בעיקר כי בשנה הראשונה לאבל לא נכון לעשות יותר מדי שינויים בחיים של הילדים ולהעמיס עליהם יותר מדי. גם בלי שינוי כתובת המצב קשה", אומר מאור.
איך הילדים הגיבו לאובדן?
"כל הפסיכולוגים אמרו לי להגיד את האמת - אמא נפטרה והיא לא תהיה איתנו עוד. הילדים הגדולים הם בעלי יכולת גבוהה יותר להבין מה בעצם קרה. הבת הקטנה לא הבינה. בהתחלה היא הייתה רואה את האוטו של ג'ני ואומרת, 'הנה אמא'".
"אחד התאומים בטיפול פסיכולוגי, כי אני מרגיש שהוא זקוק לעזרה. הוא ילד חכם שיודע הכל גם בלי להקשיב בכיתה, אבל אני לא רוצה שילך לאיבוד, וכרגע הוא לא מסוגל לשבת בכיתה. הוא צריך תשומת לב ומתנהג בהתאם. גם הבן השני יתחיל טיפול.
"זה קשה כל הזמן, אבל במיוחד בחגים ובאירועים או כשהילדים חוגגים ימי הולדת בגן. קשה לי גם כשאני שומע פתאום שירים בטלוויזיה עם המילה 'אמא'. כל כך עצוב. וזה מפחיד להישאר לבד. אני מסתכל על הילדים וחושב, מה יקרה להם אם יקרה לי משהו? מי יגדל אותם? מה יקרה אם יקרה לי משהו באמצע הלילה? לאן הם ילכו? איך הם יתפקדו? מה הם יעשו באותו רגע? מי יידע שקרה לי משהו בכלל?" מצאת זמן לטפל בעצמך?"לעצמי עוד לא היה לי זמן. אני עדיין אוסף את השברים ומקווה להתחיל להתאושש. הנפילות מגיעות כשיש מסיבה של הילדה בגן. זה די קשה, כי ג'ני הייתה דומיננטית עם הילדים. אנחנו מדברים על אמא לעתים קרובות. רואים תמונות, מעלים זיכרונות. אני רוצה לדבר עליה באופן יומיומי, שלא יהיה מאגר שמצטבר בפנים ויתפרץ וייצא החוצה בלי שליטה".
___________________________________________
עוד באנשים:
- ספיר קקון מתגעגעת לחבר שלה שטבע במצולות הכנרת
- אופיר ליבנה ויתר על המדים לטובת בגדי רוק ושירים של פינק פלויד
* ב-10.6.15 פורסמה בטעות תמונה של שי ויערה לב בקישור שהוביל לכתבה זו. התמונה הוחלפה לאחר כחצי שעה היות ואין לזוג כאמור שום זיקה לכתבה זו ואנו מצרים על כך.
