אני בחורה די מאושרת, שננמצאת בזוגיות די מאושרת. באופן משונה כלשהו - על אף שקלול האישיות שלי שכוללת חוויות, צלקות, זכרונות וכמויות שוקולד בלתי נתפסות שטחנתי במהלך חיי - מצאתי את דרכי לתוך מערכת יחסים טובה עם אדם מגניב שאני קצת מעריצה.
בגדול אני אמורה לסגור את הבאסטה על הביקורתיות, להודות לאל הטוב שמצאתי גבר ולהזדרז להסתכל ברחמים על חברותיי הרווקות שלא ראו את האור.
אבל דווקא מהמקום הזה של האושר והשלווה אני יכולה להביט בלבן של העיניים למוסד המהולל הזה של הזוגיות, ולנתח אותו בצורה צלולה. ומה שיש לי להגיד הוא: זוגיות, את אחלה ואת חמודה, אבל לפעמים את גם ממש מעצבנת, מכעיסה ומתסכלת.
מאושרת ככל שתהיי, את וכל נתינייך חיים בסרט שמדובר בקיום האנושי הראוי ביותר.
על מה אני מדברת לעזאזל? טוב ששאלתם. אני רק אלך לוודא עם בן הזוג שלי אם ההקלדה שלי לא מפריעה לו לבהות בזמן שהוא על הספה, ואז אחזור אליכם. כי ככה זה כשאתם "ביחד", צריך להתחשב וכל החרא הזה. ולא רק.
נמאס לי מדעות
לקחו לי כמה שנות חוסר עמוד שדרה טובות עד שבגרתי והפכתי לבחורה דעתנית שמתנהגת איך שהיא רוצה מתי שהיא רוצה (ומשלמת על זה מחיר כבד, אבל אתם לא גובים 400 שקלים לשעה לשמוע על זה אז אחסוך מכם).
שכללתי את הדעתנות שלי לאוטיזם חברתי מובנה בו אני מתעלמת מקודי התנהגות וחיה את חיי בבועה נעימה מלאה בציורים של נחירי כלבים. ואז בא איזה בחור צעיר ונאה עם מחט גדולה ישר לתוך כיסוי הפלסטיק של הבועה היפה שלי ומתחיל לשתף - איתי - את הדעות שלו.
"תפסיקי לעשות בועות עם הלשון כשאנחנו בתחבורה ציבורית", הוא ממלמל, "אולי כדאי שתשימי שעון מעורר רבע שעה לפני הזמן כי אני שם לב שמאד קשה לך להתעורר בבוקר", הוא אומר כשאני עסוקה לעשות ג'אמפ סטארט למערכות שלי על ידי לעיסת פולי קפה ישובה בתוך הפריזר.
תגיד לי, יא חצוף, מישהו שאל אותך לדעתך? למה נדמה לך שזה מעניין אותי מה שיש לך להגיד? מה אני, חברה שלך ? אה. וואלה.
מסתבר שכשאת חולקת מרחב ציבורי, אישי ואינטימי עם בנאדם, הוא הולך לחלוק איתך את הדעות שלו. ואת, עצמאית ובטוחה באמנות בועות הלשון שלך ככל שתהיי, מוכרחה להיות שם בשביל להנהן ולחייך. ולפעמים אפילו להפנים, להקשיב ולהתחשב. בנינו, כאבי גדול משל בניזרי.
נמאס לי מהחלטות
אז מסתבר שדעות הן עכשיו חלק מהמציאות שלך, אבל מה שלא ידעת זה שהתחשבות בדעות מובילה לצעד בלתי נמנע, נוראי ומחליא שאין כמוהו: החלטות משותפות.
אינך יחידה עצמאית יותר, במיוחד כשאת מתגוררת בבית עם מישהו וחושבת על עתיד משותף.
למשל, באיחור קל גיליתי שבן הזוג שלי לא רוצה לגדל כלב בעוד שחלומי הגדול הוא צי כלבים קטן שירחרח אותי יומם וליל. שאולי זה קצת הוגן כי גם באיחור מה בן זוגי גילה שאינני מעוניינת בילדים. ועכשיו שנינו מאוהבים ותקועים בהחלטה המשותפת הזאת יחד.
אבל לא רק בדברים הגדולים, גם בזוטות כל ההחלטות צריכות להיות משותפות במידה כזאת או אחרת. את רוצה פוף גדול בדמותו של דארת' ויידר בסלון? את צריכה לכנס את מועצת החכמים ולנהל דיונים מקיפים על הפאנג שוואי של הספה עם קולות הרשרוש של הווילון בשעות בוקר מוקדמות.
