פעם זיו, היום קאביו
"קאביו? זה לא סוג של אוגר?".
"לא, קביה זה שרקן. אבל אני לא קביה, אני קאביו".
"אה, כמו קוויאר?"
"לא, קאביו".
"אה, אתה מדרום אמריקה? מן פאביו כזה? ממש סקסי".
"לא, אני מנס ציונה, והשם הסקסי הוא לא מדרום אמריקה אלא מדרום הודו. זה שם שקיבלתי מהמורה הרוחני שלי".
"אז איך קוראים לך באמת?"
"קאביו. ככה קוראים לי. זה השם שלי עכשיו באמת".
"נו, אתה יודע, איך קראו לך כשנולדת, מה השם שלך בעברית?"
"קראו לי זיו, אבל במשך הזמן התברר לי שהשם הזה לא יותר אמיתי מקאביו או קוויאר או פאביו ולצורך העניין, גם לא יותר אמיתי מ'אוגר'".
"אה, נעים מאד".
דיאלוג זה הוא סיכום מתומצת של עשרות ואולי מאות שיחות היכרות דומות, שערכתי עם אנשים בעשר השנים האחרונות, מאז קיבלתי את שמי החדש. בהתחלה זה היה מקור לגאווה וגם תירוץ להסביר משהו מהותי לגבי כל העניין הרוחני והשם שסימל אותו. אחר כך זה הפך למשעשע, אחר לכך לשגרתי ולבסוף לנוהל משעמם וידוע מראש.
אז הגיע הזמן לפתוח אחת ולתמיד את כל עניין השמות המתחלפים; ויפה מדיטציה אחת קודם.
החלפת השם היא פרקטיקה שהיתה מקובלת למדי במסורות רוחניות שונות במזרח אסיה. התלמיד הרוחני, ה"סאניאס", מבקש להחליף את שמו בשם אחר ובכך נותן ביטוי לדרך החדשה שבחר, לחיפוש שלו אחר אמת פנימית ולפעמים סתם לרצונו להתנער מדפוסי העבר או להתחדש לקראת עתיד טוב יותר.
מטען כבד
בימינו אנשים מחליפים את שמותיהם גם ללא מורה רוחני וללא דרך רוחנית ומסיבות שונות ומשונות, אך תמיד העניין קשור לשינוי פנימי או לפחות ברצון עמוק לשינוי כזה. השם שניתן לנו כשנולדנו, אותו צליל ששמענו עוד כשהיינו יצורים זכים ונטולי מחשבה, נושא מטען כבד הרבה יותר ממספר אותיותיו. הוא הכותרת של כל סיפור העבר שלנו, כל זכרונותינו וכל חוויתינו, לטוב ולרע. הוא גם ה"יישות" שאליה מיוחסות מחשבותיהם של כל האנשים שמסביבנו, ואולי החשוב מכל – הוא זה שאליו אנו מתייחסים במחשבותינו על עצמנו.
השינוי המיוחל אליו שואף מחליף השם יכול להיות בכל אחד מההיבטים האלה. ישנם שרוצים לרענן את היחס של אנשים אליהם או את מיקומם בחברה. לאחרים חשוב דווקא הדימוי הפנימי: אלה יחליפו את השם הישן לשם שמרגיש מתאים יותר או יפה יותר. במקרה שלי, השינוי היה בעיקרו הצהרת כוונות. לא רציתי שם יפה או מתאים. רציתי פשוט את השם האחר.
כאשר הגעתי אל האשרם הידוע בפונה שבהודו, נדרשה לי תקופה של כמה חודשים כדי להבין מהי התמורה הפנימית שעליה דיברו מורים ומדריכים רוחניים, מזמנו של הבודהא ועד ימינו. כשהבנתי זאת, הבנתי שלא מדובר בשינוי קוסמטי בלבד, אלא במהפכה. הבנתי שאני הולך להתבונן פנימה, להבין דברים רבים שלא הבנתי, להשיל שכבות רבות שכלל לא ראיתי, ולבסוף להיהפך לאדם שונה מאד מזה שיצא לדרך. האפשרות לשינוי שמי היתה הזדמנות להכריז על כוונתי לצאת לדרך זו.
איך הפכתי למישהו אחר
ישבתי שם, באולם הגדול, בתחילתה של חגיגת הענקת השמות. מכיוון שהתנדבתי כפסנתרן הלהקה של האשרם, הייתי עסוק בלנגן נעימה קופצנית כלשהי ממיטב הרפרטואר של הרוק-אנד-הודו-רול. זה אחר זה התיישבו המחפשים הרוחניים על הכרית – צעירים, זקנים, אירופים, הודים, קוריאנים וישראלים -- וקיבלו, כל אחד, שם חדש עם צליל מוזר.
כך הפכו להם לנגד עיני מאיה ל"טארישה", גל ל"כרים", מייקל ל"סאמארפן" ושרה ל"עורוואשי". ואז הגיע תורי להיהפך מ"זיו" למישהו קצת אחר. רק רגע קט הפריד ביני ובין חיים עם שם של אוגר. ואז זה קרה. קמתי ממקומי שעל הקלידים וניגשתי לכרית. הלהקה השתוללה באילתורי גיטרה חשמלית, ואני הפכתי לקאביו.
"נו", תשאלו, "וזה עשה את ההבדל"? התשובה שלי היא שאין לדעת. השם עצמו ודאי לא עשה את ההבדל, כי השם הוא רק שם. אך השם כחלק מהצהרת הכוונות ללכת פנימה, השם כחלק מהנכונות להשיל דפוסים ישנים ולהיות פתוח לראיה חדשה, השם כהחלטה פנימית להיוולד מחדש, אם יהיה בכך צורך, בהחלט מילא את תפקידו.
אז כיום אני קאביו. העולם שלי השתנה מקצה אל קצה, וה"אני" שנושא את השם השתנה אפילו יותר. אחד השינויים הגדולים הוא, ללא ספק, הוספת מנה הגונה של הומור לכל הסיפור. אולי רק בשביל זה היה שווה לקבל שם מצחיק של מאהב דרום אמריקני שיושב על נסורת בכלוב, ומכרסם.
קאביו הוא מורה לפסיכולוגיה ומורה רוחני.
