(צילום אילוסטרציה: dreamstime)

 

מי מאחיותיי הרווקות לא מכירה את התופעה: את חוזרת הביתה אחרי יום עבודה ארוך, דביקה ומיוזעת, זורקת את התיק על הרצפה, מדליקה את דוד המים וכל גופך מכוון להתרופפות השרירים ולקריסה קצרה על הספה. עוד גיחה קטנה אל המקרר כדי לקחת כוס של מים קרים לפני ההתמוטטות המושלמת וצווחה מקפיאת דם נשמעת; לא, לא נרצח שכן -- זו את שמפיקה אותה.

במטבח מחכה לך בשלווה אורח לא קרוא. משהחרדת את מנוחתו, הוא נע בעצבנות ובבלבול לכיוונך, את מבינה כבר שלא תוכלי לעשות פעולות מנע והתגוננות ומפעילה את הנשק היחידי שברשותך: את נמלטת מהבית, זוכרת בחטף להוציא את המפתח מחור המנעול ומשאירה את ביתך האהוב ואת הפולש הזר במצור. כלומר, את במצור, בהסגר שמיקומו בחוץ.

הקיץ הגיע

אם יש לך ידיד או מכרה שאפשר להזעיק בעת צרה את מזעיקה, אבל לרוב, מהבושה, את מסדירה את הנשימה, לוקחת כמה דקות להירגע, מסובבת בהיסוס את המפתח בדלת, חולצת נעל אחת ואוחזת אותה ביד וככה, חמושה בנשק יום הדין, את נכנסת לביתך ומחכה לו שיבוא.

אחרי שארבת לו שעות על הבלטה הראשונה בבית את מתייאשת וחוזרת על קצות האצבעות אל הספה, מקווה שהוא לא ירגיש שחזרת. את מתיישבת עליה מובסת. המים הקרים כבר התחממו לגמרי ותכנית השכיבה רגל על רגל נראית כמו הזיה מתוקה שהופרעה בחלום בלהות.

הוא עוד שם. את חשה בנוכחותו, מפחדת לחזור אל המקום שבו פגשת אותו ומבינה סופית שהקיץ הגיע; יש עוד רבים כמוהו והם רק מחכים לרגע בו יפציעו מחוריהם האפלים כדי להטריד אותך, מנענעים במחושיהם הארוכים והרוטטים.

עצות להתיידדות

ג'וקים. הם בכל מקום, בעיר ובכפר, מגיחים מן הביוב, מקפיצים נשים על שולחנות כמו מאמני כושר קשוחים ומגעילים גברים וטף.

למה הם כל כך מפחידים אותנו? גם בגלל צורתם, שהורגלנו לחשוב עליה כדוחה, אבל גם כי הם יוצאים מצינורות טחובים ומרופשים, שהם כמו תת-מודע המלא בעניינים שאנחנו לא רוצים לדעת עליהם.

מכיוון שהקיץ עוד ארוך והתיקנים פה כדי להישאר (אפילו הרבה אחרינו, כך אומרים), הנה שתי עצות להתמודדות ואולי אף להתיידדות איתם:

1. אם את משתייכת לזן שאינו דוגל בערכים הומניטריים, לפחות בכל הנוגע לחרק הזה, החזיקי בספריי המיועד לחיסולו ורססי בהנאה ובמלוא הכוח. כך תחזירי לעצמך את תחושת השליטה ותנצחי את האויב. אבל היזהרי -- החומר רעיל ביותר ומנות גדושות ממנו עלולות לגרום לך לתחושת סחרחורת קלה, מניסיון. כמו כן כדאי להכין מבעוד מועד נעל שאיננה ראויה יותר לשימוש ולהתאמן בהשלכתה על אובייקטים נעים. זה גם עושה טוב לשרירי הזרוע וכך הרווחת שיעור חיטוב. כן, זה פוטר אותך מללכת לכושר, תגידי שאני אמרתי.

2. העצה השניה היא פשוט להשלים עם המצב. להבין שבקיץ הג'וקים הם דיירי משנה. כלומר, את דיירת המשנה שלהם וככזאת, עליך לקבל את כל שיגיונותיהם. ראוי לבקש מהם בנימוס להשתתף בתשלום שכר הדירה או במטלות הבית, אך אם הם יסרבו, לא כדאי להתעקש. הם עם קשה עורף שלא פתוח למשא ומתן. אפשר לכבד אותם בפירורים על השיש, לקנות להם משהו שהם אוהבים בסופר ולחלוק איתם משפט יפה שקראת בספר או רכילות על ההיא מהעבודה, ששוב לא הבינה שאת הכי יפה במשרד. הם יבינו ויקבלו הכול בשתיקה.

לאט לאט תגלי שיש להם את היכולת המופלאה להקשיב לך במשך שעות ולהכיל את כל צרותייך וטענותייך מבלי להתלונן. את תמצאי שהם שותפים פעלתניים המסוגלים, שלא כמו כמה אנשים שאת מכירה, להתרוצץ בלי הפסקה ולעשות את זה בשקט מופתי, מבלי לקטר ומבלי להפסיק לרגע להקשיב לך.

הם תמיד יחכו לך כשתחזרי. יותר כבר לא תרצי לצאת מהבית למפגשים חברתיים או להכניס אליו שום אדם זר ותיזכרי בצחוק ובאימה, בימים שבהם עוד לא הבנת שהג'וק הוא חבר.

צידה לדרך:

אל תברח מפני הפחדים שלך, תמיד רוץ לעברם. (רובין שארמה)

 

פוסטים נוספים של גוני היימס:

לאתר מהות החיים