1. בגלל הפנטזיה על האחד או האחת

גברים ונשים רבים טוענים שהם לא נעולים על דמות מסויימת. "את טועה", הם אומרים לי, "אני דווקא באמת פתוח להכל. רק שזה לא מגיע". אז זהו, שלא ממש.

האנשים שבאמת פתוחים להזדמנויות כבר מזמן קיבלו אותן, והם היום מיליונרים, מפורסמים, מאושרים, נשואים או כל דבר אחר שהם היו פתוחים אליו, וניצלו את ההזדמנויות שנקרו בדרכם. אם אתם לא שם, כנראה שיש עוד דבר או שניים לעשות בעניין הפתיחות.

שימו לב: אני ממש לא אומרת את המלה המכוערת וחסרת הפוטנציאל הזאת, להתפשר. ואני גם לעולם לא אגיד . אני רק נזהרת מפנטזיות לא בוגרות ובעלות אופי ילדותי, כמו "אני רוצה גבר חזק, מנהיג, ברמה גבוהה, עשיר, נדיב, מושך, בעל ליבידו גבוה, חברותי, איש שיחה, איש העולם הגדול" ועוד ועוד.

נשמע אטרקטיבי, נכון? בטח. כי זה לקוח מהפנטזיות שלכם. אלה שמפתחות את שריר הרצון, אבל לצערכם, מפתחות חזק גם את שריר הלבד.

רגע, אתם שואלים, אבל את בעצמך אומרת כל הזמן כמה חשוב לדעת מה אתה רוצה כדי להתקדם לשם. ואתם צודקים. אבל יש טריק מקסים כדי לדעת אם אני מבלשט. והטריק מגיע דווקא מהתוצאות בשטח: ההבדל בין פנטזיה לבין איפיון בן הזוג העתידי הוא שהאיפיון העתידי נמדד באיך כן והפנטזיה נמדדת בלמה לא. כלומר, כשאתם מכירים מישהו, גם אם זה מישהו באתר היכרויות, ואתם מוצאים סיבות למה לא לצאת איתו (נמוך מדי, גבוה מדי, בהיר מדי, כהה מדי, לא לרמה) אתם חיים בפנטזיה. ואילו האנשים שנמצאים במקום הבריא של האיפיון העתידי מתבוננים בכרטיסי ההיכרויות ומצביעים על סיבות שכן יאפשרו לכם לצאת: "אה, גם הוא צולל! אולי יהיה מעניין", או "היי, גם הוא כתב ככה בכרטיס שלו, אולי שווה לבדוק אותו", או "יש לה מבט חיובי וחיוך טוב, נראה לי שיהיה נעים".

2. בגלל הפנטזיה על בר רפאלי

ולא רק היא. אנחנו מפנטזים על כל מי שאנחנו כבר מכירים ממש מקרוב (כי הוא מרוח על שלטי חוצות בגודל עצום), והוא מפורסם, עשיר, מוצלח ובעיקר יפה ומושלם. אתרי ההיכרויות מלאים באנשים מקסימים ואפילו מושכים עד מושכים מאוד שהייתם יכולים לבנות איתם עולם ומלואו אם רק הייתם נחשפים אליהם במדיום אחר. אלא שהרשת היא היום המקום המוביל (אך לא הכי טוב) לחיפוש (ולא בטוח שלמציאת) אהבה, ולכן אנחנו מפעילים את חוקי הדו מימד, במקום להפעיל את חוקי התלת מימד. העין שלנו סורקת תמונות ולא מרוצה כי היא רגילה לתמונות אחרות, כאלו שנראות פצצה, שליטשו אותן, שינו אותן, איפרו בשבילן, סירקו בשבילן, הזריקו בשבילן, ואז איך נתלהב מאדם שנראה כל כך רחוק ממה שהעין שלנו רגילה לראות?

אז זהו, שגם כאן צריך לחזור לפתגם הזהב: לא לחפש למה לא, אלא איך כן. ראיתם? לא אמרתי להתפשר. איכס.

הארנב הזה ידע בדיוק מה הוא רוצה, לא הרס לעצמו את המערכת החיסונית ובסוף השיג את הבחורה. רוג'ר וג'סיקה ראביט, מודל הזוגית של כולנו

3. בגלל המשיכה המינית

המשיכה המינית שלנו היא אחד האלמנטים הכי מתעתעים בהיסטוריה ובאבולוציה האנושית. הנוסחה עדיין פשוטה: נשים נמשכות לחזק, גברים נמשכים ליפות. תוסיפו לזה רק שיופי הוא בעיני המתבונן, וחוזק הוא גם אישיות, והנה לכם בעיה.

ולמה זה הורס לנו את הדייטים? בגלל הפרשנות הלקויה שלנו לאיך שזה מרגיש.

משיכה מינית מגיעה אצל בני האדם רק בשביל דבר אחד: התרבות. לכן, מי שכבר חווה סקס איכותי, לא יכול להוציא את זה לעצמו מהראש כשהוא מרגיש משיכה למי שיושב מולו. גם גברים וגם נשים (בדרך כלל) מיד חושבים על סקס כשהם נמשכים למישהו בדייט, ואפילו מגלגלים את זה בראש שלהם כדי לחפש התאמה. אבלכאשר החלטתם לחפש קשר, ולא סטוץ, קורה דבר מרתק: אנחנו מפרשים את המשיכה המינית כ "מאוהבות", או "פרפרים", שהיא בסך הכל שילוב של משיכה מינית עם חוסר בטחון לגבי פוטנציאל ההגשמה שלה.

