צו פיתוי: מפתה הנשים סטס סגין רוצה שתסלחו לו
השם סטס סגין מרתיע נשים רבות בישראל שנחשפו לשיטותיו של מי שהציג עצמו כ"אמן הפיתוי", והתרברב כי יוכל ללמד גם את ילד הכאפות הגדול ביותר "להשכיב נשים". עכשיו הוא טוען שהשתנה, שהוא בעצם פמיניסט, ומתכחש לשיטות ש"פגעו בי יותר מבכל אשה", ויש לו מה לומר גם על פרשת ''ימינה ובום''
אפתח בוידוי: לא קל לי לראיין את סטס סגין.
כמו כל אישה עם כמה נוירונים מתפקדים, גם אני לא סובלת את המרכז לאומנות הפיתוי ואת כל מה שהוא מייצג ומלמד. העקרונות שהקורסים הללו מושתתים עליהם, החומר הנלמד בהם ובעיקר המהות הבסיסית שעוברת בהם כחוט השני ומדריכה גברים - או ילדי כאפות חסרי ביטחון - שכדאי פשוט להתייחס לנשים כמו אל חפץ קטן, חינני אך סרבני, שכשהיא אומרת "לא" למעשה היא מתכוונת ל"כן, תכריח אותי, כי אני לא באמת יודעת מה אני רוצה"
"אומנות הפיתוי" (או "אומנות הפיק-אפ", בלעז, שמקורה בארצות הברית ותחילתה בתקופת מלחמת העולם השנייה, אך פותחה בשנות ה-70 על ידי אריק וובר, שנחשב לאמן הפיתוי הראשון) היא תורה שלמה של תיאוריה וטכניקות תומכות, שמבוססת על מפגש בין הפחדים הגבריים לפחדים הנשיים, ועל ניצול שניהם למטרה העילאית שהיא הכיבוש האולטימטיבי: המיטה. סטס סגין, 30, הוא השגריר המפורסם ביותר שלה בארץ. או, לפחות, היה.
בניגוד ללא מעט אנשים שהגיעו אל אומנות הפיתוי באופן מקרי, סטס זכה בתואר "אמן פיתוי" עם הרבה כוונה. אחרי שעבר לתל אביב ולא הצליח להתחיל עם בחורות החליט לקרוא כל ספר שקיים בנושא, והפך לסוג של מקור ידע בכיר בתחום המפוקפק-משהו של שיטות הפיתויים. ב-2005 נרשם לקורס במרכז לאומנות הפיתוי, ועוד באותה שנה הצטרף לצוות המייסדים והפך למדריך בחברה. לא לקח יותר מדי זמן עד שהפך, הלכה למעשה, לפנים של שיטת אומנות הפיתוי, בעיקר בעזרת סדרת סרטונים שפורסמו ביוטיוב ועוררו סערה רבתי ברשת.
צפו בגלגול הקודם של סטס:
אחר כך פרש, הקים את חברת MySod, שפעם שיווקה תכנים שהמונח "שוביניסטיים" אפילו לא מתחיל לתאר אותם, והיום, ובכן, משווקת תכנים אחרים לגמרי. למעשה, מבט חטוף באתר שלהם מגלה כתבות בנושא "למה אומנות הפיתוי כבר לא עובדת?" וקורסים כמו "סמינר פתיחת שיחה" ו"סמינר פחד מכישלון". המחיר - מאות עד אלפי שקלים לקורס - הוא הדבר היחיד שלא השתנה. כל השאר, אפעס, דווקא כן.
"פעלתי מתוך בורות וחוסר הבנה", הוא אומר, "באמת ובתמים האמנתי ש'פיתוי' זאת הדרך לעזור לגברים - ולעצמי - למצוא קשר. היום אני מבין שטעיתי ובגדול. אני משלם מחיר יקר על התפיסות שלי, אבל אני מבין שזה לגמרי בצדק".
"מרוב תרגילים ומשחקים כבר לא ראיתי"
האסוציאציות שהשם סטס סגין מעלות נחלקות לשתי קבוצות: יש שמעריצים אותו, מסכימים איתו, ומתייחסים אליו כאל זה שחילץ את הגבר הישראלי מכלא תחושת העליבות שלו, ומנגד, יש קבוצה (הרבה-הרבה יותר) גדולה שבזה לו וכועסת עליו ולא פחדה להביע זאת בכל פורום או רשת חברתית. אחרי שפרסם סרטונים המבזים נשים בצורה קיצונית למדי (שאגב, הורדו מהרשת ביוזמתו) זכה למטח קיתונות מכל כיוון אפשרי - בעיקר ברשתות החברתיות, אך גם בטלוויזיה - ששיאו היה הפגנה של מאתיים נשים נגדו ונגד "המרכז לאומנות הפיתוי" בסמינר הקיבוצים בתל אביב. זה קרה בשנת 2011, לאחר פרשת "ימינה ובום", אליה עוד נגיע בהמשך.
