באפריל השנה שכל חליד את בנו בן השנתיים, שהיה חולה במחלת לב.אחרי מאבק ארוך, שתי השתלות לב ואיבוד כליה הכריעו את הילד. חליד החליט שבמקום להתמרמר יעבור לצד המתוק. הוא נתן למונית שלו את השם The NYC Candy Cab, "מונית הממתקים של ניו יורק", והחל לחלק לנוסעיו ממתקים ללא הגבלה.
"החיים בניו יורק הם לא חיים קלים", אמר לכתבת הניו יורק דיילי ניוז. "האנשים מדוכאים. אני רואה הרבה אנשים מתוחים יושבים שם מאחור". וכך, במקום להתחפר בעצב - או ליתר דיוק בסיבות לעצב - האיש במונית הצהובה החליט להמתיק ברוחב לב את היום של הזולת.
היעד? להמתיק לבבות
חליד הוא מהגר בן 36 מפקיסטן, שחי בארה"ב כמעט 20 שנה, מתוכן 15 כנהג מונית. את כוחן של מחוות קטנות הוא למד בשנתיים, שבהן בנו המנוח נלחם על חייו.כאשר היה מגיע לביקור אצל ילדו בסופה של משמרת, חליד נהג להביא לאנשי הצוות הרפואי בבית החולים קפה וקינוחים. "הם שמחו כל כך כשבאמצע הלילה הבאתי לכל אחד מהם קפה", סיפר. "אני הייתי נחמד אליהם והם היו נחמדים אלי".
על אף הניסיון המוצלח בהמתקת שעותיהם של רופאים ואחיות, חליד טוען שרעיון מונית הממתקים נמסר לו מהאל, כאשר היה שרוי בדיכאון לאחר מות בנו. כך או אחרת, חליד, שדרך אגב אינו מרבה לאכול ממתקים בעצמו, החליט לצייד את המונית שלו בממתקים, לצפצף על כללי התזונה הנבונה ולהעלות חיוכים משופעי גלוקוז על שפתי הלקוחות שלו. הוא אף רתם את המדיה החברתית למשימה ויצר קטלוג אינסטגרם של הממתקים שגודשים את המונית שלו.
זה לא נגמר שם: אפשר לעקוב אחרי חליד והמונית המתוקה מכל מקום בעולם, באמצעות חשבון הטוויטר שפתח, ועל פי הניו יורק דיילי ניוז, הוא אף שוקל לפתוח בלוג. נוסעים שעלו לנסיעה במונית של חליד ויצאו ממנה שיכורים מסוכר (או sugar high, כמו שקוראים לזה שם) חולקים את התענוג בציוצי תודה בטוויטר. אחרים, שטרם זכו לקלף נייר מרשרש מעל סוכריה ססגונית, במושב האחורי של המונית המפורסמת, מספרים לעולם כמה היו רוצים לתפוס בעצמם את המונית, שהופכת לאגדה אורבנית שמתרחשת באמת.
ערימות הממתקים הצבעוניות שמשתרעות על לוח השעונים, מתחת לשמשה הקדמית במונית, הן לא העיקר. את הממתקים הזולים כל מי שמרשה לעצמו לנסוע במונית יכול לקנות בכל קיוסק. הרעיון הוא החום האנושי והדרך של איש אחד לשבור את הניכור הניו יורקי הנודע (גם אם במציאות הוא לא ממש כזה).
אין לי מושג איזה ספרים חליד קורא בשעות הפנאי או בין משמרת למשמרת במונית, שמתרוצצת בין מנהטן, ברוקלין, ברונקס וקווינס, אבל ניכר שבתודעתו שוכנת תובנה שהיא מיסודות שיעוריו של הבודהה: אי אפשר להתחמק מהסבל, אבל אפשר לצמוח מתוכו, לעבוד איתו ואולי בסופו של דבר גם לרפא אותו.
צידה לדרך:
"ים הסבל הוא עצום, אך אם תסתובב, תראה אדמה. יתכן שזרע הסבל בך חזק, אך אל תמתין עד שלא יהיה בך סבל לפני שתאפשר לעצמך להיות מאושר. כאשר עץ אחד בגנך חולה, עליך לטפל בו. אך אל תפסח על כל העצים הבריאים. אפילו כאשר יש כאב בלבך, אתה יכול ליהנות מנפלאות העולם הרבות: שקיעה יפהפייה, חיוך של ילד, הפרחים והעצים הרבים. לסבול זה לא מספיק. אנא אל תהיה כלוא בסבל שלך." (- הנזיר תיך נאת האן מתוך כתבי הבודהה, אתר תובנה)
לאתר מהות החיים
