חתונה ממבט ראשון

החליטו להתחתן אחרי חודש

"אם בגיל 30 הייתי יודעת שכאשר אהיה בת 38 זה יקרה בקלות ובמהירות, לא הייתי מתעסקת במשך שמונה שנים עם כל הנושא הזה של מציאת זוגיות. לא הייתי 'עובדת' בזה - רק עושה חיים," מתוודה מאיה, שהתחתנה רק לפני חודשיים עם בן זוגה זה שבעה חודשים תמימים, ערן. שניהם עובדים במסלול האקדמי המכללה למינהל", אבל הם לא הכירו מיד, אלא רק לאחר זמן, כאשר מאיה מילאה את מקומה של עובדת שיצאה לחופשת לידה. "ניסיתי לפלרטט בדרך מגושמת למדי," נזכר ערן.

מצדה של מאיה הקשר שנוצר היה אפלטוני בלבד: "אמרתי לחברות שלי שהוא לא בשביל לי, שאני אוכלת אותו לארוחת בוקר". הם אכן הלכו לארוחת בוקר, וגם לסרט, ואז ערן נעלם לשבוע ומאיה גילתה שבעצם היא חשה בחסרונו: "התעצבנתי, לא הבנתי איך החנון הזה משחק איתי משחקים. שלחתי לו אסאמאס חצי כועס חצי ידידותי, 'לאן נעלמת'? והוא אמר שהרגיש לא טוב," מספרת מאיה. "חטפתי פיק ברכיים," מודה ערן במבוכה. עברו שבועיים ושני דייטים, וכלום. ערן יצא למילואים, עברו עוד שבועיים, ואז חל המפנה: "הוא שלח לי זר פרחים מהמילואים וצירף פתק רומנטי שעליו היה כתוב 'חושב עלייך.' אמרתי להורים שלי, 'מי ששולח לי פרחים, אני מתחתנת איתו."'

מאותו רגע הכול התגלגל במהירות. ערן חזר מהמילואים ומאז השניים לא נפרדו. הם החליטו לטוס יחד לחו"ל, וערן רקם בחשאי את תוכנית הצעת הנישואים. "מיד כשחזרתי מהמילואים התחלתי לחפש טבעת אירוסין. הייתה לי הרגשה שהיא איתי בעניין הזה." במרפסת המשקיפה לים, בחדר המלון בסיציליה, ערן כרע ברך ושאל.

מאיה, מה גרם לכם להזדרז כל כך?

"תמיד שמעתי סיפורים של אחרות - איך הבחור הגיע והכול היה נפלא וזורם, ותמיד אמרתי שזה שטויות במיץ. הייתי רווקה מושבעת. כשהתחלנו לצאת זה באמת זרם ובאמת היה פשוט. זה נכון: כשזה זה, יודעים."

בולטים של טקסט לקופידון

דייט, צימר וחתונה

אורי (59) קצין בטיחות ואסתי קיסלוב (60), עורכת דין, הורים לשלוש בנות, גרים בתל אביב

פסח .1977 אורי, גבר נאה ושרמנטי מחיפה ודוד, בן דודו התל אביבי, מתארגנים לחופשה המסורתית שלהם באילת. "גרתי עם הוריי בתל אביב ודוד היה בחבר'ה שלי," מספרת אסתי, הצלע הנשית בסיפור. "היינו מבלים ויוצאים לטיולים יחד, ואחרי הפצרות רבות הוא הסכים שאצטרף גם לנסיעה לאילת. לדוד הייתה חברה רצינית ואני יצאתי עם מישהו, אבל הוא לא הצטרף אלינו לאילת".

חמישה חבר'ה יצאו לדרך: שני גברים ושלוש נשים. אסתי מספרת שאורי בכלל התעניין בבחורה השלישית וכל הדרך ניסה להתחיל איתה, אבל באילת אותה בחורה פרשה מהחבורה. הם נותרו ארבעה, ואסתי ואורי מצאו את עצמם חולקים חדר.

באחד הערבים, שהיה גם יום הולדתה של אסתי, הם ישבו ודיברו: "אורי אמר לי - ואני לא מבינה למה הסכמתי להמשיך לדבר איתו אחר כך - שאני בחורה נחמדה מאוד, אבל שמנה. בשלב זה כבר הייתי מעוניינת בו, אז אמרתי לו שארזה, אבל נעלבתי מאוד." אורי טוען להגנתו: "אמרתי את זה כי הייתי מעוניין בה, אבל גם יופי חיצוני היה לי חשוב מאוד". "ביום שחזרנו מאילת אורי צלצל כל היום, ואני התעלמתי," היא ממשיכה.

אסתי: "בסוף הוא הצליח לתפוס אותי בלילה, כבר במיטה, ומהרגע שהתפתחה שיחה התרככתי ונעלם לי הרוגז. מאוחר יותר באותו לילה נסעתי את כל הדרך מתל אביב לחיפה כדי לפגוש אותו".

