כבר יותר מעשור עבר מאז מותו של מאיר אריאל, אבל היוצר הזה ממשיך לחיות בתוכנו, לפני כשנה יצאה חוברת "מאיר אריאל -- כתבים" עם עשרות יצירות של אריאל, כאלה שעוד לא נחשפו בחייו ונאספו על ידי בתו. למי שלא ידע, מאיר אריאל נולד בפורים, בתענית אסתר, ולכן התוכנית החגיגית תהיה באוירה פורימית עם סיפורים משעשעים על האיש לצד דיבורים על החלק הרוחני שלו. הנה כמה מילים של שירז על אביה שמתארות איך גילתה רבדים חדשים בעצמה ובאביה דווקא אחרי לכתו.

עוד במהות החיים:

____________________________________________________

"הידיעה על מותו הפתאומי של אבא הותירה אותנו בהלם. הייתי אז אם צעירה בת 31. רק זמן קצר קודם לכן אבי האהוב עבר לגור קרוב אלי והתגלה כסבא מדהים. והנה, הוא נעלם לי ככה באמצע החיים. האבא הנהדר שלי, שלעתים דיבר אתי במבטים, בהבעות פנים ובקולות שרק שנינו הבנו, חלה ומת תוך שבוע.

זמן לא רב לפני מותו התחלתי בניסיונות כתיבה ראשונים ומהוססים. גייסתי את אבא לעזרתי והקשבתי לדעתו. תמיד אהבתי להתייעץ עמו. בזמן ההוא עוד לא ידעתי ממש מהי רוחניות והמושג עצמו גרם לי לרתיעה והעלה אצלי אסוציאציה נלעגת של "כל המוזרים האלה, שמחבקים עצים". יחד עם זאת, במבט לאחור, המיסטיקה תמיד נכחה בחיי. עוד כשהייתי קטנה הרגשתי שיש לי משימה בעולם, משימה שטרם ידעתי מהי. לא יכולתי אז לשער עד כמה המיסטיקה תבוא לעזרתי בהתמודדות שהיתה צפויה לי.

כמה דקות לאחר היוודע דבר מותו של אבא, חוויתי את מה שנדמה לי שהיתה ההארה הראשונה שלי. בזכות אותה הארה אמיתית ומלאת עוצמה יכולתי לשרוד את מותו "בקלות" יחסית. השעה הייתה 04:30 לפנות בוקר וסערת רגשות מהולה בעצב גדול אפפה אותי. פתאום חשתי חמימות מרגיעה בבטן, מין כוח מוזר שכמו מלטף את ראשי ונוטע בי כוח וביטחון שאבא לא באמת עוזב אותי.

הרגשתי איך אני מקבלת מסר ברור מאוד: הוא את שלו סיים כאן. הוא עוזב את העולם הגשמי, אבל ברוחו הוא נשאר איתי, לחזק ולהדריך. חשתי דחף עמוק להודות לאלוהים על שזכיתי לחיות במחיצתו של האיש המופלא הזה ועל הזמן שהוקצב לנו להיות ביחד. וכך, עת הפציעה השמש, יצאתי לי החוצה, כרעתי על ברכי ופשוט אמרתי תודות.

רבים מהכתבים עוסקים בענייני אמונה, דת, התנ"ך ואלוהים. בשני העשורים האחרונים לחייו אבא אהב מאוד לקרוא בתורה, בספרי הנביאים ובקבלה. הוא פתח קבוצת לימוד של פרשות השבוע ובהן נהג להציע את פירושיו המקוריים. הוא נהג להתפלל כל יום את שלוש התפילות הידועות, וגם אהב לעשות קידוש כל שבת או חג והקפיד על כך. יחד עם זאת, אבא לא היה חוזר בתשובה כפי שרבים חשדו. הייתה לו סלידה עזה מהעולם הדתי, שפילג את עצמו לחצרות ולמנהיגים הדתיים. הוא התעקש וטען בתוקף שהוא לא החוזר בתשובה הקלאסי.

כחילונית, הכתבים האלה תפסו אותי, כי לא היה בהם שמץ של הטפה. כמו בחייו, גם בכתביו הוא הביע את דעתו הצנועה אך החכמה להפליא והקפיד שלא להציק לאחרים. באחד מהכתבים הוא מסביר כיצד הוא רואה את קיומו של אלוהים. לאחר קריאת קטע זה הפכתי לחילונית מאמינה".


קליפ לשיר "מודה אני", שהוכן במיוחד לאירוע השנה לזכרו של אריאל

____________________________________________________

מכתב של מאיר אריאל לדב אלבוים מתוך ספר הכתבים:

מזה זמן פונים אליי בעניין תופעת החזרה בתשובה ואני לא מבין מה רוצים ממני.

אינני חוזר בתשובה, בכל אופן לא זה שעליו נאמר 'במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד', כגון מי שעשק אלמנה ויתום וחדל מזה. אם לוחצים אותי לקיר, אני מודה בשפה רפה שיש לי אמונה באלוהים, בתורת משה בעם ישראל. ומה שאני עושה עם זה, זה ממש לא עניינו של איש כשם שזה לא ענייני מה מישהו עושה בשביל האמונה שלו.

מקובלת עליי אמרתם של ג'ון לנון ואלטון ג'ון שמה שמעביר אותך את הלילה זה בסדר גמור. כסף, כדורגל, מין, אומנות, אופנה, כדורים נגד כאבים, סמים, הימורים, תקשורת, אוכל – מה אכפת לי. מה שמסדר לך את הראש – מקובל עליי. למעשה כל מה שאתה מאמין ועושה זה דת. כל מה שנותן לך כיוון, קנה מידה, ביטחון עצמי, טעם – זה אמונה. כל אדם מאמין. אי אפשר לאדם בלי אמונה כל שהיא ואי אפשר לאמונה שלו בלי צורה, גוף. והגוף של האמונה שלו זו הדת שלו. כולם דתיים. לכל האמונות יש טקסים, תלבושות, מסורת, שולחנות ערוכים ויודעי חן.

למשל שמעתי מאחורי הפרגוד של פיפ"א ששוקלים לבטל את הנבדל ולהעניק נקודות למהלך טקטי מבריק. ויכול אדם בכמה מיני אמונה כדי להעביר את הפחד. ויש חרדות. ואימה, חשכה, וחיל ורעדה. ויש יראה שהיא רצונית חופשית בשעה שכל השאר קופצות על בן אדם פתאום ויש לו כוח לרסן אותן. אדם נתקף פחדים. אך איננו נתקף יראה. הוא מיירא את עצמו מדעת כסגולה נגד פחדים וחרדות ואימה.

מעין עסקת חליפין: "קחו יראה ואל תקפיצו עלי ביעותים". והיראה היא סוג של אמונה שיש לה גוף, צורה, דת של מעשים נראים לעין. ואם המעשה מעיד על אמונה אפשר להגיד שכל אדם מישראל שעושה לבנו ברית מילה יש בו יראת אלוהי אברהם יצחק ויעקב. אפילו מידת יראתו קטנה שבקטנות. אפילו אורח חייו מעיד על אמונה אחרת ואפשר להביך אותו בשאלה: "איך אדם נאור שכמוך בעידננו המתקדם עושה מעשה כזה", עדיין יראתו יראה כשהוא ממלמל בטקס הברית "ה' מלך ה' מלך, ה' ימלוך לעולם ועד" אפילו הוא ליברל מוצהר, קומוניסט שרוף, הגיוניסט מושבע, מחקריסט חדש. ואיש מהנוכחים העדים לא חושש לנשיאת שם לשווא.

ואם רוב רובו של העם היהודי ניכר עפ"י הדת היהודית – שאי אפשר להפריד בין היהודים ודתם – יוצא שהעם מאמין ומחזיק בדתו – כי אחרת לא היה עם. יוצא שהעם לא ממש יכול לחזור לאמונה שלא ממש עזב. לא-כל-שכן אני לא יכול לחזור למקום שלא הייתי בו. לכל היותר אני יכול ללכת למקום כזה אבל את מי זה צריך לעניין ולמה. כל אחד והפוזה שלו. סליחה, מה הייתה השאלה?

שלך בידידות,


(נכתב ב-18/5/97)

____________________________________________________


קליפ של שרון עזריה מבצעת את "איך לפעמים"

יוסי בבליקי מארח את שירז אריאל ושרון עזריה לרגל 70 שנה להולדתו של מאיר אריאל, התוכנית תשודר ביום חמישי ה-8.3 ב-17:00 ברדיו מהות החיים.

דבריה של שירז פורסמו לראשונה במגזין "חיים אחרים" מבית מוטו תקשורת

לאתר מהות החיים