ואז, זוג נחמד שהתחיל דייט לא רע, מתחיל לפרש את העניין ההדדי שלהם זה בזו כהתאמה מוחלטת. הם בטוחים שזה עובד, שהם מתאימים ושזה הולך טוב. אם הם אחראיים מספיק להתאפק ולהמשיך להיפגש כשהם נושכים לעצמם את האצבעות מרוב תשוקה אבל לא ממשים אותה, יש כאן פוטנציאל ממש טוב להיפתחות הדדית, היקשרות ומעבר לשלב שאחרי הדייטים: קשר.

אבל רבים בטוחים שאם הם מרגישים את התחושה המדהימה הזאת של האחדות והפרפרים, וגם פתאום הכי בא להם לישון כפיות היום בהמשך הדייט, והם פשוט לא מצליחים לשלוט בעצמם, אבל זה לא נורא כי הם כל כך מתאימים, מגלים את האמת כשהם מתעוררים אחד לצד השני בבוקר שאחרי: שלמשיכה מינית ולגרביטציה יש הרבה מן המשותף, והחוק הוא שמה שעולה, יורד. מהר.

4. אתם לא מבצעים עקומת למידה

כמו שרובכם יודעים, חיל האויר שלנו הנחיל את המונח "תחקור ויישום". אז למה לא לקחת דוגמא מחיל האויר הכי טוב בעולם? מה שזה בעצם אומר זה שלאחר כל אירוע, בלי קשר לתוצאותיו, מתיישבים עם עצמנו ועושים תחקיר רגוע, בלי האשמות. רק עושים פרישה של השתלשלות האירועים, מחזקים את מה שאנחנו רוצים להמשיך ולראות בהתנהגות שלנו גם בפעמים הבאות, ומדייקים מה לא היינו רוצים לראות יותר בהתנהגות שלנו בפעמים הבאות.

ואז, פשוט מיישמים.

אם הם יכולים, גם אתם. חיל האוויר הישראלי בפעולה (צילום: shutterstock/ChameleonsEye)
אם הם יכולים, גם אתם. חיל האוויר הישראלי בפעולה (צילום: shutterstock/ChameleonsEye)

התהליך הזה מייצר עקומת למידה של שיפור עד להשגת התוצאה. כלומר, אם יצאת לדייט, והבחורה שהגיעה הייתה יפה, חכמה, בטוחה בעצמה ומצאת את עצמך פשוט מרגיש מאויים, קטן, לא ראוי, ופתאום שכחת איך מככבים בדייט, אז כשאתה בא הביתה, אתה לא מסמס לידידה שלך "ערה?" בשביל לשכוח מהכאב, אלא יושב ועושה חושבים. כשאת מוצאת את עצמך בסוף דייט שוב בתחושה שכל אלה שאת לא רוצה נדלקים עלייך, אבל כשסוף סוף מגיע בחור שאת בעניין שלו הוא לא רוצה, את לא פשוט בוכה לחברות שלך שכל הגברים מפגרים, אלא את יושבת ומנסה להבין מה כן עובד עם כל אלה שלא רצית, מה כן עשית שם נכון , ואז מיישמת את זה בדייטים הבאים.

נכון, בהתחלה זה ממש לא יראה לכם טבעי, אלא מאולץ, אבל ככה זה כל הרגל: אחרי כמה פעמים כל דבר שעושים מתחיל להרגיש טבעי.

5. אתם בוחרים לדפוק לעצמכם את "מערכת החיסון"

בגלל השפע לכאורה באתרי ההיכרויות, אתם לא מרגישים ברעב הזה, להיות באמת בקשר. שוק הדייטים מרגיש רווי, וכמות הרווקים והרווקות, בעיקר בתל אביב, רק הולכת ועולה. על כל דייט נחמד שהיה לכם אתם מדמיינים שיש עוד כמה אפשרויות מרהיבות שעדיין לא בדקתם. והן בדיוק צצו לכם כשחזרתם הביתה בהתראה של הטינדר, הפייסבוק, או כל אפליקציית דייטינג אחרת.

אבל אתם חייבים להבין: כשאתם נכנסים אחרי דייט טוב לאתר , אתם מורידים את המערכת החיסונית שלכם. חיידקים ונגיפים, שהם הפחדים שלכם, הסיפורים הפנימיים שלכם, השריטות שלכם, וכל מה שעד עכשיו מנע מכם להיות בקשר, יכולים להיכנס עכשיו ולהרוס את הכל. וברוב המקרים, כשאתם פותחים להם את הדלת, זה בדיוק מה שהם עושים.

בכל מקרה. אם החלטתם שהגיע הזמן לקשר - ובלי החלטה כזאת כלום לא יקרה - חזקו את המערכת החיסונית שלכם. תנו לעצמכם את האופציה לא להתבלבל. אחרי הכל, עקומת הלמידה שלכם כבר היתה אמורה להבהיר לכם שזו התנהגות שלא מובילה אתכם לשום מקום.