כל זה בשביל, כמובן, להמנע מוויכוח ה"את אף פעם לא מתחשבת בדעתי!" ו"אתה אף פעם לא אומר שום דבר הגיוני!" הבוסרי של תחילת המגורים המשותפים. פייק איט טיל יו מייק איט, אני אומרת, זייפו שיתוף פעולה עד שתמצאו איזו קרקע משותפת. (או שפשוט תעשי דברים על דעת עצמך ותחכי עד שהוא ישים לב, בדרך כלל זה ייקח כמה שבועות).
נמאס לי מהתאמות לסגנון החיים אחד של השני
היותכם זוג לא מכתיב את התאמת סגנון החיים שלכם. אם בן הזוג שלך הוא גיק שאוהב לנמנם על הספה ואת חיית מסיבות, פתאום את מוצאת את עצמך בסצינות הזויות של קריאת ספר במיטה בימי שישי מדי פעם, והוא מוצא את עצמו מפזז בחוסר נוחיות כשאת גוררת אותו למסיבות שלך.
גם כשאתם מפרידים כוחות ועושים את הדבר שלכם, לפעמים זה די מבאס שסגנונות החיים שלכם לא מתואמים. זה נעשה יותר נוראי כשמנהלים משק בית משותף ומבצעים קניות משותפות.
למשל. "לא רוצה לקנות לך כל כך הרבה קולה, את הבריאות שלך תהרוס על חשבונך" זה משפט שדי אסור לך להוציא מהפה אם את לא רוצה חפירות "אוגה-בוגה, גבר, את לא תחליטי לי, תעבירי את הסטייק בטעם ניקוטין".
או לחילופין, כשהבחור שלך מנהל סגנון חיים מסויים כמו טבעונות וכל מה שבא לך לעשות כל היום הוא לפרק צלעות, אולי כדאי שלא תכיני את המרינדה לבשר בקערת ההגשה האהובה עליו. וזה עוד אחד ממאמצי הרכבת פאזל הזוגיות הגדול, שמשימת ההתאמה וההלחמה של החלקים השונים מלאת מאמצים ושבצים מוחיים קטנים במהלך הדרך.
נמאס לי שאין לי פרטיות
אז כל ההחלטות נעשות ביחד, מסתבר, והדעות שלו אמורות לרסן את ההתנהגות שלך. אבל אף אחד לא הכין אותך לזה שהוא הולך להיות שם. כ ל ה ז מ ן. וזה אומר שעושים דברים "ביחד".
אי אפשר לאכול נאצ'וס עד אמצע הלילה במרתון משחקי הכס, לא לשטוף כלים ולתת לחתול להלקח על ידי מפלצת האבק למיקום בלתי ידוע.
דברים צריכים להיות סבירים. וסבירים זה הרבה פחות כיף ממג'וייפים. כי כשאת לבד את עושה מה שבא לך, מתי שבא לך, באיזו רמת גועל שבא לך. את לא צריכה לחכות שמישהו יצא מהחדר בשביל לבצע את זממך (כן, גם אנחנו עושות את זה, חומוס משפיע על כולם באותו אופן). יש לך מספיק זמן לבד, עם עצמך, להנות מכל הדברים הקטנים והקווירקיים האלו שאת נהנית מהם.
או לפחות היה לך לפני שנכנסת לזוגיות.
נמאס לי מהאקסיות
אלא אם כן שניכם משתייכים לכפר אבוריג'יני שכוח אל שמשדך את בניו ובנותיו אחד לשני בגיל 8, כנראה יש לבני הזוג שלכם יש עבר, או בשמו הלועזי: אקסים ואקסיות.
אחד מהדברים הבזויים ביותר בזוגיות היא להתמודד עם העבר הזה שנע על הציר בין התעלמות הדדית לבין אקסיות שמשאירות לו קולות ינשוף בתיבה הקולית. ואת, הגיונית ובוגרת שכמותך, לא יכולה לאבד פאסון ולהתחיל לקנא בעבר, למרות שהיא רזה יותר.
אתה, לעומת זאת, צריך להבין שאיתך היא הולכת לישון כל ערב ולא עם האקס שלה למרות שיש לו קוביות בבטן, ובכלל שיש סיבה שהאנשים האלו כבר לא חלק מהחיים של בני הזוג שלנו.
עם זאת, זה מינוס בולט בזוגיות בגלל שבדיוק כמו במשחק הכה את החפרפרת – אקסים צצים ברגעים הכי לא קשורים בחיים וגורמים להרהורים נוגים על מערכת היחסים שלכם. ופטישי חמש קילו.
נמאס לי מפיקים קטנים בלב
זוגיות מאושרת ומלאת אהבה הופכת אחרי תקופה לזוגיות אוהבת, ולא זוגיות מטריפת חושים שמרתיחה לך את הדם בכל נשיקה ובכל מגע. וזה, נרצה או לא, מינוס גדול בזוגיות.
