בעקבות הטור האחרון שמתיימר לספר לציבור מה נשים רוצות, הסתבר לי שהרבה מהמגיבים הגברים חשו מקופחים ודרשו שבפעם הבאה אתיימר לדעת מה גברים רוצים. משום מה הם התעלמו מהעובדה שאני לא גבר, ולכן אמור להיות לי עוד פחות מושג מה גברים רוצים מאשר מה נשים רוצות. אבל בסדר.
כמו עיתונאית חוקרת אמיתית שאלתי במסיבה מדגם של 4 גברים מה הם רוצים, והם ענו לי את התשובה המוכנה מראש: "אוכל וסקס". עכשיו, אני מסרבת להאמין שעל פני האדמה קיימים יצורים כל כך חסרי מודעות שרוצים לחיות עם עוזרת בית שהיא גם קייטרינג, אז נאלצתי להסיק שהם ענו לי ככה כדי לסתום לי את הפה. מסקנה: הדבר הראשון שהם רוצים זה שקט. את השאר אין ברירה: אני אנחש.
שקט
שקט, מנוחה, שלא ינדנדו להם, במיוחד שניה אחרי שהם נכנסו בדלת. תוריד את הזבל, לא עשית את זה, שכחת לעשות את זה, כמה פעמים אני יכולה להזכיר לך להגיד את זה, כן, את יודעת על מה אני מדברת. אל תיעלבי. תביני: הוא לא מתכוון שבאופן כללי הוא היה מסיר לך את מיתרי הקול אם זה היה חוקי, אלא שהלוואי ומדי פעם היית משתמשת בהם גם כדי לנהל שיחה שהיא לא מונולוג של טענות שכל תכליתו היא לגרום לו להרגיש לא בסדר. תאמיני לי, אם כשהוא יחזור הביתה תחמיאי לו על כמה הארבע ראשי שלו מחוטב, הוא לא יתלונן על הרעש. זה לא רק את. הרבה מאד נשים במערכות יחסים לא שמות לב שזה מה שהן עושות חמישים אחוז מהזמן. ואולי גם בצדק מבחינתן. לחיות עם מישהו שלא תואם את החלומות שלך, ולמעשה התפשרת עליו כי רצית ילד והוא פשוט היה כאן, זה לא קל. ברור שהוא מביא לך קריזה. אבל מה הוא אשם? תחשבי כמה נורא זה להיות נזוף 24 שעות. אם מישהו היה מתנהג אליך ככה היית שוברת לו את הפנים. וגם, זה הכי לא מועיל לך. אז או שתקבלי אותו כמו שהוא, או שתחפשי מישהו שמתאים לרצונות שלך. אבל בינתיים, אם יורשה לי לצטט חבר שהיה אומר לחברה שלו: "שששש.. פחות, יעלי, פחות".
שיהיה לך ביטחון עצמי
אי אפשר עם הצורך הבלתי פוסק לקבל אישורים לזה שהוא אוהב אותך ונמשך אלייך, משהו מהביטחון העצמי שלך חייב להיות בלתי תלוי בגורמים חיצוניים, או לפחות בו. הלבט הגברי שהכי מוכר לי משיחות עם חברים הוא חוסר היכולת של הגבר לאזן בין הרצון שלו להיות ולשמר את האהבה ואת הקונספט של מערכת יחסים שיש בה ביטחון, חום, וסקס סדיר, לבין העובדה שמעכשיו ועד המוות אסור לו לזיין נשים אחרות. כשהוא חושב על זה בא לו לתקוע לעצמו מזלג בעין. כל גבר, לא משנה כמה הוא מונוגמי ומחויב, רוצה בכל ליבו להמשיך לזיין, מלא, עד עולם. עכשיו, הוא יודע שאת יודעת את זה, והוא מנסה להסתיר את זה כי פעם אחת הוא אמר משהו על מישהי ולא דיברת איתו שבוע. בהחלט הגיוני שאם הוא היה סינגל הוא היה עושה אותה וזה היה נגמר בזה, וסביר להניח שהוא לא היה רוצה לחיות איתה. אבל זה לא משנה, כי עצם העובדה שאסור לו אפילו לרצות אותה בסתר ליבו, גומרת לו את החיים. אז לפחות תתני לו לפלרטט! בחייאת! הרי הוא לא יעשה כלום, נכון? אז מה אכפת לך שהוא מדבר על התחת שלה? תני לו לעשות כאילו בלי לחשוש מתגובה מוגזמת. זה ירגיע אותו, וגם לך לא יזיק שיהיה לך יותר ביטחון עצמי. אם אתם מכוונים לטווח הארוך, יהיו עוד מלא כוסיות בעתידכם והשנים לא ישפרו כלום, ממילא בסוף תגיעי למצב שבו היתרון העיקרי שלך עליהן הוא שאת מאגניבה, אז יהיה חכם להשקיע בזה מעכשיו. רק אומרת.
