עבור רובנו, חיי היום-יום, כשמם כן הם: יום יומיים, שגרתיים. לפעמים יש חוויות מיוחדות, מפגש עם פנים חדשות, אבל לרב, אנחנו נמצאים באותה סביבה, בחברת אותם הפרצופים המוכרים. לפעמים מתפרץ אל השגרה הזו משהו אחר.
לפני שבוע חזרתי מפגישה וירדתי מהאוטובוס. שני רחובות מהבית שלי, חמש דקות הליכה. בעודי משתרכת, מזיעה, הבחנתי בכלב. גולדן רטריבר בלונדיני, מתוק, רזה. בתור אוהבת כלבים מושבעת, ליטפתי אותו, אבל כשהרמתי את ראשי כדי לחפש את בעליו, לא ראיתי אף אחד. אחרי ששאלתי אותו "של מי אתה?" והתשובה היחידה שקיבלתי היתה כשכוש בזנב, הנחתי שהוא מתגורר באחד הבתים הסמוכים וימצא את דרכו חזרה הביתה.
גלילה והכלבים בגליל-ים (באדיבות חברים לחיים)
מישהו איבד כלב?
המשכתי ללכת לכיוון ביתי, נכנסתי לבנין, עליתי לקומה הרביעית, פתחתי את דלת הדירה, נכנסתי. כשהסתובבתי לסגור את הדלת, ראיתי אותו. הכלב הבלונדיני מפינת הרחוב הלך אחרי בשקט-בשקט, אני מתארת לעצמי שכמה צעדים מאחור, טיפס אחרי במדרגות בלי ששמתי לב ונכנס אחרי לדירה. אודה ואתוודה, בהתחלה קצת נבהלתי. נכון, הוא נראה בלתי מזיק בעליל, אבל הפלישה לתוך ביתי ללא הזמנה, גרמה לי מעט אי נוחות. הוא התיישב והמשיך לכשכש בזנב, הבלונדיני, וגם אחרי שפתחתי לו את הדלת ואמרתי לו "לך הביתה, בטח מחפשים אותך", הוא נשאר. הורדתי אותו למטה לחצר, נתתי לו מים ומשהו לאכול. לא ידעתי אם להתקשר לעיריה, פחדתי שיקרה לו משהו. היתה לי תחושה ברורה שהוא הלך לאיבוד ושהוא בא אלי לבקש עזרה. בינתיים הגיע עוד חבר, ויחד החלטנו להתקשר לעמותת SOS. מסתבר שדווח על כלב בדיוק כמוהו שהלך לאיבוד יום קודם לכן. קיבלנו את הטלפון של מי שדיווח. מי שענתה לנו היתה גלילה אבן-חן, מנהלת עמותת "חברים לחיים". לאט לאט הבנו, שהבלונדיני המתוק שמצאתי או ליתק דיוק, מצא אותי, הלך לה לאיבוד לפני יומיים. הוא לא מצא את דרכו הביתה, כי אין לו ממש בית. כמו הגולדן בן השנה, כך גם עשרות כלבים אחרים, ניצלים על ידיה בכל חודש. יחד עם בתה, תעוז, ומתנדבים רבים אחרים, אבן-חן הקימה את העמותה "חברים לחיים", שהמשפט המנחה אותה הוא: "כי כולם ראויים לחיים ולא למוות". אבן-חן היא אישה נמרצת ופעלתנית, שמקדישה חלק גדול מחייה להצלת כלבים. במהלך 15 השנים האחרונות פועלת אבן-חן ברחבי הארץ להצלת כלבים מכלביות, כלבים שבלעדיה היו מורדמים. "אם אנחנו לא נוציא אותם הם ימותו", מספרת בתה, פעילה מרכזית בעמותה. "בכלביות הפרטיות, לא אלו ששייכות לעיריות מסודרות, אוספים כלבים משוטטים בכל מיני איזורים - במושבים, מועצות מקומיות. בדרך כלל, אחרי 10 ימים או חודש - תלוי בכלביה, הם מרדימים אותם. הם מקבלים כסף לפי ראש, מבחינתם זה עסק. מבחינתנו זה חיים".
גלילה וחברים ביום אימוץ בגן-מאיר (באדיבות חברים לחיים)
גלילה וחברים ביום אימוץ בגן-מאיר (באדיבות חברים לחיים)