בתחילת מאי התקיימה באריזונה הלוהטת חתונה שהניו יורק טיימס בחר להגדיר כ״אחת מהחתונות המוזרות ביותר שנערכו באמריקה בשנה האחרונה״.
לא, זה לא בגלל שעל הבמה עמדו שתי בנות.
לא, זה לא בגלל שאחת מהן הגיעה בשמלת כלה ואחת מהן בחליפה עצומה.
לא, זה לא בגלל ששתיהן כוכבות כדורסל, שחקניות אדירות ומעמודי התווך של ליגת הנשים הבכירה בארצות הברית, ה-Wnba.
ולא, זה אפילו לא בגלל שלמרות שהחתונה היא בין שתי נשים, אחת מהן מתעקשת בכל ראיון שהיא סטרייטית לחלוטין.
אוקיי, אז כן, גם בגלל זה, אבל זו לא הנקודה.
הסיבה שהעיתון המכובד בחר להגדיר את החתונה הזו כמשונה במיוחד היא בגלל שהכלה והכלה, בהיעדר מילים טובות יותר, פוצצו אחת לשנייה את הצורה שבועיים לפני הטקס.
אנחנו לא מדברים, אגב, על קרב כריות שיצא משליטה, למרות שחלק מהתקשורת האמריקאית התעקשה לסקר כך את הנושא הזה. אנחנו מדברים על מכות, אמיתיות כאלה, שבהן אחת מהן נזקקה לתפרים באצבע ובלחי בעקבות סימני נשיכה קשים והשנייה אובחנה עם זעזוע מוח.
עכשיו, כשסימנים כחולים עדיין מעטרים את פניהן, מאלצות בריטני גרינר וגלורי ג׳ונסון את אמריקה והעולם המערבי כולו לשאול את עצמו כמה שאלות לא קלות בכלל על אלימות בין בני זוג מאותו מין, דרך הסיקור שלו ובעיקר: דרך ההתמודדות איתו, משפטית ואתית. כי עם גברים מכים עולם הספורט האמריקאי יודע - פחות או יותר. אוקיי, פחות - איך להתמודד. אבל נשים מכות? ומתחתנות שבועיים אחר כך? ברוכים הבאים לעידן חדש לגמרי בספורט המקצועני ובזוגיות חד מינית.
וקשה להגיד שמישהו באמריקה שמח שהעידן הזה הגיע.
כבר כמה שנים רעות שהספורט האמריקאי לא מצליח יותר לטאטא את הצד האפל שלו מתחת לשטיח. פרשיית המתאבק כריס בנואה שרצח את אשתו ושני ילדיו ולאחר מכן התאבד חשפה את הצד השחור בהיאבקות הבידורית,ו פרשת ריי רייס
עליה כתבנו כאן בערוץ בהרחבה הציפה לדיון נוקב את אלימות השחקנים בליגת הפוטבול. גם בשאר הליגות, מן הסתם, לא חסרות פרשיות.
לא שהספורט בארצות הברית מנותק מהעם. נכון לסוף שנת 2014, מיליון וחצי נשים מדווחות בארה״ב מדי שנה שהן סובלות מאלימות מבני זוגן, ו-25% מהנשים האמריקאיות סיפרו שחוו אלימות פיזית באיזשהו שלב בחייהן הבוגרים.
למעשה, המצב כה חמור וארצות הברית אוהבת לחשוב על עצמה כארץ כל כך נקייה - ובוודאי הספורט שלה, שמתיימר להציג תדמית נקייה שבעתיים - עד שהקונגרס האמריקאי זימן דיון חירום בנושא. נציגי כל הליגות המקצועיות בארצות הברית נקראו להעיד בפני חבר הנבחרים ולדון יחד בנושא הכאב.
אה, אופס. נציגי כל הליגות המקצועיות בארצות הברית, למעט ליגת נשים אחת. אנחנו ניתן לכם לנחש לבד איזו.
לכן, הידיעה על האלימות שפרצה בביתן של השתיים (שאגב, הופרדו רק לאחר ששוטרים פרצו לדירה אחרי ששכנים מודאגים הזעיקו אותם) תפסה את הליגה, הקונגרס ובעיקר התקשורת האמריקאית ממש לא מוכנה. חודש עבר מאז, וקשה להגיד שהם מוכנים יותר.
אף אחד, כך נראה, בוודאי בתקשורת, לא ממש יודע מה לעשות עם הפרשיה הזו. כלי התקשורת האמריקאיים הם סכמטיים ועובדים בתבניות ברורות מאוד. לכן, כשגבר מכה אישה הם יודעים בדיוק איך לכסות את זה. אבל כשאישה מכה אישה ושתיהן מסיימות פצועות, ושבועיים אחר כך מתחתנות?! לא נתפלא אם היו כמה כתבים שהגישו את מכתב ההתפטרות שלהם כשגילו שהם צריכים לכסות את הסיפור המוזר הזה.
בנוסף לכל הצרות - ויש לא מעט כאלה - אין זוג ״גרוע״ יותר, מבחינת הליגה, שזה יכול היה לקרות לו. גרינר את ג׳ונסון הן שתיים מעמודי התווך של ליגת הנשים המקצועניות בארצות הברית.