להיות בטוח שאת האחת
לו היתה דרך מדעית שמאפשרת לקבוע בשביל איזו בחורה שווה לו לסגור את הבאסטה, לא היה מבסוט ממנו בעולם. בהכללה, הגבר הוא חיה שאוהבת חוקים ברורים והחלטות שקולות ומבוססות מידע. כל העניין הזה של רגשות שאין בהן הגיון גורם לו לחוסר אונים ובלבול. כשהוא מתאהב הוא מתקשה לזהות את עצמו, ואת החודשיים הראשונים הוא מבלה בחרדה ותהיה אם משהו התקלקל אצלו, קצת בדומה לתגובה שלו לשפעת. אינספור מערכות יחסים הסתיימו בגלל שהוא לא היה בטוח שהיא "האחת". אוהב אותה? מאד. נמשך אליה? בטח. היא כיפית, היא חכמה, היא מצחיקה, אבל איך הוא יכול להיות בטוח שהיא "האחת"? נכון, הוא יודע שכנראה שהוא יישאר לבד עוד הרבה הרבה זמן, וגם כשימצא מישהי נוספת, היא לא תגיע לקרסוליה של הראשונה, אבל זה לא משנה את העובדה שהוא ממשיך להתלבט ולחפש את האלגוריתם שיאפשר להגיע להחלטה מושכלת. זה מפריע לו להתחייב. נשים אולי מפנטזות על "האחד" ברמה הרומנטית, אבל ההתעקשות להוכחה מדעית היא נחלתם של גברים. הם קצת מצפים שיום אחד אבן תיפול מהשמיים עם פתק קשור אליה שעליו כתוב: "היא האחת. תקנה טבעת. בברכה, אלוהים". אז תדעו לכם, שיש תהליך לוגי לחשב מי האחת, והוא אפילו די פשוט: תזהה אותה לפי זה שהיא האחת שמוכנה לסבול את כל השיט שלך ועדיין נמצאת איתך. בברכה, אלוהים.
פין ביוני
זה החלום: ביוני, חסין בפני פגעי הזמן, מזג האויר, עמיד במים, מתכוונן וטלסקופי. איבר המין הוא אחד הדברים שיכולים לתסבך גבר עד מוות. קטן מדי, דק מדי, אלכסוני, כן יעמוד, לא יעמוד, יגמור מהר מדי, לאט מדי, לא פרופורציונלי, גבשושי, לא ייאמן כמה בעיות וחרדות יש לגברים עם הנושא. אם את חושבת שאף אחד לא מתקשר לטלפון שמופיע על מודעות ה"רוצה להגדיל את הפין שלך בשלושה סנטימטרים בחצי שנה?" את הוזה. גבר שלא מרוצה ממה שיש לו בין הרגליים יכול בקלות להסתובב עם משקולת קשורה אליו במשך חודשיים אם הוא ישתכנע שזה יעזור. אותו עיקרון תקף גם במקרים של אין אונות, שפיכה מהירה וכמובן גיל הזהב. אחת הסיבות שלגברים קשה להתחייב היא שהם יודעים שהם על זמן קצוב (30 שנה? זה כלום!) ולכן צריכים להספיק כמה שיותר. נכון שהויאגרה שינתה את המצב לטובה, למרות שביננו, מי רוצה לקחת כדור כל פעם כשנדמה לו שהולך לקרות משהו? אף אחד. חוץ מזה הויאגרה לא מושלמת, כי לניצחון על הטבע תמיד יש תופעות לוואי דוחות. כמו מלא קשישים מנומשים וממצמצים שלא יכולים ללכת או להרים את היד כבר עשור, אבל לצידם צועדת בחורה בלונדינית בת שלושים שחסר לה החודש שכר דירה.
