בשבוע שעבר,
ממש כמו בני ישראל, יצאנו מהמדבר, הלכנו ארבעים שנה ושינינו – או לפחות הפנמנו שיש לנו כאלה - חלק מהדפוסים הרעים שלנו כשזה מגיע לדייטינג. אבל עכשיו נשאלת השאלה – מה עושים עכשיו בארץ החדשה?
כלומר, עכשיו כשאנחנו כבר יודעים שיש לנו דפוסים, ושאנחנו נופלים אליהם בכל פעם שאנחנו נדלקים (כי זה הקטע עם דפוסים. אפשר לשלוט עליהם יחסית בקלות כשאנחנו שווי-נפש כלפי מישהו, אבל ממש קשה לשלוט עליהם כשאנחנו מתרגשים ממישהו), נשאר להבין באופן ברור מה כדאי, או צריך, או משתלם לנו לעשות.
ולדעת שמעכשיו, פשוט עושים את זה.
אל תסטי לכביש הצדדי
כן, אני יודעת שרבים שומעים את זה ומתחלחלים מפחד מהמונח "פשוט לעשות", כי הם פוחדים להתחייב כלפי עצמם למשהו שלא בטוח שיעמדו בו, ואז הם יאכזבו את עצמם. אבל זו בדיוק ההזדמנות לשבור את מעגל הקסמים הזה, בייחוד אם נשנה את ההסתכלות על זה מ"התחייבות" ל"בחירה".
אם נזכיר את הדימוי מהפעם שעברה, אז בעצם, זו רק בחירה של המלצה למסלול. כמו שמישהי או מישהו עומד בצומת של כביש מהיר באיטליה. וצריך להחליט שהפעם לא סתם מטיילים (דייטינג לא מתחייב), אלא רוצים להגיע לעיר מסויימת (מערכת יחסים).
לדוגמה, אם את באמת מחפשת קשר ואצה לך הדרך וחשוב לך לחסוך זמן, ברור שהבחירה הנבונה תהיה בכביש המהיר.
אבל אם מי שמכוון לשם הוא גורם חיצוני- המשפחה שלכם, נניח - ומשהו בתוככם קצת מתנגד לזה, יש לגמרי מצב שבניגוד לכל הגיון – תבחרו בדרך החוויתית במקום בדרך המהירה. אתם חושבים שככה תהנו לפחות מהדרך (דייטים, סטוצים, ריגושים), ובסוף הרי ממילא תגיעו לעיר המיוחלת, אז למה לא?
אחרי שהבנתי מה אני רוצה, כדאי לעשות שני דברים: 1. לראות בעיני רוחי את הדרך המהירה למטרה הזאת, ו-2. להביא דוגמאות ממה שקורה לי יום יום, ולראות מה אני יכול לעשות כדי לעלות על הכביש המהיר, ומה לא לעשות כדי להדרדר לדרכים הצדדיות.
עכשיו בואו נפסיק לדבר בדימויים ונתחיל לדבר תכל'ס. רוצים זוגיות? אז בבקשה. תתחילו לחתוך התכתבויות שלא מובילות לדבר, או פניות ממי שנותנים תחושה שכל רגע יש להם משהו יותר חשוב לעשות מאשר לקבוע ולהיפגש אתכם. למה? כי עכשיו אתם יודעים מה אתם רוצים ועכשיו יש לכם מטרה. וכשיש מטרה, הרבה יותר קל לדעת איך מגיעים לשם.
גבר, סגור את הטינדר
נניח ואתה יוצא עם בחורה חמודה. היה לך כיף, בהחלט תיפגשו שוב, אבל משהו באצבעות שלך מוביל אותך חזרה לטינדר. למה? כי ירדת לדרך צדדית. וככה לא תגיע ליעד הנכסף, לא השנה ולא בשנה שאחריה. וקח בחשבון שכל שנה שאתה מבלה לבד, אחרי גיל מסויים, גם מעלה את הסיכויים שלך להשאר לבד, וגם מורידה את כישורי יצירת הקשר שלך. כל מה שלא מתרגלים אותו, בסוף מתנוון ונופל.
וכן, "אני רק מסתכל" או "אני לא רוצה להפסיד אופציות" זה בולשיט. וגם "אם באמת הייתי נדלק כנראה שלא הייתי מסתכל בטינדר" זה תירוץ עלוב. למה? כי גם טינדר זו התמכרות. בדיוק כמו כל התמכרות אחרת. ולא בטוח שאתה יכול להפסיק מתי שאתה רק רוצה.
נניח ואת מתכתבת עם מישהו שנראה לך חמוד באתר היכרויות, אבל הוא לא מראה שום סימנים של לקבוע משהו בעולם האמיתי. בגלגול הקודם שלך, זה שלא ידע מה הוא רוצה מעצמו, בטח היית אומרת לעצמך שאין לחץ והכל בסדר. אבל עכשיו? עכשיו פשוט תרדי מזה.
אל תגידי לעצמך שגם את עדיין לא בשלה לעבוד לדייטים בשר ודם, ושזה בינתיים מתאים לך. לא. אנחנו מנקים את הבולשיט עכשיו, ואת יודעת יפה מאוד שבחור שיודע מה הוא רוצה מקדם לשם. ובחור שבכלל לא מקדם כלום, או יותר גרוע –מבטיח ולא מקיים, לוקח טלפון ולא מתקשר, מסמס אבל לא עושה שום דבר מעבר – בעצם לא שם.
הוא לא על הנתיב המהיר כמוך. הוא בכפרים ברחבי הדרך, כפרים שהיית בהם אלף פעם, ונשבעת שלעולם לא תחזרי.
היופי הוא ביכולת לשחרר, לוותר על הבחור ש"נראה חמוד אבל". כן, הוא נראה חמוד, אבל תכל'ס לא באמת מתכוון אי פעם להיות בשר ודם. עכשיו את צריכה להתמקד רק בבחורים שנותנים תחושה שהם כן במסלול המהיר, או לפחות במסלול הסלול. בלי דרכים צדדיות.
האהבה והקשר הרציני הבא בהחלט מחכים לכם. צריך קודם להחליט, ואז רק להיזהר לא לרדת מהתלם. טיול נעים!