הסרטונים האלה - כמו גם הקורסים שלו, שדגלו בשיטות חיזור אגרסיביות, המעודדות מגע גם אם הבחורה אינה מעוניינת בכך - הפכו את סטס ל - ובכן, אין לזה שם אחר פרט ל - "כוכב", אם כי לא במובן החיובי. הוא קיבל מאות ואלפי אזכורים בפייסבוק ובטוויטר, רובם המכריע שליליים וחלקם אקטיביסטיים אף יותר, שקראו להעמידו לדין. אחד, אסף יצחקי, אף מיהר ויצר את הדמות "סטס אמן פיתוי", בדיחה מתוסרטת על גבול-הגזענות, שהפכה ויראלית וזכתה למאות אלפי צפיות. סגין בעצמו הפך הסמל של כל מה שרע בשיטות ההתחלה האגרסיביות שעודד "המרכז לאומנות הפיתוי".
אבל סטס סגין מבקש שנדע שהוא כבר לא כזה. האיש שפרסם סרטונים בהם הוא מחובק עם נשים בשלבי פיכחון שונים ומחייך חיוך קריפי למצלמה, עשה שינוי של 180 מעלות בחייו וכעת הוא מבקש שתסלחו לו.
"באומנות הפיתוי התיימרנו לתת מענה לתסכול של גברים באמצעות החפצת נשים וכיבושן. נכשלנו. אני לוקח אחריות מלאה, וגם משלם על זה מחיר כבד. אנשים מסרבים להאמין שהשינוי שעברתי הוא אותנטי, ואני לא יכול להאשים אותם בכך. משום כך גם היום, הלקוחות שמגיעים אלי מצפים לטריקים שילמדו אותם כיצד להשכיב נשים שיכורות, ומתאכזבים לשמוע שאני מציע להם תהליך של בניית הערכה עצמית, שיקום של זהות עצמית פגועה והשתחררות מטראומת העבר", הוא מסביר.
סלח לי שאני שואלת, אבל: סטס, זה אתה?!
"אני מבין את ההפתעה, ויש לי עוד דרך ארוכה לעבור לפני שאנקה את שמי לחלוטין, אך אני מוכן לצעוד בה. אף אחד מאיתנו לא באמת רצה להתייחס אל נשים כאל חפצים, רק רצינו להתחיל לדבר עם בחורה ולקוות שהיא תענה לנו ותחייך. אבל, כשזה מתחיל לעבוד כל כך טוב זה מאוד משכר, וקל לשכוח שזה כל מה שאתה באמת רוצה: שבחורה אחת תענה לך, ותחייך אליך, ותאהב אותך".
משיכת יתר
סטס סגין היה פעם ילד כאפות. שוקינג, אני יודעת. כשנחשף לראשונה לשיטות של אומנות הפיתוי היה בן 21, לא מקובל שמעולם אפילו לא נישק בחורה. לפני כשנתיים קרו שני דברים שהובילו לשינוי שלו אנחנו עדים עכשיו: האחד הוא שאחד העובדים שלו עשה עליו "פיק אפ", כפי שהוא מגדיר את זה, ופתח חברה מתחרה תוך שימוש במאגר הלקוחות שלו. השני הוא שהוא התאהב.
"פגשתי אותה דווקא ביום שהייתי חולה בו", הוא מספר, "ולא הייתה לי טיפת אנרגיה לעשות שום דבר ממה שידעתי. באותה תקופה כבר התחלתי לחשוד שיש חורים במטריקס ושהפכתי לדמות חד ממדית, ואז הכרתי את טלי במועדון. הכל קרה לא נכון בפגישה עם טלי (השם המלא שמור במערכת - ק.א). להפתעתי בסוף קיבלתי טלפון".
מי היה מאמין.