גרינר (המתנשאת לגובה בלתי נתפס של 2.03 מטרים ונועלת מידה 48) משחקת באלופת הליגה, פיניקס מרקורי, ונחשבת לאחת משחקניות הקולג׳ המעוטרות ביותר בהיסטוריה האמריקאית. את העונה שעברה סיימה כחוסמת הטובה ביותר ועם ממוצע נקודות של 15.6 למשחק. ג׳ונסון (1.93) משחקת בקבוצת טולסה שוק, נבחרה פעמיים לאול-סטאר וסיימה את העונה שעברה כריבאונדרית השלישית בטיבה בליגה ועם ממוצע נקודות של 14.7 למשחק.
כוכבות על, בקיצור.
סיפור ההיכרות של בנות ה-24 לא היה שגרתי בשום דרך. הן הכירו, מכל המקומות בעולם, דווקא בקרקס. לא, דווקא לא ליד כלוב האריות, אלא בהופעה של סירק דה סוליי האדירות, לשם נסעו כחלק מסגל נבחרת ארצות הברית לפני כשנתיים. גרינר נדלקה על ג׳ונסון מיד, עם בעיה אחת קלה: ג׳ונסון הייתה סטרייטית בכל רמ״ח איבריה.
ובכל זאת, ביום האחרון של המחנה, שנערך בוגאס, השתיים היו חלק מקבוצת בנות שנלכה לשופינג, וג׳ונסון ביקשה מגרינר להיכנס איתה לתא המדידה. משם הן המשיכו לארוחת ערב. ״כל מה שהיא רצתה, דאגתי שיהיה לי באותו ערב״, סיפרה גרינר אחר כך. ״כרכתי את זרועי סביבה ופשוט הייתי המאושרת באדם״.
ג׳ונסון המבולבלת לא ממש הבינה מה קורה סביבה ועוד יותר מה קורה לה. היא לא נמשכת לבנות, היא יודעת את זה, אז מה נסגר? ״אני לא לסבית״, אמרה ג׳ונסון בראיון ב-2013, מנטרה שעליה היא חוזרת שוב ושוב. ״אבל בריטני היא פשוט שונה. היא דואגת לי ומפנקת אותי ובחיים לא היה לי דבר כזה. זה פשוט מרגיש אחרת״. באוגוסט 2014 הן התארסו. החתונה נקבעה לתחילת מאי. ואז הגיע הטלפון למשטרה והתפרים וזעזוע המוח והזוג, שגם ככה היה תחת זכוכית מגדלת תקשורתית, נמצא בדרך לתקופה שבה איש לא יודע מה צפוי לשתי הבנות. או לאנשים שצריכים לספר את הסיפור שלהן.
הראשונה להתעשת בפרשייה המוזרה הזו הייתה נשיאת הליגה, לורל ג׳יי ריצ׳י, והכריזה על צוות חקירה עצמאי של הליגה, כמקובל בפרשיות אלימות בין בני זוג בליגות אחרות. לאחר שנמסרו לנשיאה תוצאות החקירה, היא החליטה על עונש חמור של הרחקה משבעה משחקים בפועל לכל אחת מהן. ריי רייס, לצורך השוואה, הורחק משניים.
כמו כן, התחייבו השתיים ללכת לסדנה בת 26 שבועות לטיפול באלימות, כחלק מעסקת טיעון עם בית המשפט. האם גם גבר מכה היה יוצא עם עונש משפטי קל כל כך? אין לדעת, אם כי תקדימים מהעבר מוכיחים שיש גברים שיצאו אפילו עם פחות.
״אני מבינה את ההשלחות של הפעולות שעשיתי״, אמרה גרינר השבוע לתקשורת, בהתייחסות ראשונה לפרשה. ״אני מקבלת את גזר הדין ואני לא אלחם בו. למעשה, אני בסדנה כבר חודש ואני מקבלת הרבה ממנה. זה הופך אותי לאדם טוב יותר, ואני בהחלט מנצלת אותה במלואה״.
ג׳ונסון, הביישנית יותר מבין השתיים, טרם הוציאה מילה.
למרות שלא מעט מדברים בתקשורת האמריקאית על הפגיעה בתדמיתה של הליגה, קשה להגיד שיש לה תדמית כלשהי. נכון, חלק מהקבוצות מצליחות למלא את האולמות, אבל קשה להגיד שיש איזשהו עניין או הייפ מיוחד סביב הליגה הזו. עם זאת, אתם יכולים להיות בטוחים שכשגרינר וג׳ונסון יפגשו על המגרש, קל להמר שזה יהיה משחק כדורסל הנשים הנצפה ביותר בכל הזמנים.
אחרי שנים שדורשות השחקניות שיתייחסו אליהן כספורטאיות לכל דבר ואל הליגה שלהן כשיוויונית לכל דבר, השנה נראה שהן הולכות להיות מסוקרות יותר מתמיד. למרבה הצער, כנראה שכל מה שצריך זו פרשת אלימות אחת כדי להוכיח שאתה בדיוק כמו כולם.