כשאנחנו כבר אוהבים, אנחנו לא יכולים (או לא אמורים) להתאהב שוב. זאת הזדמנות שחומקת מאיתנו ונמוגה יחד עם החלום לדעת לבטא מסצו'סטס כמו שצריך על הפעם הראשונה.
פרצי הרגשות שלנו יותר רגועים, עמומים וחמימים, בניגוד לפרצי רגשות חדים, משולהבים ולא הגיוניים שהדלקות קטנה, סטוץ או התאהבות חדשה יכולים לספק.
נמאס לי משיגועים מהמשפחה שלי
בשניה שאת מדווחת על יציאתך ממעגל הרווקות, כל המשפחה כמרקחה. ברגע שאת מאשרת הגעה לאירוע משפחתי *פלוס אחד*, ישר מתחילות לרחף מעליך ספקולציות כאילו שהבחור שאיתך הוא מניה מנצנצת שלאחרונה רכשת.
אז איך הדירקטריון? יתהו הספקנים על מצבם הכלכלי של משפחתו של הברנש המסכן, ומתי אתם מנפיקים איזו הצהרה משותפת? אתם רציניים? חתונה?! ילחששו בעיניים בורקות.
בסוף איזו דודה מעצבנת תפלוט ש"הגיע הזמן! השעון הביולוגי שלך קורא לך! את כבר בגיל!". ובלי משים, מבחורה חביבה שסך הכל מביאה את אהובה למפגש משפחתי הפכת לבריידזילה מזדקנת בקרב משפחתך הזחוחה.
נו, איזה מזל, מישהו הציל את התפלץ שלהם מבידוד חברתי מוחלט. אחלה. רק תזכרי לא לדקור אף אחד כששואלים אותך מתי ילדים.
נמאס לי משיגועים מהמשפחה שלו
אז המשפחה שלך מטריפה אותך, אבל הם גידלו אותך, את קצת חייבת לסבול את השיט שלהם. המשפחה שלו, מצד שני, הם חבורה של אנשים זרים שאת חייבת לאהוב ולנסות להתחבר אליהם.
את נאלצת לנהל סמול טוק על אפשרויות נדל"ן מרתקות בבוסניה עם אבא שלו, לחייך בנימוס כשאמא שלו מספרת איך היא ילדה אותו ב-17 שעות בשדה תותים נטוש, ולטפוח על ראש האח הקטן שאת די בטוחה כרגע הוריד עליך נזלת.
ולא רק שאילוצי הבלהות של הסמול טוק הם אינם חד פעמיים, אחרי זמן מה מצופה ממך להעמיק את מערכת היחסים בינך לבין המשפחה כי את הולכת לבקר אותם, והמון. חגים, אירועי יום הולדת, פרצי געגועים של בן הזוג לחדר ילדותו (כלומר לפוסטרים של הבקסטריט בויז) ועוד יגררו אותך בלי משים בסופי השבוע הפנויים שלך היישר לתוך בלילת המשפחה החמימה שמכסה אותך צמרמורת. הו כן.
חכי כשיהיו לך ילדים, הצמרמורת תכסה אותך נונ-סטופ. (ככה אומרים, מה אני יודעת, הדבר הכי גדול שגידלתי הייתה תולעת משי שהתגלתה בסוף כסתם במבה).
נמאס לי מהחברים שלו
כן. גם זה יבוא מתישהו. ואז תמצאי את עצמך מנסה להתחבב על חבר'ה עם מלא בדיחות פנימיות ודינמיקה ייחודית, רק שהם יהיו יותר בגילך וגיהוקים יהפכו ללגיטימיים.
בין אם מדובר בחברים בודדים או בחבורה שלמה איתם תפגשו, הבחור שאיתך יזרוק אותך למים ויעלם שעות לשירותים מתוך פרגון מוחלט שאת להיט.
בעיניו את כליל השלמות, מגניבה ותקשורתית ואין סיבה שלא תהיי אחוקית של האחוקים שלו. אבל הוא, בניגוד אליך, מעוור מנוסטלגיה ומרגשות אהבה מגובשים לחברים שלו.
את, מצד שני, מבינה שתפגשי פה ושם קצת דושים ומעפנים, ויש גבול כמה מתחשק להוכיח את עצמך שאת מאגניבה עם אנשים שהם לא תמיד מאגניבים בעינייך בעצמם.
למרות שתרצי להשתמש בשפה אקדמאית ולהגיד "שחרר, אבויה, שחרר אותי מעונשו של זה", כל מה שנשאר לך לעשות הוא לחייך, לשמור את הדעות שלך במקרה הזה לעצמך (קיצוני, מודה), ולהתחיל לתרגל את המשפט "לא מותק! תצא אתה! אני לא חייבת כל הזמן להיות שם! מה אני, איזו חברה אובססיבית כזאת? לך לך, תהנה! אני אשאר בבית לראות קצת משחקי הכס. יש נאצ'וס?".