"שתביני, כשהתקשרתי הייתי בטוח שהיא לא תענה, כי לא עשיתי עליה שום מהלך. כל אישה רוצה זכר אלפא, וזה לא מה שאני הייתי. היא ענתה, אבל לא קבעה איתי, וידעתי שפישלתי. באותו לילה יצאתי למועדון כדי להחזיר לעצמי תחושת שליטה וכל הערב ניסיתי נורא ולא הלך. התיישבתי לנוח על הבר ומישהי שישבה לידי התחילה לדבר איתי. כשהברמן אמר לי שהיא בעניין שלי אמרתי לו שאין מצב, כי לא עשיתי עליה 'מוב'. את מבינה? שבע שנים אני מעביר קורסים בזה, וכשמישהי מתחילה איתי בשיא הבוטות לא שמתי לב. מרוב תרגילים ומשחקים כבר לא ראיתי. כשהברמן אמר לי להזמין אותה אלי הביתה, התגובה שלי היתה: 'אבל לא יצרתי משיכה'. תראי איזה תשובה מפגרת: אבל לא יצרתי משיכה".
אני לא יכולה שלא להסכים איתך בנושא הזה.
"בסוף הזמנתי אותה, בלי שיצרתי משיכה. היא באה, ישנה אצלי, וכששאלתי אותה מה גרם לה להימשך אלי, היא ענתה לי: 'כלום, אתה היית שם ואני הייתי חרמנית'. לא אלפא, לא גיים, ולא בשליטתי. פשוט מפחיד. השקעתי בזה כל כך הרבה זמן וכסף, תארים בפסיכולוגיה, קורסים בארץ ובחו"ל, ובסוף זה אקראי. אני הייתי שם, היא היתה חרמנית. כמה פשוט. אחר כך, להפתעתי, טלי התקשרה וקבענו. זה התפתח לקשר של שנתיים".
בינתיים השניים הספיקו להיפרד, ועל הפרידה סטס לא רוצה לדבר, אבל אין ספק שאת הלקח הוא למד. את מה שאתם ידעתם בערך מאז גיל 12, לסגין לקח כמעט עשור של דייטינג ושנתיים של קשר רציני על מנת לגלות.
"גברים מגיעים לסדנאות האלה מתוך מצוקה מאוד גדולה", הוא מסביר. "הם מפחדים מנשים ולא יודעים לגשת אליהן, והרעיון הבסיסי הוא ללמד אותם לא לפחד ולחמש אותם בארסנל עם מגוון משפטי פתיחה מתוחכמים יחסית שיאפשרו המשך שיחה. משם זה מתחיל, אבל זה לא בטחון עצמי אמיתי".
נו קידינג, שרלוק.
"את יכולה לצחוק, אבל זו שיטה. הגברים האלה הם כל כך חסרי בטחון והשיטה הזאת היא לפחות משהו להיאחז בו. יש תסריטים מפורטים כמעט לכל סיטואציה ותגובה והיא פשוט מתאימה לפחדנים: אתה לא צריך להסתמך על שום דבר פנימי. לא על הניסיון שלך, לא על מה שיש לך להציע, וגם ככה אתה חושב שאין לך כלום להציע וזאת הבעיה שלך מלכתחילה ובגלל זה אתה שם. אז לימדנו אותם לשים את עצמם בצד, ללמוד בעל פה שורות שעבדו אצל אחרים, לשחק תפקיד ולהשיג תוצאות".
אז איך נפלת בזה?
"כי זה עובד. את לא מאמינה כמה זה עובד. פשוט ההקשר גרוע, כי להוכיח לעצמך שאתה מוצלח על ידי כיבוש בחורות זה הדבר הבעייתי. בשלב מסויים זה כבר לא קשור לבחורות, אלא יותר לחברים שחולקים את החוויות בינם לבין עצמם. בקבוצת התמיכה הזאת לימדנו אותם להתחרות אפילו על גודל הדחייה שקיבלת, כך שזה לגמרי חסין: אי אפשר להיכשל. בשלב מסויים הם פשוט מגיעים למצב שהם שוכחים שהם כל כך רצו קשר, ומתמכרים למשחק. ילדי הכאפות לשעבר נהיים חבורה של חננות עם אטיטיוד. ככה זה כשאתה מלמד אנשים שיטה שהיא כולה מניפולציה זולה. הצרה היא שזה פשוט עובד".
ימינה ובום?
קצת קשה להאמין לשינוי הפתאומי שסגין מעיד שהוא עובר. האמנם האיש, שאין פמיניסטית (או סתם בחורה ישראלית באופן כללי) בארץ שלא הצליח לעצבן, עבר פתאום צד? מה יגידו הנשים ההן, האם הן רוצות בו בכלל?
