יש אנשים שמראש יודעים וידעו כל החיים מה הם רוצים, ואיך הם אמורים להרגיש.

הם יודעים בדיוק איך הם רוצים שיתייחסו אליהם, איזו תחושה זה יעורר בהם, ואיך הם רוצים להיראות. למה? כי נורא ברור להם איך זה אמור להרגיש. זה נקרא דיוק. יש ילדים שממש נולדו ככה. ידעו מה הם רוצים להיות, מי יהיה בן הזוג שלהם ואיך ירגיש כל יום עד שארית חייהם. כל זה רק התחזק כי עודדו אותם בבית לדעת ולבטא איך הם מרגישים, ויש כאלה שלהיפך –גדלו בסביבה בה התרגלו להתעלם, להחביא ובסוף לא לזהות את הרגשות שלהם עצמם.

והסיפור הוא שמי שיודע לזהות רגשו מתמלא מהם כשהם נעימים לו ומתרחק מגורמיהם כשהם לא. ומי שלא, שזה רובנו המכריע? ובכן, מי שלא נמצא בבעיה קשה. ואם עדיין לא מצאתם מערכת יחסים מפרגנת ואוהבת כמו שתמיד חשבתם שמגיע לכם, בהחלט יכול להיות שזו הבעיה שלכם. והיות וליל הסדר ממש מעבר לפינה, זה זמן לא רע בכלל לנקות כמה מהמכשולים שמפריעים לכם בדרך אל אהבת האמת שלכם.

אש? על הפנים

אתם בטח אומרים לעצמכם "נו, באמת, אם אני לא יודע לזהות את הרגשות של עצמי, איך אני אדע לזהות שזו הבעייה שלי". ובכן, אפשר לנשום לרווחה: יש דרך.

מי שלא יודע לזהות רגשות, צריך אותם בעוצמות גבוהות מאוד, והן אף פעם לא מקיימות את מה שלכאורה הבטיחו.

אני קוראת לאנשים כאלו, שצריכים את הרגשות שלהם במינון גבוה מאוד, "מפחמים". כן, ממש כמו במנגל. המפחמים הם אנשים שנדלקים בשריפות גבוהות מאוד. הם בעצם לוקחים בול עץ ענק, שיכול להספיק לחמם מערכת יחסים תקינה לעוד הרבה מאוד זמן, ואז – רק בגלל שהם חייבים את הווליום והעוצמה בשביל להרגיש – הם שורפים אותו בלהבה שמגיעה עד השמיים.

אבל מה נשאר מזה? פחמים. לא קשר.

מתחילים כל קשר בעננים וזמן קצר אחר כך מרגישים איך הלב שלכם נשרף? יש לזה סיבה (צילום: shutterstock)
מתחילים כל קשר בעננים וזמן קצר אחר כך מרגישים איך הלב שלכם נשרף? יש לזה סיבה (צילום: shutterstock)

למשל, הם אלה שאומרים לך – או גרוע יותר, אתם אלה שאומרים - איך הם בחיים לא הרגישו ככה, חדורים התלהבות ועשייה, מדלגים מעל כל הכללים הטבעיים של התחברות רומנטית של יונקים אנושיים, מתקדמים מהר מדי ללינה משותפת וצימרים, היכרויות של חברים ומכרים, אולי אפילו מדברים על לעבור לגור ביחד, יכול מאוד להיות שהם מדברים אתכם על חתונה וילדים כבר בדייט השני.

ופתאום.

פתאום טבעת החנק מגיעה לגרונם והם לא יכולים יותר. הדברים נכנסו למסלול שכבר לא בא להם טוב. אין להבה. אין עניין, אין אתגר. נגמרו הרגשות. מכירים?

אז הרעיון הוא לנסח לעצמנו בדיוק את איך נרצה להרגיש במערכת היחסים הבאה שלנו. היא יכולה להגיע עוד חודש והיא יכולה להגיע עוד שנה, אבל מה אנחנו רוצים להרגיש כשיגיע האדם המיוחד הזה? כי רגע לפני שאתם צוללים אל עולמו המופלא של מישהו אחר, אולי כדאי – ואפילו מומלץ – שתקדישו כמה דקות להכיר את עצמכם לעומק.

אל תהני מהדרך

אז למה אני מתכוונת? למשל, אם ממש הצלחתי להרגיש את תחושת האהבה, הנאמנות, הבטחון וההדדיות שאני חווה בקשר הבא שלי, גם אם זה בשלב הזה ידיעה בלבד, אז לאט לאט, ככל שאהיה מודעת לכך שאלה הרגשות שאני מחפשת להרגיש – איכשהו אמצא את עצמי פחות בעניין של היזיז שאני דלוקה עליו בסתר.

