את המילה סבתא אנחנו מייחסים לדמות נשית בוגרת ובשלה, אימהית מאוד, בעלת שיער לבן, שחוכמתה נגלית בעיניה העמוקות, שראו הכל, ובפניה חרושות הקמטים. אולם קיישה קראודר רק בת 34 וכבר זכתה לתואר "סבתא קטנה".
קראודר, אמריקאית שנולדה כנוצריה מורמונית בעיירה קטנה בקולורדו, קיבלה את התואר מזקני השבטים האינדיאנים בצפון אמריקה. האינדיאנים סיפרו לה שהיא אחת מ-12 שומרי חוכמה על הפלנטה, שקיבלו מסרים מאז ילדותם, בשביל להזכיר יום אחד ל"שבט הצבעים הרבים" - כלומר כל בני האדם החיים בעולם - מי אנחנו באמת.
סבתא קטנה עונה לשאלות
החיים על פי אנשי המאיה
כמו רבים, נפגשתי לראשונה עם קראודר בסרטון YouTube בו היא פונה אל כולנו עם מסר פשוט: "אנחנו חייבים להתחיל לחיות מהלב". מנהיגים רוחניים רבים בעולם מעבירים מסר דומה, ובכל זאת משהו בה, אולי עיניה העמוקות, החזות הצעירה מאוד, הנחת והרוגע, היפנט אותי. אולי השילוב בין נבואות המאיה, המדברות על שינוי דרמטי שכבר מתחולל בכדור הארץ, ועומד לשנות את העולם כפי שאנו מכירים אותו, לבין החיבור למציאות העכשווית וסיפור חייה המעניין מאוד.
אחד הדברים עליהם קראודר מדברת הוא תזוזת ציר כדור הארץ, שהחלה לפני כמה שנים. נאמר שכאשר הציר זז, הוא לא עוצר עד שהשדה המגנטי מתייצב מחדש. התופעה הזו, מסתבר, מתרחשת בפלנטה שלנו כל 24 אלף שנים. רעידת האדמה שהתרחשה בשנה שעברה ביפן, למשל, הזיזה את הציר ב-10 ס"מ.
היא מדברת על ההרס בעולם, שמקורו בפסולת שהאדם יוצר - אנו היצור היחיד שמייצר פסולת. "כרגע אין לנו תשובות איך לטפל בכדור הארץ, אבל אנחנו נקבל את התשובות אם נתחיל לחיות מהלב ולא מהראש", היא אומרת ומסכמת שהאבות של שבטי המאיה וזקני השבטים מבקשים דבר אחד: שתחיו מהלב. חיו בחמלה וככל שתתחברו לאהבה תהפכו חכמים יותר.
אבן השתיה: המקום עליו מושתת העולם
תום לב, מוזיקאי, גנן ושומר אדמה, החליט להביא את קראודר "סבתא קטנה" לישראל (הוא גם הוציא לאור את ספרה, "מסר לשבט הצבעים הרבים", בתרגום לעברית). כששמעתי על כך היה לי ברור שאפגש איתה. לפני שהגיעה, התמזל מזלי ונשאלתי אם אוכל ללוות את קראודר אל העיר העתיקה בירושלים (לעיתים אני מלווה קבוצות לירושלים ומלמדת על הנרטיבים השונים של האדמה הזאת); לא היססתי והסכמתי.
נאמר לי שהיא מעוניינת לבקר ברחבת הר הבית, כמה שיותר קרוב לאבן השתיה. אבן שמקור שמה מהמילה 'תשתית' (ועליה מושתת העולם), היא הגורם מספר אחד לכל מה שמתרחש כבר אלפי שנים בירושלים. לפי האמונה היהודית, כאן החלה בריאת העולם, ארון הברית הונח על אבן זו והיא הקרובה ביותר אל שערי שמים. באיסלם מאמינים שמכאן הנביא מוחמד עלה השמימה ושארבעת נהרות עדן יוצאים ממנה; כשאנו מביטים על ההיסטוריה יש משהו מאוד חזק בנקודה זו.
בספרה היא מציינת את הר הבית וכותבת: "הר הבית, שבכיפת הסלע בירושלים, היכן שהיה ממוקם מקדש שלמה, מכיל בחובו חוכמה בלי נתפסת...הוויות אור הטמינו ידע מתחת לכיפת הסלע, והן מגינות על ידע זה גם כיום, עד לזמן בו בני האדם יהיו מוכנים לקבל באופן מודע את הידע על מקורם. ידע זה הוטמן שם כאלפיים שנה לפני שנכתב ספר התנ"ך".