"מצד אחד הוא עושה את כל הקולות הנכונים ואומר את כל המשפטים הבערך-נכונים", אומרת הפעילה הפמיניסטית ליהיא יונה, שגם התעמתה עם סגין בעבר ב"צינור לילה" (ראו בנגן למעלה), במה שהפך לאחד הקטעים המזוהים ביותר עם סטס. "ולזכותו ייאמר שגם המרצה שלו מבר אילן מבטיחה שזו לא איזו דאחקה אכזרית במיוחד שהוא מריץ על חשבוננו. מצד שני, המהירות שבה הוא הפך את השינוי המדהים שלו לביזנס גורמת לי לחשוד ששוב, כמו בגלגול הראשון שלו, סטס משתמש בנו, הפמיניסטיות האקטיביסטיות, כדי לעשות קידום קל ומהיר לעסקים שלו. אז, כשכעסנו עליו, כמו גם עכשיו, כשאנחנו אמורות לכאורה להתפעל מהשינוי המדהים שהוא עבר שלא נפסיק לדבר על זה, ועל הדרך נזכיר את הסדנאות שהוא מעביר".
את מאמינה לו?
"אני מודה, אין לי מושג. אני לחלוטין מפרגנת לו אם הוא באמת הבין איזה דוש הוא היה וכמה נזק הוא כנראה גרם לנשים באופן ישיר ועקיף. אני במקומו הייתי מבלה לפחות שעתיים בשבוע בהתנדבות באיזה מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית לפני שהייתי ממהרת להצהיר על עצמי כמי שנולדה מחדש, אבל אני מבינה מי שפועל גם בדרך אחרת. בכל מקרה: אני החלטתי ביני לבין עצמי לא להיות מקדמת העסקים שלו בהתנדבות שוב".
סגין מוכן להישבע שלא מדובר בגימיק, אלא בשינוי אמיתי. "אחת הסיבות שהחלטתי לעזוב את מאפ"י היתה התובנה הזאת שכשאתה מחפיץ אנשים וכל הזמן אתם עושים גיימים ופותחים סטים, אז בעצם אתה נותן לגיטימציה שיעשו את זה גם לך, וזה גם בסדר, כי הרגלת את כולם לחשוב שאין פה באמת בן אדם שנפגע, אלא רק גיים שנכשל. עכשיו אני הולך לטיפול פעם בשבוע כדי לבנות את עצמי מחדש. נתקעתי בגיל 21, ולא באמת בניתי לעצמי ביטחון אמיתי".
תודו שלא הייתם מאמינים שתשמעו את המילים הללו מסגין. ובכל זאת, עם כל המילים היפות, מאד קשה להסתכל עליו ולשכוח לו את ההופעות הקודמות שלו בתקשורת, את סרטוני הוידאו המטופשים והסקסיסטיים שבהם הוא שר שירים מתריסים כשהבעת ניצחון מרתיחה על פניו.
אבל יש גם פמיניסטיות שיוצאות להגנתו של סגין המחודש. אחת מהן היא ד"ר סיגל אופנהיים שחר, שמנהלת את מרכז "דפנה" ומלמדת בתוכנית ללימודי מגדר בבר אילן בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, שם פגשה את סגין ועזרה לו להגיע אל המסקנות שאותן הוא מדקלם עכשיו.
"הוא עבר שינוי", מתעקשת אופנהיים שחר. "סטס היום מנוכר ומתנכר לתכנים של 'אומנות הפיתוי' באופן מוחלט וגורף. מצד שני, הוא חי בחברה שאומרת לו תצליח, כי כדי למכור הוא צריך מסרים שנמכרים, והרבה יותר קשה למכור מסרים שמדברים על ריבוי זהויות מאשר את מה שהוא מכר עד עכשיו".
למה בכלל לעזור לו, מה לך ולו?
"אני עוזרת לו כי הוא יכול להגיע לאנשים הפגועים האלה, שלי אין שום גישה אליהם. להיפך, אני עבורם האלפא ביץ', החברה הרעה שמונעת 'סגירת עסקה'. לכן פחות רלוונטי בעיני מה קרה לו, אלא לעזור לו ליצור מסר ברור. נורא קל לקחת את סטס סגין ולהאשים אותו, מאוד נוח להוקיע, אבל האמת היא שהמסרים הם מאוד מבולבלים אצל כולנו לגבי תפיסת הגבריות והנשיות. סטס סגין לגמרי מבין מה הוא עשה ואיזה מסר מזעזע הוא עודד. ההתפכחות שלו מאוד עמוקה. הקושי שלו נובע מכך שהוא גבר שמהגר לתרבות ושפה אחרת וזה קשה ומתעתע, ויש לו קשיי הסתגלות, ולפעמים הוא עדיין משתמש בפרקטיקות של העולם הקודם כי הוא רוצה לשווק ולהפוך את המידע הזה לבעל ערך. הוא עבר תהליך באמת עמוק, והוא מאוד אמיץ שהוא יכול לומר 'טעיתי', ולנסות לתקן".