לאחר כמה ימים, בפגישתם השנייה (שהתקיימה בגן הפסגה ביפו), הצהירו אסתי ואורי על אהבתם. בסוף השבוע שלאחר מכן הם כבר בילו סוף שבוע בנהריה וההצעה המיוחלת הזדרזה לבוא: "היינו בצימר ואחרי שאורי מנה את כל הפגמים שלי, הוא שאל אם אסכים להתחתן איתו. שלושה שבועות ושלושה ימים לאחר מכן התחתנו."

אז מה באמת גרם לכם למהר כל כך?

אורי: "בדרך כלל ההחלטות שלי נעשות מתוך שיקול דעת ובאטיות, אבל פה הייתי מהיר מאוד והחלטי. אסתי הייתה הדבר הכי טוב שיכולתי לאחל לעצמי, מה גם שנותרתי הרווק האחרון מכל החברים שלי".

אסתי: "לא אני קבעתי את הקצב, רק קיבלתי את ההצעה, ובשלב זה כבר הייתי מאוהבת. מעבר לזה, הייתי בת 28 והוריי היו לחוצים מאוד".

בולטים של טקסט לקופידון

ארבעה ימים במקסיקו ודי

רונית דורון ליפריו (30), מנהלת שיווק, וג'ונתן עמנואל ליופריו (28),  תקציבאי בחברת אינטרנט. גרים ברמת-גן

בעידן שבו כל משוחרר טרי הופך לתרמילאי, יש, מן הסתם, לא מעט סיפורים שמתחילים כך: לפני חמש שנים יצאה רונית לטיול הגדול בדרום אמריקה, מצוידת ברעב לטרוף את העולם, בתרמיל על הגב ובחברה אחת.

את ג'ונתן היא פגשה בעיר ברילוצ'ה בארגנטינה, שם הוא ניהל מסעדה. "היינו היחידות במסעדה", נזכרת רונית, "ג'ונתן הצטרף אלינו לשיחה נעימה והמליץ לנו על פאב מקומי. באותו ערב יצאנו לפאב וג'ונתן בא עם חבר. בשלב זה כבר מצאנו חן אחד בעיני השני".

זוג רץ (צילום: שאטרסטוק)

הם בילו יחד ארבעה ימים רומנטיים ומיוחדים, ואחריהם רונית עזבה את העיר והמשיכה את הטיול כמתוכנן. כעבור שבוע קיבלה רונית אימייל מג'ונתן. הוא כתב שהתקבל לנהל רשת מסעדות ארגנטינאיות במקסיקו והזמין אותה אליו. "לשם ההרפתקה בלבד, נפרדתי מהחברה ונסעתי באוטובוס שלושה ימים", מספרת רונית. "להפתעתי, היה לנו מדהים יחד, וג'ונתן ביקש שאעבור לגור איתו. באותו זמן זה נראה לי כרומן של טיול, משהו חולף ולא מציאותי, ולגור במקסיקו ממילא לא בא בחשבון מבחינתי".

"הייתי כבר מאוהב", מתוודה ג'ונתן, "רק רציתי שנהיה יחד. ניסיתי לשכנע אותה, לא ויתרתי, ובכל זאת היא עזבה כעבור ארבעה ימים". רונית חזרה לארץ, והגעגועים עזרו לה להבין שיש לה רגשות כלפי ג'ונתן, שהמשיך להתקשר ולשלוח אימיילים בהם ניסה לשכנע את רונית לשוב אליו למקסיקו. "רציתי שהוא יבוא לארץ, אבל בגלל העבודה שלו היה יותר נוח שאני אבוא אליו. בסוף השתכנעתי".

"יכולתי לבוא", מגלה ג'ונתן, "אבל כאשר רונית הציעה שאבוא לארץ, לא הייתי בטוח שהיא רצינית מספיק והייתי זקוק להוכחה. רק אחרי שהיא השתכנעה לבוא, אמרתי לה: אוקיי, אני בא." כעבור חודש ג'ונתן הגיע לישראל, לביקור בן שבועיים.

"כבר בשבוע הראשון הוא הציע לי נישואין. הייתי בשוק, לא ידעתי מאיפה זה נופל עליי. אמרתי לו שגם אני אוהבת אותו, אבל איפה נחיה? הוא אמר שזה לא משנה - בארץ, במקסיקו, בסין, או על הירח – אנחנו יחד. אמרתי לו שאם זה המצב, נגור יחד תקופה ואז נראה. נטו היינו יחד רק שלושה שבועות".

ג'ונתן חזר למקסיקו, התפטר מהעבודה, נפרד מהמשפחה ומהחברים, ועקר למען האהבה למדינה זרה. ההמשך צפוי פחות: ג'ונתן היה צריך להציע לרונית נישואים פעמיים נוספות עד שהיא הסכימה. לבסוף, לאחר שנה, הם התחתנו (בקפריסין) וטסו לחגוג (בארגנטינה), שם פגשה רונית לראשונה את משפחתו. "סטטיסטית זה לא יכול לעבוד", צוחק ג'ונתן. "סך הכול אין הרבה היגיון בסיפור הזה. הלב פעל יותר והראש הרבה פחות".