גם אם עד עכשיו שיתפתי איתו פעולה בכיף תוך שאני מנסה לבנות את היחסים איתו ככאלה שיוכיחו לי שהוא עוד ישתנה ויהיה בן זוג מצויין בטוח ואוהב – פתאום, לנוכח הפוטנציאל העתידי של מערכת היחסים הבאה שלי, הוא ייראה קצת פחות אטרקטיבי.

העניין הוא שלזהות את הרגשות שאנחנו רוצים להרגיש זה החלק הקל. להתחייב אליהן זה החלק הקשה באמת.

באיטליה את מוזמנת לעשות את זה כמה שאת רוצה, אבל כשאת בדרך למערכת היחסים שלך כדאי שתישארי עם שתי ידיים על ההגה (צילום: shutterstock)
באיטליה את מוזמנת לעשות את זה כמה שאת רוצה, אבל כשאת בדרך למערכת היחסים שלך כדאי שתישארי עם שתי ידיים על ההגה (צילום: shutterstock)

כן, אמרתי להתחייב. רבים שומעים את זה ומתחלחלים מרוב הפחד להתחיב כלפי עצמנו על משהו שלא בטוח שנעמוד בו, ואז נהיה אכזבה. חוץ מזה, מה רע ביזיזים לעת צרה, נכון? אז זהו, שזה רע, כי זה מסיט אתכם מהמסלול ומבלבל את הרגשות שלכם.

אם זה עדיין מבהיל אתכם, נסו להסתכל על זה כעל המלצה למסלול. כמו שאתם עומדים בצומת של כביש מהיר באיטליה, ורוצים להגיע לעיר מסויימת. תמיד יהיו בצד שלטים שיציעו לך את הדרך המהירה ליעדך, או את הדרך החווייתית (נופים, כפרים וכו'). אתם בסוף מחליטים מה תבחרו ואיך תסעו.

אם אצה לך הדרך וחשוב לך מאוד לחסוך זמן, ברור שהבחירה הנבונה תהיה בחירה בכביש המהיר. אבל אם מי שמלחיץ אתכם זו המשפחה שלכם, שעושה סופ"ש משפחתי באותה עיר, ומשהו בכם קצת מתנגד לזה, יש לגמרי מצב שבניגוד לכל הגיון – תבחרו בדרך החוויתית במקום בדרך המהירה.

ככה תהנו לפחות מהדרך, ובסוף הרי ממילא תגיעו לעיר המיוחלת, אז למה לא? אז זהו. שלא מומלץ.

לדרכים חוויתיות יש את הדרכים שלהן, ומהר מאוד תגלו פתאום שנכנסתם קצת עמוק מדי לכפרים האטרקטיביים, התחברתם קצת למקומיים, ועכשיו אתם ממש לא יודעים איך תגיעו לעיר בזמן, ואולי אפילו תיאלצו ללון בכפרים.

כלומר – אם התשובה לשאלה איפה תהיו בעוד שנה היא "ברמה מסויימת של זוגיות", אז כדאי מאוד לקחת את הכביש המהיר.

אם הגענו לשלב בהתפתחות שלנו שאנחנו רוצים באמת ובתמים להגיע לזוגיות המיוחלת הרי שהדרך הקצרה היא הנכונה לבחור. אבל, אם לא הגענו לשם באמת, או שאם לוחצים עלינו – ההורים, החברה, השעון הביולגי וכו' – אבל בתוכנו אין חשק מיוחד - או יש חשש - מלהגיע לזוגיות, הרי שזה בדיוק הרגע שנעשה שיקול לא מקדם בעליל ונבחר בדרך החוויתית. לשם אתה בדרך כלל יודע איך אתה נכנס, אך קצת פחות יודע איך תצא...

עדיין לא השתכנעתם? אז הנה נתון קטן שאולי כדאי לקחת בחשבון. הידעתם שמי שנמצא באתר היכרויות יותר משלושה חודשים, כנראה שיישאר בו עוד הרבה הרבה זמן, וכנראה שלא ימצא כלום?

למה? כי מי שיודעים שחשוב להם להגשים, עובדים מדוייק, ועולים על המסלול הישיר.

למשל, הם חותכים מהר התכתבויות שלא מובילות לדבר – וכן, סקס מזדמן הוא בפירוש לא "דבר" אם אתם מחפשים זוגיות! - או פניות ממי שנותנים תחושה שכל רגע יש להם משהו יותר חשוב לעשות מאשר לקבוע ולהיפגש. למה? כי הם יודעים מה הם רוצים. קודם כל מעצמם. וברגע שהם מיפו את זה, הרבה יותר פשוט לשאול – אז מה שקורה כאן עכשיו, זה הכביש המהיר או המסלול החוויתי?