לא שינוי מקרי וספונטני. מחאת האוהלים (צילום: שאול גולן)
עכשיו כבר ברור שמדובר במהפכה של ממש. קורה משהו גדול -- יותר ממשכורת המתמחים ומהדיור, משחיקת מעמד הביניים או ההפרטות. המחאה היא הביטוי החיצוני של תהליך פנימי עמוק ומשמעותי, שמתרחש לאורך זמן מתחת לפני השטח ורק הוא יכול להוציא עם שלם מאדישות ואסקפיזם החוצה לרחובות ולהצמיח מאחזי מחאה חדשים כמו פטריות באמצע השרב.
בהפגנה אמש (שבת) נאמו הנציגים ודיברו על כך שעם ישראל יוצא החוצה ופוגש את עצמו, מסכים להכיר סוף סוף בעובדה שמגיע לו. אחד הדוברים, שזכה לשאגות הזדהות והתלהבות, עמד על הבמה וקרא לתוך המיקרופון: "התעוררנו. התעוררנו. ה ת ע ו ר ר נ ו!".
מה קורה לנו? מה השתנה? מה גרם לתנועה המשולהבת הזאת, שסוחפת עוד ועוד לתוכה? ולמה דווקא עכשיו?
בדרך כלל, מה שמאגד אותנו הם אסונות ומלחמות; למחאות חברתיות אנחנו אדישים. לכן המהלך הזה כל כך מפתיע ומסקרן. נראה שאין מה שיכול לעצור את הקהל הרב הזה, שיוצא החוצה אל הרחובות עכשיו, ומתאחד סביב מטרה חברתית משותפת.
זה אולי נראה מפתיע, אבל שינוי כזה לא יכול להיות מקרי וספונטני. חייב להקדים אותו תהליך ארוך ואיטי של הבשלה. בדיוק כפי שתינוק נולד ביום אחד, אבל קודמים לכך תשעה חודשים של התפתחות בתוך הרחם ורק כשהוא בשל לצאת אין כוח בעולם שיעצור אותו.
התהליך הפנימי
מה שמרגש אותי במהלך הזה היא התחושה שהוא מבטא תהליך עמוק וארוך של התבגרות, התפכחות והתעוררות. מהפכה שכזאת יכולה לקרות רק כאשר מתפתח מהפך תודעתי משמעותי בקרב יחידים רבים לאורך זמן.
בשנים האחרונות דור המהפכה הזה היה עסוק בהתבוננות פנימה, בפיתוח המודעות, בתרגול יוגה, מדיטציה ובטיפול עצמי. כשיחידים רבים עוברים טרנספורמציה התפתחותית, הם מפסיקים להאמין לאמירות ריקות דוגמת "ככה זה" או "אין ברירה" ומתחילים להקשיב ללב שלהם, שיודע שכל אחד מהם הוא מלך ולא קורבן. כשמצטברת מסה קריטית של תודעה כזאת, משהו מבשיל פתאום ומתפרץ בעוצמה רבה.
רוח חדשה נושבת והיא מביאה איתה נקיטת עמדה נחרצת לגבי הרצונות והשאיפות שלנו, אמונה שמגיע לנו משהו טוב יותר ומוכנות לפעול כדי להשיג את זה. ההתאגדות יחד, התמיכה ההדדית, האופי הלא אלים, המתון והיעדר הכוחנות מעידים על שורשים עמוקים של עבודה פנימית. אנחנו סוף סוף מתמקדים במה שקורה בתוכנו פנימה ובמקום לתלות את האשמה במצב חיצוני -- לוקחים אחריות על גורלנו, מתוך הבנה והכרה ביכולת שלנו לשנות את המציאות.
דור האביב
"בכל העולם גדל דור חדש, דור האביב. בינתיים עוד קשה לראות אותו אם מחפשים במקומות הישנים. הצללים והעננים עדיין קצת מסתירים והחורף לא נגמר ביום אחד...אומרים עלינו שאנחנו מפונקים, מנוונים, יושבים עם השלט רחוק ביד או עם העכבר באינטרנט. דור שלם, מלונדון עד בומבי ובירות, יושב עם העכבר ביד ומחליט מה הוא רוצה. פעם הייתה יד מכוונת אחת, אחר-כך שתיים, ועכשיו כל כך הרבה, שהשליטה חזרה לידיים של היחיד. כל יחיד הוא מלך, אין יותר תודעה פסיבית קולקטיבית. אין יותר דרך אחת מקובלת, אין יותר ככה זה. אני מדבר על מעבר מתרבות של קורבנות ושל יצורים סבילים לתרבות של מלכים, עם חופש בחירה אינסופי. לאורך כל החורף התחבאנו יותר ויותר עמוק מאחורי קירות, התנתקנו מהעולם, מהטבע, מעצמנו. עכשיו הימים מתחילים להתארך, ואחד-אחד אנשים מתחילים לצאת החוצה, לפשוט מדים, לנתץ קירות, להתעלם מגבולות. בסוף התהליך נעמוד בחוץ, באור. התמונה שנצייר היא התמונה שנראה".
מתוך "באדולינה", ספרו המקסים ומעורר ההשראה של גבי ניצן (1999)
אמן ומהפכה נעימה!
צידה לדרך:
"רפורמה חברתית תתאפשר רק לנוכח שינוי אישי, כן ואמיתי של יחידים רבים. התיקון של היחיד הוא התיקון של החברה" (מהאטמה גנדי)
נוגה מיבר היא מטפלת ומנחת התמקדות (Focusing), מלווה תהליכי מודעות והתפתחות אישיים ובקבוצות.
פוסטים נוספים של נוגה מיבר
