בוסתן ישראלי במורד: זיתים, תאנים ושקדים

טראסות וזיתים מצפון

איזה כיף, סוף סוף התחילו "אחרי החגים": אנחנו מתקרבים לעונת הפריחות, ומזג האוויר סתווי נעים מאד לסיור קטן בטבע.

יצאנו לסיור כזה במוצאי סוכות. אחרי כל הטיולים לצפון והנהירה לאטרקציות, חיפשנו משהו קטן וטוב שיהיה קרוב לבית. פארק אילון-קנדה מציע בדיוק את זה, וכמעט בכל עונה.

החלק המוכר של הפארק הוא הכניסה. באים מכיוון לטרון לכיוון מודיעין, ואחרי הכניסה פונים שמאלה, לירידה לבריכת המים. אנחנו בחרנו אחרת: משכנו ישר בכניסה, חלפנו על פני שרידי הפיקניקים של החג, והמשכנו עד לצומת Y. הנתיב הימני מוביל מחוץ לפארק, לדרך עפר מקסימה, שבחורף מובילה אל יער אורנים וחרובים ומקבצי כלניות, ובקצותיה רואים את מנהרות הרכבת המהירה לירושלים. מחזה מרגש, ובוודאי נחזור לשם בחורף.

קזוארינות

החלק השמאלי מוביל לכביש ההיקפי של הפארק. עוד כמה מטרים, ומימין שלוש גתות מלבניות. בהמשך הכביש מתעקל שמאלה בחצי עיגול, והנוף החל להתחלף במהירות. מחורש אורנים וברושים, לקבוצת קזוארינות, והופ - לקבוצת שיחים שנראו לנו כאלות ארץ ישראליות.

חנינו וירדנו ברגל, לתוך הוואדי. כנראה שהלכנו בעקבות אבותינו. אחרי כמה שיחים וסלעים גילינו נתיבי אמות מים שהתכנסו לאמה מרכזית המובילה את המים לבריכה המוכרת. גם כאן הנוף מתחלף לבוסתנים מטופחים. זיתים, תאנים, חרובים, שזיפים ושקדים. האמות משוחזרות היטב ומלוות בהסברים ואיורים יפים. אנחנו מעריכים שביום חורף גשום תוכלו לראות בהן אפילו זרימה, כמו זו שהביאה את המים לעיר הסמוכה אמאוס.

אמת המים המרכזית

בריכת הויסות. מנקזת אליה שלוש אמות וממנה יוצאת האמת המרכזית לאמאוס

אם יש לכם סבלנות, תבואו לבקר בט"ו בשבט. תתחילו את מהסלול כמו שהסברנו. קצת לפני הגתות תעברו ליד שדרות של שקדיות לבנות מקסימות, ואם "תיפלו" על יום חורפי וגשום, הרוחות יעיפו את הפרחים הלבנים ולרגע תהיו בטוחים שאלה הם פתיתי שלג שיורדים על הפארק. קנדה... זה שמו, לא?

הנוף לדרום. מעברו הכביש לירושלים

חרוב גדול. מתאים למנוחה