(צילום: dreamstime)
פרשת בלק עוסקת בקשר שבין שפה, מציאות ותודעה ומעלה שאלות העוסקות בתקשורת והקשר המורכב בין עולמות פנימיים, רצון ומחשבה לבין הביטוי החיצוני שלהם בדיבור ובמעשה.
פרשת בלק (לחצו כאן לקריאה) מלאה קסמים, כשפים, מלכים, נביאים, מכשפים וכל מה שביניהם, כולל אתון מדברת, שרואה מלאכים ומספרת על המלך בלק, ששלח את המכשף בלעם לקלל את עם ישראל, אבל כאשר זה פותח פיו, יוצאת מפיו דווקא ברכה.
כמה פעמים פתחנו את פינו כדי לומר משהו ויצא משהו אחר? כמה פעמים דיברנו ומי ששמע אותנו הבין דבר אחר לגמרי? אנחנו שואפים לכך שיהיו פינו וליבנו שווים, שכלפי חוץ נהיה בדיוק כפי שאנחנו כלפי פנים. אבל לפעמים פעורה בין השניים תהום עמוקה, שלא קל לגשר עליה. מילים לא תמיד מביעות את מה שיש בפנים או מצליחות להסביר את מה שמתרחש בחוץ. בעיקר כאשר בכל רגע מתרחשים בתוכנו וסביבנו כל כך הרבה דברים, שלרובם איננו מודעים ואיננו יודעים האם הם ברכה או קללה.
ראיה רב מימדית
על מנת להתעמק בקשר שבין תודעה, שפה ומציאות, שוחחנו עם רונן גיל, מנכ"ל אס"י – קהילת הספקטרום האוטיסטי בישראל. "אס"י היא ההתארגנות הראשונה והיחידה עד היום בישראל של אנשים שנמצאים בספקטרום האוטיסטי", סיפר גיל, בציינו כי המטרה היא "לפעול למען שינויים חברתיים שיאפשרו יותר לגיטימיות ויותר אפשרות לתפקד לאנשים בספקטרום האוטיסטי".
אתה מגדיר את עצמך כמי שנמצא בספקטרום האוטיסטי.
"גם אני וגם יתר חברי אס"י מגדירים את עצמנו כחלק מהספקטרום האוטיסטי. לחלקנו, אני ביניהם, יש אבחון על ידי גורמים רשמיים. אבל מכיוון שלעיתים האבחון של תופעות בספקטרום האוטיסטי נעשה על ידי אנשים שלא מבינים מבפנים את החוויה האוטיסטית, הוא עלול לפספס אנשים מסוימים, שהחוויה הפנימית האוטיסטית שלהם עשויה לא להתבטא בצורה בולטת כלפי חוץ".
ספר לנו על החוויה הפנימית הזו.
"בחוויה האוטיסטית העולם נתפס כל הזמן באינסוף מימדים. לדוגמה: אנחנו חשים בדברים שאנשים אחרים בכלל לא מודעים אליהם, כמו רעשים או ריחות. זה אומר שהרבה יותר קשה לנו לומר משהו על דבר מסוים, אם לא הבנו אותו ממש לעומק, על כל מימדיו. לכן, בדרך כלל יש פער עצום בין המודעות העצמית שלנו ובין המודעות החברתית שלנו ויכולתנו לתקשר עם האחר".
בוא נחזור רגע לפרשת השבוע. איך אתה מבין את סיפורם של בלק המלך, בלעם המכשף והאתון המדברת?
"בלק מסמל עבורי את האדם ה'נורמטיבי', מה שאנחנו מכנים בינינו לבין עצמנו ה'נוירו-טיפיקל'. הוא המלך ולכן מסמל את הנורמה החברתית. בלעם המכשף לעומתו, נמצא בתחום שנגדיר כ'נוירו-דייוורסיטי', אדם בעל מבנה מוח שונה, שחווה את העולם אחרת. האתון של בלעם, שראתה את מלאך האלוהים, מזכירה לנו שיש בעולם עוד הרבה מאד רבדים ומימדים, שאנשים בדרך כלל לא רואים. זה שהיא פתחה את פיה מזכיר לנו, שככל שנדע לתת לגיטימיות לקולות השונים בחברה ולקבל את השונה מאיתנו כבן אדם, נוכל ללמוד יותר על מימדי התודעה וההוויה, שמהם מורכב הקיום המשותף שלנו".