להרוויח יותר ממך
זה לא בדיוק קשור לכסף אלא לכבוד והערכה, לגבריות ועוצמה, ולפחד מסירוס. כסף מסמל את כל אלה ביחד, במיוחד בעולם שלנו. כן, אני יודעת, זה נורא לא מתקדם. זה כל כך עתיק שזה כמעט קלטי, אבל עדיין נכון (חוץ מזה, את זה אמר לי גבר, אז תאשימו אותו). גברים רוצים יותר גדול. באופן כללי. יותר מהחברים שלהם, יותר מאבא שלהם, ובטח שיותר ממך. אין לי עצה לעוץ לאף אחד, רק להוסיף ולאמר שלשמחת כולנו לנשים אין נטיה לקשר בין הערך העצמי שלהן לבין הכסף שהן מרויחות. ומזל שכך, כי האגו שלי היה במצב קשה מאד אם הייתי עושה את זה. אז מצידי זה לא רק בסדר שהוא ירוויח יותר אלא גם רצוי. ולא רק יותר, הרבה יותר. כפול, משולש, פי מאה. כל דבר שיקרב אותי אל משאלתי שלא לראות פנים של בנק יותר לעולם, ובגדול יש לי הרגשה שרוב הנשים לא יתקטננו בעניין הזה. אז אם זה ממש חשוב לכם, בסדר, נראה לי שאפשר לארגן משהו.
שיהיו לך חיים
לפעמים נדמה למסתכל מהצד (אני) שנשים מנהלות חיים רק כדי למלא את הזמן עד שיגיע הבנזוג, וכשהוא לבסוף מגיע וגואל אותן מהצורך להמשיך להעמיד פנים שמשהו נוסף מעניין אותן, הן פשוט משליכות את החברות, את העיסוקים ואת מכון הכושר הצידה, וחוזרות להשתמש בהם רק במקרים שבהם הוא עסוק, וגם אז הן כל שניה מסתכלות על הטלפון לראות אם הוא שלח וואטסאפ. כמובן שהוא לא יודע את זה. הוא לא מכיר אותן מלפני, אבל החברות יודעות, וגם את יודעת. כל מה שהוא יודע זה שיש לו הרגשה מטרידה שאת תמיד מחכה לו בבית, שמלבדו אין לך תוכניות, ושאיכשהו הוא נהיה האחראי הבלעדי למצב רוח שלך. מה את חושבת, שאם יהיו לך חיים נפרדים ממנו ומדי פעם תגידי לו שאת עושה משהו אחר הוא יעלב ויבכה? נהפוך הוא. הוא ישמח לדעת שחשדותיו הקשים לא היו מוצדקים ושאת לא תתמוטטי נפשית אם הוא יגיד לך שהיום הוא לא בא. זה קצת כמו ההבדל בין כלב לחתול. הכלב חייב את תשומת הלב שלך אחרת המצב רוח שלו ייפגע, ובמקרה של נטישה הוא עלול שלא לשרוד. זה המון אחריות, ואחריות גדולה היא כידוע מעט מעיקה. חתול, לעומת זאת, יבוא אלייך רק כשבא לו, ואמנם יתבאס בקטנה אם תעיפי אותו מהספה, אבל אחרי דקה הוא ילך לענייניו בפרצוף של "ממילא אני לא יכול להתחבק עכשיו, יש לי סידורים". לא סתם חתולים מקבלים הרבה פחות צעקות והרבה יותר ליטופים. הם פוטוגניים, הם חינניים, והם אלופים בלמכור את האשלייה שיש להם חיים. והם חתולים, כל מה שהם עושים זה לשכב בשמש וללקק את עצמם, זה אתגר שאת יכולה לעמוד בו.
שתחלקי באחריות
יש כאלה שמתים על זה כי הם חולי שליטה, אבל הגבר הטיפוסי מרגיש שהאחריות שמוטלת עליו גדולה מדי. תכל'ס הוא עושה הכל. הוא התחיל איתך, הוא צריך להתקשר אלייך, הוא צריך לחזר, הוא צריך לשלם, הוא צריך ליזום סקס, וכמובן שהוא חייב לדעת מתי הרגע הנכון לעשות את זה, שזה לא מוקדם מדי ולא מאוחר מדי, לא חלש מדי ולא חזק מדי. גם אם אתם במערכת יחסים, עדיין הוא זה שצריך לעשות את כל הדברים שדורשים יוזמה כמו להחליט שנוסעים לחופש, לסיים ריבים שאת התחלת, להציע נישואין, לקנות מתנות, לשים לב מתי את מרגישה חרא ובאופן כללי ליזום כל הזמן, כשהעבודה העיקרית שמוטלת עלייך היא להגיב לכשלונות שלו. אז תדעו לכן שקשה להם, והם ישמחו לעזרה. גם הוא ישמח אם מדי פעם תעירי אותו ותבקשי ממנו לעשות סקס, ובאופן כללי תחלקי בנטל, תהיי שם, עם רצונות, ודעות. אה, לא דעות? הגזמתי? טוב, אז לא.