ירושלים: העיר שנמצאת בשמיים
פגשתי בה בירושלים, אני עם חברתי המומחית לעיר העתיקה והיא עם העוזרת שלה. ארבע נשים בעיר העתיקה. היה לנו מעט זמן והתחלנו את המסע. ביקרנו בכותל, בכנסיית הקבר, הלכנו בחום בסמטאות העיר העתיקה ודיברנו על החיים. ראיתי שהיא צולעת וכששאלה אם יש הרבה מדרגות בדרכנו, שאלתי מדוע היא צולעת. היא סיפרה שלפני כמה שנים קיבלה בעיטה בירך מהסוסה שלה, חוותה סבל רב בשיקום הרגל ומאז היא עדיין סובלת מכאבים. היא הוסיפה שזה קרה בסמוך לזמן בו נאמר לה שהיא נקראה לשאת מסר אל האנושות, ושהיא "סבתא קטנה". יחד עם הקושי לקבל את גודל המשימה, היא קיבלה את הבעיטה מהסוסה, שאילצה אותה לשכב במיטה זמן ממושך וללמוד, להרהר ולהחליט. לא נותרה לה ברירה אלא לומר כן.
אחרי הליכה ברובע המוסלמי הגענו ל"הוספיס האוסטרי", מבנה בלב העיר העתיקה שממנו נשקף נוף מרהיב אל כיוון הר הבית, הר הזיתים וכנסיית הקבר. כשעמדנו על הגג לבדנו החלה תפילת המואזין. מעולם לא שמעתי תפילה ארוכה ויפה כל כך, אולי בגלל צום הרמדאן ואולי בגלל הרגע המיוחד הזה. מכיוון שידעתי שאדם שאינו מוסלמי לא רשאי להיכנס למסגדים ברחבת הר הבית, מצאנו את המקום הקרוב ביותר המשקיף אל ההר. קראודר בירכה את ארבעת כיווני השמיים בעזרת טבק (דרך אינדיאנית להודות בתפילה) ואז דיברה: היא סיפרה שמאז ילדותה היא רואה את האנרגיה במקומות בעולם, אצל בני אדם ובעלי חיים. בהביטה לכיוון הר הבית היא רואה אנרגיה כפי שלא ראתה מעולם, כאילו כל העיר נמצאת בשמים ולא על האדמה. אני שואלת אותה אם היא מכירה את המושג "ירושלים של מעלה" והיא מנידה ראשה בשלילה. היא מוסיפה בהפתעה שיש אנרגיה כל כך גבוהה של אהבה ומתפלאת למה יש כל כך הרבה קונפליקטים ארציים. היא ראתה אהבה עצומה אל האדמה הזאת בלב האנשים.
אני מתרגשת. פתאום יש בי תקווה חדשה. למרות כל המלחמות, אנשים אוהבים את האדמה הזאת. אולי הבעיה נובעת מאותה אהבה? כולם מנסים לנכס את האדמה לעצמם, כי קצת שכחנו איך באמת לאהוב אותה, את האדמה. היא מרגישה קרובה אל אבן השתיה, גם אני. נקודת בריאת העולם נמצאת כמה פסיעות מאיתנו. אנחנו יורדות מהגג כששירת המואזין מסתיימת. לשאלתי מה ירצו לאכול, שתיהן מחייכות ואומרות - "פלאפל". אנחנו לוקחות אותן לאכול את המאכל הזה, כי לא משנה במה אתה מאמין - על פלאפל בארץ הקודש לא מוותרים.
לחזור למקורות שלנו ולשמור על האדמה
בערב שלאחר מכן אני מגיעה להרצאתה במכון וינגייט. היא מדברת על אהבתה לאדמה, שמדברת אליה מאז ילדותה, על הקשר החזק שיש לה עם בעלי החיים.
"האדמה נותנת ונותנת לנו - כל מראה יפה, כל ניחוח פרח ומזון הבא אל פינו, כל נשימה שאנו לוקחים - מגיעה ממנה ואנו שכחנו להודות לה, שכחנו שאנו לא הולכים עליה, אלא איתה. שנבחרנו לעבור את השינויים של הזמנים האלה. נבחרנו, כי אנחנו הנשמות החזקות ביותר ועלינו לחזור ולהיות מה שנועדנו להיות - שומרי הגן".
כל חיי כעסתי על בני האדם ובתמונת גן העדן שלי לא הכללתי אותם, אלא רק את בעלי החיים והצומח. בשנה האחרונה הבנתי שבמעשה זה, אני מוציאה את עצמי מגן העדן עם כלל האנושות ולא מוצאת מחילה בלבי. והרי באמת הוצאנו עצמנו מגן העדן. אז לפני שיהיה מאוחר מדי, זה הזמן לחזור לגן שפה, תחת רגלינו, מעל ראשנו ובתוכנו. זה מה שסבתא קטנה הזכירה לי בביקורה.
זה הזמן לאהוב.
צידה לדרך:
"איננו יורשים את העולם מאבותינו. אנו מקבלים אותו בהשאלה מילדינו. חובה עלינו להחזירו להם במצב מושלם" (פתגם אינדיאני עתיק)
לאתר מהות החיים
