חברי הכנסת שיזמו את החוק, מימין לשמאל: יריב לוין, זבולון אורלב, מאיר שטרית וישראל חסון (צילום: אתר הכנסת)
קצת רועדות לי הידיים בזמן כתיבת הטור הזה. על פי חוק חדש שעבר בכנסת ביום שני, אם מישהו ייעלב ממה שכתוב כאן, אצטרך למכור כליה כדי לשלם עבור המעידה, וכמו כולם, גם לי יש שתי כליות בלבד, כלומר רק אחת רזרבית. אז ליתר ביטחון ולמען הסר ספק, אדגיש ואומר, שכל מה שנכתב להלן מייצג את דעתי האישית בלבד.
ביום שני כנסת ישראל קיבלה בקריאה ראשונה את התיקון להצעת חוק לשון הרע, שזכה לכינוי ההולם "חוק ההשתקה". מהרגע שהחוק ייכנס לתוקף, עיתונאים ותחקירנים יצטרכו להתלבט בין ביטוי ביקורת לבין קנסות כבדים, שרק השייכים למעגלי הכוח יכולים לעמוד בהם. עדיין לא ברור כיצד החוק ישפיע על בלוגרים ועל משתמשי הפייסבוק, אבל המסר ברור: משהו מציק לך? לטובתך, עדיף שתסתום את הפה, לא לפני שתבלע את הצפרדע.
יכול להיות שיש צדדים חיוביים לחוק הזה. למשל, בשל החשש להשתמש בפייסבוק, בבלוגים ובטוקבקים כדי להגיד את מה שאנחנו חושבים, נצטרך להיפגש ולשוחח זה עם זה פנים אל פנים או לפחות לדבר בטלפון. פתאום נגלה שחברים אמיתיים זה הרבה יותר נעים מחברים וירטואליים והאימה ותחושת החטא יגרמו לנו לחוש כמו אגודה סודית, נרדפת אך צודקת. נשב יחד בחדרים חשוכים, נגיף את הווילונות ונלחש זה לזה שגם השבוע לא קנינו קפה של החברה העושקת XXX, שראש הממשלה הוא ממש, אבל ממש XXX ושגם השר XXX רע למדינה.
תרחיש אחר אומר שאין סיכוי שכל זה יקרה. בשל הפחד המצמית מפליטות הפה של עצמנו, נאסוף שקל לשקל כדי שחלילה לא נמצא את עצמנו בלי 300,000 ש"ח בצד, על כל צרה שלא תבוא, ונתאמן בשתיקה קפוצת שפתיים וקפואת מקלדת. נעבוד את עצמנו לדעת והדבר האחרון שנרשה לעצמנו להקדיש לו זמן יהיה ביטוי הדעות שלנו.
מתמקדים בתסמינים במקום בבעיה
ייתכן שהחוק החדש יספק שקט למערכת השלטון. אני מניחה שיוזמיו מקווים שלאחר כניסתו, לתוקף הוא יאפשר להם לפעול עם פחות הפרעות. אבל אם נאמץ לרגע את השקפתה של הרפואה ההוליסטית, ונדמה את המדינה לגוף האדם ואת חוק ההשתקה לתרופה ללא מרשם, נראה שהשקט הכפוי לא יביא שום תועלת.
אם התרחיש השני והעגום יותר יהיה זה שיתממש, התוצאה תהיה דומה לזו שהרפואה ההוליסטית מאשימה בה את הרפואה הקונבנציונלית: אחת הביקורות על הרפואה המערבית המודרנית מדברת על התמקדותה בתסמינים במקום במקור הבעיה.
כולנו חשופים לקמפיינים שמקדמים תרופות ללא מרשם שמטרתן להשתיק את התסמינים. הן מורידות את החום, מכבות את הצרבת ומעלימות את כאב הראש. הכל כדי שלא נפסיד חלילה יום עבודה, שלא ניקח לעצמנו הפוגה מהימרוץ התזזיתי של החיים. נבלע את הכמוסה, נרגיש שלכאורה עסקים כרגיל, לא נתלונן ונמשיך לצבור סטרס עד ההתפרצות הבאה. שוב יכאב הראש, שוב נדכא אותו עם כמוסה וחוזר חלילה. בריאים לא נהיה.
מאביסים את המדינה באקמול
תרופות ההשתקה לא רק גורמות לנו ללכת חולים וחלשים לעבודה או ללימודים, הן גם מונעות מהגוף "לאוורר" את עצמו. דנה אולמן, הומיאופתית ובעלת תואר מסטר בבריאות הציבור, מסבירה שבהומיאופתיה מתייחסים בכבוד לתסמינים ורואים בהם מנגנון שמגן על מערכת החיסון של הגוף. לכן הטיפול מניח להם להתבטא או מחקה אותם.
ברפואה הסינית רואים בתסמינים עדות לכוח החיים של הגוף ולפיכך הצגתם נתפסת כחיובית. עדיף לשחרר מדי פעם כמה תסמינים שילמדו אותנו מה טעון תיקון, מאשר להעלים אותם פעם אחר פעם עד שיחזרו אלינו כמו בומרנג בצורה של מחלה חמורה.
יריב לוין, מאיר שטרית, שאר יוזמי החוק וכל חברי הכנסת שהצביעו בעדו כנראה לא חושבים כמו מטפלים הוליסטיים. הם מעדיפים להאביס את המדינה באקמול ומאמינים שככה יהיה נוח יותר. למעשה הצעת החוק וקבלתו בקריאה ראשונה בכנסת הן תסמין חריף, שמלמד אותנו עד כמה הגוף שמציג אותו חולה אבל חושש להתמודד עם מחלתו.
בן אדם בריא יודע שאין לו סיבה להיכנס להיסטריה בגלל כאב ראש או נזלת. לעומת זאת, לאדם שהזניח את כל מערכות גופו עד חולי, יש סיבה מצוינת להילחץ מכל תסמין, רק לא בטוח שיהיה חכם מצדו לטפל בבעיה עם מינון יתר של אקמול.
פוסטים נוספים של שחר שילוח:
