דיוויד בואי. לא קופא על השמרים (איור: נועה ליברמן-פלשקס)
השבוע צוין יום הולדתו ה-65 של אחד מהאמנים, היוצרים והמוזיקאים הגדולים בדורנו (ואחד החביבים עלי באופן אישי): דיוויד בואי. מאחורי בואי שנים של יצירה: הוא הוציא למעלה מ-20 אלבומים; שיחק בסרטים כמו המבוך, היוקרה והרעב; ותמיד היה חדשן מבחינה ויזואלית, אופנתית ותרבותית.
אם יכולתי לבחור אדם אחד שאותו אני מעריצה באמת ובתמים, היה זה דיוויד בואי. מאז שמעתי אותו לראשונה בתחילת שנות ה-90, דרך הנסיעות החגיגיות לחנויות הדיסקים לקנות עוד ועוד אלבומים שלו ועד היום -- בואי תמיד היה אמן שנתן לי השראה, שהמוזיקה שלו גרמה לי לצמרמורות והתרגשות והמילים שלו לא מפסיקות לרגש אותי.
הנה כמה דברים שלמדתי מדיוויד בואי:
1. לעולם לא לפחד להיות חדשן ופורץ דרך. בשלהי שנות ה-60 בואי היה הראשון שהופיע בשיער אדום זועק, בגדים צמודים ונעלי פלטפורמה. כשכל כוכבי הרוק אימצו את המראה הזה בעקבותיו, הוא כבר עבר הלאה ובשנות ה-70 המוקדמות עבר לדיסקו. בואי ליהטט בין דמויות, אופנות וסגנונות, הפך להיות זיקית מוזיקלית והוכיח לעולם שהוא תמיד שני צעדים לפניו.
2. לפעמים להיות מטורף זו הבחירה השפויה ביותר. במהלך הקריירה שלו בואי עשה כמה צעדים תמוהים, ביניהם: גילוח הגבות שלו כמחאה על יחסה של חברת התקליטים שלו; הכרזתו על היותו, למעשה, חייזר ממאדים; והצהרות שונות ומשונות בנושאי פשיזם, מיניות וקבלה. גם כשהוא דיבר שטויות מוחלטות והתנהג בצורה תמהונית לגמרי, תמיד הוא הצליח לשמור על האמת האמנותית שלו ועל האישיות שלו כאדם ויוצר.
Jump They Say
3. להיות אמן זו עבודה קשה. בואי מתחזק קריירה פעילה ומצליחה כבר 40 שנה, אך לעולם לא נח על זרי הדפנה. הוא תמיד בועט במוסכמות של מה שמקובל מבחינה מוזיקלית והולך עם היצירה שלו עד הסוף, גם כשמדובר בכשלונות צורבים, פרובוקציות לא ברורות ואלבומים שנכשלים באופן מוחלט.
Little Wonder
4. כולם מתבגרים ומזדקנים, אבל אפשר לעשות את זה בסטייל. בניגוד לאמנים רבים שהפכו פאטתיים עם השנים או יצאו לסיבובי איחוד חוזרים ונשנים, בואי תמיד היה רלוונטי, צעיר ורענן, גם כשהקמטים הראשונים התחילו להופיע וגם כשמצבו הבריאותי התדרדר. גם כיום, כשהוא נראה כמו סבא בריטי חביב, העיניים הלא תואמות המפורסמות שלו עדיין נוצצות במבט שובבי. כפי שהוא ניסח זאת בעצמו: "הזמן עלול לשנות אותי, אבל אני לא יכול לשנות את הזמן".
Changes
לפוסטים נוספים של נועה ליברמן-פלשקס:
