אמריקה מאוהבת בבתולה. טוב, זה אולי לא מפתיע במיוחד, שהרי אמריקה אוהבת את הבנות שלה מתוקות וחסודות (אבל בלבוש מינימלי), אבל מכל הבנות של "בנות", הממתק הטלוויזיוני החדש של אייץ'.בי.או, שושנה לא הייתה זו שהייתה אמורה למשוך את תשומת הלב.
למרבה הפלא, זה בדיוק מה שקרה.
>> אז מה כל ההייפ סביב "בנות"? תקראו, תבינו
שושנה שפירו, היהודיה הבתולה והנוירוטית, היא הדמות האהובה ביותר בימים אלו בטלוויזיה על פי אתר Tv.com. בהתחשב בזה שהבתולה האחרונה שהייתה כל כך פופולרית (אם כי בצורה לא טובה במיוחד) היא דונה מרטין, זה הישג של ממש. יתרה מזה, הבלוג הנחשב "הוליווד" כבר פצח בקמפיין ופסק שהזוכה באמי השנה חייבת להיות זוסיה מאמט, היא שושנה, וכינו אותה "הדמות הנשית הכי טובה שראינו על המסכים מזה הרבה זמן מאת השחקנית הכי טובה שראינו על המסכים כבר הרבה זמן". הקמפיין האחרון של האתר, אגב, היה עבור ג'ים פרסונס (שלדון מ"המפץ הגדול") וכולנו יודעים איפה זה נגמר. למי שלא יודע, אגב, זה נגמר באמי.
בתולות? חשבנו שמחקו אותן
למאמט ולסיפור שלה נגיע עוד מעט, אבל חייבים לתהות איך קרה שדווקא שושנה היא זו שסוחבת את הסדרה. שישה פרקים לקח לסדרה להתרומם. היא חטפה ביקורות לא מוצלחות (הפרק הראשון היה נחמד, השני היה מוצלח, ואחריו החלה איזושהי הדרדרות איטית), גל של אנטי-בנות החל ברשת והיה נראה שמשהו לא טוב קורה להבטחה הגדולה של HBO לאביב הזה. ואז בא הפרק השביעי עם הסצינה שבו שושנה מעשנת קראק, והכל השתנה. המבקרים נשפכו על המשחק של מאמט, שסוף סוף נחשף הפוטנציאל שלה. זה היה הפרק הזה שבו סוף סוף הכל הסתדר במקום, כל הדמויות התיישבו להן בדיוק איפה שצריך, העלילה סוף סוף זרמה ללא חריקות ומעל כולם הייתה שושנה, בסצינה פשוט מבריקה שהחלה בדיבור מהיר מאוד והסתיימה, ובכן, בעירום פרונטלי ברור מאוד ונדיר מאוד, וזאת למרות שלנה דנהם, השחקנית הראשית, מתפשטת שם בכל הזדמנות. "שושנה היקרה היא דמות מיוחדת", כתבה אלי סמיגן בהוליווד ריפוטרטר, "היא נשימה של אוויר טרי בזמנים שבהם כל הדמויות בקומדיה הן ציניות, אפלות ומרושעות. היא בחורה טובה ומתוקה ומתחשבת וטובת לב, ופשוט נחמד לראות מישהי כזו בטלוויזיה, כי חשבנו שכבר מחקו את הבחורות האלה לחלוטין". אם תרצו להיות סוציולוגים לרגע (טוב, אתם לא, אבל אנחנו כן) אי אפשר שלא להסתכל על הדמויות ב"סקס והעיר הגדולה", הסדרה ש"בנות" חיה בצילה. ע"פ הדירוג של Tv.com, סמנת'ה המתירנית והחצופה (שלא לומר בהמית) הייתה הדמות האהובה ביותר. שארלוט יורק, הלחוצה והמחפשת אהבת אמת, הייתה השנואה ביותר. עברו עשר שנים, ואמריקה שוב אוהבת את הבנות שלה טובות, חסודות ובעיקר בתולות. אולי זה בגלל שאז, בתקופה ההיא, היה צריך הרבה אומץ כדי ליצור דמות כמו סמנת'ה. עשור אחרי, וכנראה שצריך הרבה אומץ כדי ליצור מישהי נאיבית ועם לב טוב כל כך כמו שושנה. מאמט, כמו כל סיפור אודישן מוצלח למדי, בכלל לא הייתה אמורה להגיע לבנות. "צילמתי איזה סרט אינדי בניו יורק לפני האודישן", היא מספרת, "והייתי צריכה לשלוח להם קטע וידאו. עבדנו בשעות לא שעות ובזמנים מטורפים, כך שיום לפני הדד-ליין של האודישן הייתי הכי חולה שהייתי בחיים שלי. הזיתי, קדחתי, הקאתי, הכל. בכוחותיי האחרונים, חמש דקות לפני הדד-ליין, צילמתי את האודישן ושלחתי. הסתכלת על זה ואמרתי 'טוב, זה בחיים לא יקרה'". אבל כאמור, זה קרה. וכולם, כך נראה, מאוד מאושרים על כך.
אל תדברו על אבא
מאמט באה מרקע שאותו היא מגדירה "בעייתי מאוד". היא כמובן מדברת על אביה, התסריטאי המהולל דיוויד מאמט, ששחרר לאוויר העולם, בין היתר, את "הדוור תמיד מצלצל פעמיים", "כשכש בכלב", "רונין", "חניבעל" ועוד ועוד. אמה היא השחקנית לינדסיי קרוז ("כל אנשי הנשיא", "להתראות אהבה", "אם הקירות היו יכולים לדבר"). כאילו שזה לא מספיק, סבה הוא ראסל קרוז, אחד מגדולי המחזאים של ברודווי, שכתב, בין היתר, את "הכל הולך" יחד עם קול פורטר האגדי ואת "החיים עם אבא", שנחשב עד היום לאחד המחזות הארוכים והמוצלחים בבורדוויי. בנוסף, הוא אחראי על המחזמר הגדול מכולם, "צלילי המוזיקה".
נלחמת את מלחמתן של הבתולות. זוסיה מאמט (צילום: gettyimages)
