הסיפור מתחיל באמצע שנות ה-70'. הילדה בק, ניצולת שואה שהוברחה בילדותה מגרמניה לשבדיה, מחליטה לתרום 15 דולר בחודש למען חינוכו של כריס מבורו, נער עני מאיזור כפרי בקניה. היא כמובן אינה מכירה אותו, אך מצטרפת לתוכנית התמיכה, כי חשבה ש"יש כל כך הרבה מצוקה בעולם, אז צריך לעזור".
תרומה קטנה: זה כל הקסם
תוכניות דומות פועלות במדינות רבות וכולן מבוססות על אותה שיטה: תרומה חודשית קבועה של סכום כסף קטן יחסית, שמועברת מהתורם (בדרך כלל מערבי) לטובת החזקת ילד אחד באיזור עני. התורם והילד אינם מכירים זה את זה ולרוב גם אינם נפגשים, בין היתר בשל המרחק הגיאוגרפי הגדול שמפריד ביניהם. בקניה 15 דולר בחודש הם סכום משמעותי ותרומתה של בק תמכה במבורו, שכמו ילדים עניים אחרים בקניה לא היה לו מקור מימון אחר ללימודים בבית ספר תיכון. באיזור שבו מבורו חי, סיכוייו של מי שאין לו השכלה לצאת ממעגל העוני שואפים לאפס.
כספי התרומה של בק מצאו את דרכם לנער מוכשר וחדור מוטיבציה. מבורו סיים את לימודיו בתיכון המקומי, המשיך לאוניברסיטה בניירובי והתקבל ללימודי משפטים באוניברסיטת הארוורד, לא פחות. הוא הפך לפרקליט זכויות אדם מטעם האו"ם ובשנת 2001 הקים ארגון צדקה, שמטרתו לספק לילדים מוכשרים מקהילות עניות חינוך, הכשרה למנהיגות ותמיכה רפואית ופסיכולוגית."הייתה לי התחלה צנועה מאוד," מספר מבורו על ילדותו. "גדלתי בכפר שהיה תמצית העוני, בלי דרכים סלולות, בלי חשמל, בלי מים זורמים, בלי שירותים רפואיים ובלי הרבה תקווה לעתיד. בבית הספר שבו למדתי לא היו זגוגיות בחלונות, אף אחד מאתנו לא נעל נעליים, רוב המשפחות נאלצו לסבול עבודה מפרכת במטעי הקפה ולקבל בתמורה שכר בלתי מספק לקניית מצרכים, ולרבים מהילדים לא היה מספיק אוכל בבית."
חינוך לאחריות ויזמות חברתית
למבורו היה חלום: "לראות עולם שבו לילדים יש הזדמנויות שוות ועתידם אינו נשדד מהם על ידי עוני, כפי שקרה לרבים כל כך מחברי בכפר." כדי להגשים את חלומו הוא חליט להקים קרן צדקה. עד לא מזמן, על אף גודל המשימה, הקרן שמבורו הפעיל יחד עם חבריו התקיימה מתקציב של 5,000 דולר בלבד ונוהלה בצניעות מאזור כפרי בקניה.
מבורו פשוט ממשיך את מה שבק עשתה עבורו. קרן החינוך שהקים מממנת לימודים לתלמידים עניים בקניה ועד כה תמכה ב-350 ילדים. המעגל מתרחב: לא רק הילדים הנתמכים יכולים כעת לצפות לעתיד טוב יותר, גם משפחותיהם נהנות מהאפקט. מבורו עצמו מקווה לא רק שהילדים המשתתפים בתוכנית יחלצו ממעגל העוני, אלא שכמה מהם יתמלאו בהשראה לתרום בתורם לחברה. הוא מאמין שבאמצעות חינוך וטיפוחו של דור ש"יש לו מה להפסיד" יצטמצמו העימותים האלימים בארצו.
לא מזמן מבורו החליט לברר מי הוא התורם האנונימי שעזר לו להגיע למקום שבו הוא נמצא כעת. כשנמסר לו שמדובר בתורמת ששמה הילדה בק, מבורו קרא לארגון שהקים על שמה – קרן החינוך על שם הילדה בק (HBEF), וזאת מבלי שפגש בה עדיין.
ילדים של החיים
תחילתו של הסיפור הוא בעברה של התורמת, הילדה בק, כילדה יהודיה בגרמניה הנאצית. הוריה נספו במחנות המוות, אך בזכות טוב לבו של אדם זר הצליחה לברוח לשבדיה. בק לא רק נשארה בחיים, היא גם למדה בצורה הישירה ביותר את חשיבותה של עזרה לזולת - ולא משנה אם אותו זולת הוא קרוב או זר מוחלט. הבחירה לתרום למען חינוכו של ילד אף היא אינה מקרית: כילדה יהודיה, לא יכלה ללכת לבית הספר ולזכות בחינוך פורמלי בתקופה שבה יושמו בגרמניה חוקי נירנברג. לכן, כאדם בוגר, החליטה לעזור למי שאינו יכול ללכת לבית ספר.
ג'ניפר ארנולד, אמריקנית ששהתה בקניה והכירה במקרה את אחותו של מבורו, הבינה שהחיבור בין מבורו לבק ראוי לתיעוד בסרט. כך נולד הסרט התיעודי A Small Act, "פעולה קטנה", שמגולל את הסיפור של בק, מבורו ואפקט הגל שהתחיל בקטן וממשיך לגדול ולגדול. סיפור המתחיל בתקופת שלטון הרייך בגרמניה, ממשיך לשבדיה, מגיע לקניה ונפרש על פני שבעה עשורים. בראיון לרשת AP, אמרה ארנולד, שיוצרי הסרט מקווים, שהחשיפה תגרום לאנשים לבצע פעולה קטנה, לא משנה איזו ולא בהכרח לטובת קרן HBEF. העיקר הוא לעורר באנשים השראה לעשות משהו למען מישהו ולהאמין, שגם מאמץ קטן יכול לחולל שינוי גדול. הסרט הוצג בפסטיבלים רבים וגרף פרסים ומועמדויות. בין השאר, הוקרן גם ברשת הטלוויזיה HBO וזכה לחשיפה עצומה. המשמעות היא, שכעת לקרן שהקים מבורו יש יותר כסף ואמצעים לסייע ליותר ילדים. המצלמות של ארנולד הפגישו, סוף סוף, בין הילדה בק לבין כריס מבורו. בפגישה המרגשת והמתועדת, הוא מספר לה על הקרן שהקים על שמה ולוקח אותה לכפרו בקניה, שם התקבלה בכבוד גדול. המצלמה תיעדה גם יום ההולדת ה-85 של בק, שלכבודו קיבלה ממבורו מתנה צנועה ששווה המון: חולצה שעליה המילים Harvard Mom.
צידה לדרך:
יש לך - תן. קשה? אני יודע. אבל תן בכל זאת. ללא תרעומת, מכל הלב. זה חשוב. נסיון - ומי יודע? אולי בשורת הימים שיגיעו (לא כ"כ מהר), כאשר ישתנה האדם (חייבים להאמין), והוא ייהנה יותר לתת מאשר לאגור. פשוט לא יהיה מסוגל לנהוג אחרת. בינתיים תעניק משלך באורך רוח, עד אשר (חייבים להאמין) יחלוק האדם בשמחה את מה שיש לו.
(- יאנוש קורצ'אק)
לאתר מהות החיים