אמנם הוא אומר את כל הדברים הנכונים, אבל בתור דמגוגית אני יודעת שזה לא חוכמה. אולי הוא אפילו מאמין בהם קצת, אבל עדיין, זה לא אומר שהמעבר החד מאומן פיתוי הכי נלוז שיש, למישהו שמלמד גברים להיפתח ולהתחבר לעצמם הוא אמין בעיני. להגיד השתניתי כל אחד יכול. שלא לדבר על זה שמאוד קשה לי לשכוח את הפורום ההוא, ואת התמיכה הבלתי מסוייגת שלו באנס הפוטנציאלי שהתחיל עם תיירת, היא סירבה, ואז, כפי שהתפאר הגולש בפורום וזכה לתמיכה מסגין עצמו – הזיז לה את התחתונים "ימינה ובום", בתיאור שיכול היה להתפרש כאונס פר אקסלנס.
"חלק מהוכחת הגבריות הייתה להתרברב בסיפורי כיבוש בפורום שלנו", מסביר סגין. "אני יצאתי להגנתו של אותו חניך. משום מה זו הייתה הדרך שלי להחצין את הגבריות שלי: סטס היוצא להגנת תלמידו המסכן".
מי שקורא את זה יכול היה לקבל את הרושם שהוא אנס אותה.
"מה שהיה במציאות הוא שהתלמיד הכיר תיירת וניסה לפתות אותה. אותה תיירת לא הסכימה לשכב עימו בדייט הראשון, אך לאחר מספר דייטים הם שכבו ואף התחילו לצאת ביחד כחודשיים עד שהיא חזרה לפולין. הוא לא יכל להתפאר בסיפור הזה, משום שהוא סיפור סטנדרטי ושגרתי מדי, לכן הוא הגזים ותיאר מקרה שבו היא מתנגדת ומתנגדת ובסוף הוא מצליח".
אפילו להתנצל אחרי המקרה לא הסכמת.
"היום ברור לי שמדובר במקרה מסוכן שעלול להתפרש בתור הטפה לכוחניות מינית ואף לרמוז ללגיטמיזציה של אונס. בזמנו, אני מודה, זה לא היה בהיר לי כמו היום".
ישבתי מול סטס סגין במשך שעתיים, איש שעד עכשיו מעולם לא פגשתי, ילד כאפות ואמן פיתוי (לשעבר), ועדיין, באיזשהו מקום, מתבגר בן 21 שמחפש את עצמו בהווה. הוא לא מפלצת שוביניסטית רעה. הוא בחור אינטיליגנטי וחביב שכמו כולם נכנע לפחדים ולקח את זה רחוק מדי. ועדיין, כל השיחה שאלתי את עצמי האם זה אמיתי, או שהחזרה בתשובה הזאת היא רק עוד תרגיל שיווקי באמצעותו הוא פונה לליבן הרחום של אלה שהוקיעו אותו בעבר, ולמעשה הוא אותו סטס בשינוי סטטוס: במשבר זהות עמוק, אחרי פרידה, מתחרט, מכה על חטא ומנסה לנצל לטובה את התואר השני שלו בפסיכולוגיה כדי לבנות מחדש את מה שהוא קורא לו האישיות החד ממדית שלו, שנתקעה אי שם בגיל 21.
"היום אני מלמד 14 איש במקום 40, ואם פעם הייתי הולך למועדון עם החבר'ה, היום הם יושבים איתי ומספרים לי את הבעיות שלהם, וזה הרבה יותר קשה נפשית", הוא אומר. "הקשר עם האנשים הוא קשר יותר עמוק, וכשאין גיימים ותרגילים, לאנשים חסר 'בשר' בשיעור. לך תדריך אנשים איך להיות אותנטיים, הרי עצם ההדרכה סותרת את המטרה. בשנה וחצי האחרונה אני עובד קשה עם ד"ר שחר במטרה לתת מענה מקיף למשבר הגבריות, והפעם באמת. כמו כל אמת, את זה הרבה יותר קשה ליישם".
