לימור דהאן ובתה
בשבילך, ילדה שלי.
פתאום בא לי לכתוב לך. סתם כך. מתבוננת בך ישובה בכורסה, עטופה בשמיכה ובצעצועים. את מרוכזת בבובות שלך. כל כך מתוקה ונפלאה. שמונה חודשים וחצי, זה גילך. אני מטורפת על כולך. מביטה בך מרחוק, מרותקת לקולות שאת מוציאה, לתנועות שלך - שחוקרות את המרחב סביבך ואת הבובות שבידייך הקטנות.
מדי פעם, את מרימה ראש ומתבוננת בי, כאילו כדי לקבל אישור, לדעת שאני שם: רואה אותך, משגיחה עלייך. את מחייכת אליי. אני מחייכת אליך ואת צוחקת בחזרה. אני רואה את האהבה בעינייך הכחולות. היא תמימה וטהורה. כל מיני יודעי דבר יסבירו את אהבתך כאינטרס הישרדותי. אולי. אבל אני מרגישה את אהבתך. היא טהורה למרות האינטרס. כשתגדלי, יתכן שאהבתך תהיה מוכתמת מפגיעות שספגת. המקום השלם שאת נמצאת בו היום, כתינוקת, יתפצל לחלקים סותרים, מורכבים ומלאי שכבות של רגש. יתכן שתתנהלי בעולם דרך קושי שאני עצמי בראתי אצלך.
יתכן שאהבתך לעולם לא תהיה נקייה כפי שהיא היום איתי: אין לך שטיקים של מה נכון או לא נכון להפגין כלפי אהוב. אין לך דיאלוג ולא אגו. את פשוט מרגישה ונעה באופן נקי בעולם שלנו, בלי לגייס את הראש שינטר את הרגש. אין שום פיצול או שסע בנפשך. הלב שלך עוד לא נפגע. לא איכזבו אותך, לא שברו אותך, לא ביטלו אותך. הלוואי שיכולתי להבטיח לך את שלמות ליבך. אני מתחייבת לנסות. זה המקסימום. אהיה עם עיניים פקוחות לתוך חייך, אוזן קשבת למחשבותייך ורגשותייך, ליבי תמיד יעטוף אותך, זרועותיי לעד יחבקו אותך ובו זמנית יכסחו את כל מי שיעז לפגוע בך.
"בשבילך, ילדה שלי". רק מלכתוב את המילים הללו עולות בי דמעות. כותבת ומציצה לכיוונך, נסיכה שלי. נדהמת מיופייך ומקפלי שומנייך הלבנבנים. רואה איך בכל יום את עושה משהו חדש, גדלה מרגע לרגע. הזמן פשוט טס. אלמלא הייתי מצלמת אותך כל יום מרגע הולדתך, ספק אם הייתי זוכרת איך נראית לפני חודשיים. זה פשוט נעלם באכזריות.
אני מניחה שבעוד רגע תדברי, בעוד שני רגעים תלכי ובעוד כמה רגעים כאלו אהבתך אליי תועתק למישהו אחר, זר. אותו אדם שבו תתאהבי. בעוד כמה רגעים, לראות אותך ולנשק אותך יהיו חסדים שתעניקי לי מפעם לפעם. בעוד כמה רגעים לא תהיי תלויה בי.
המחשבה לא קלה לי. בלי נדר, תהיינה לנו שנים ארוכות יחד, בהן אתמכר אליך יותר ויותר. את תתבצרי בתוכי. את גם תגדלי, תשתחררי ממני וההתבצרות שלי בתוכך תבוא לידי ביטוי בכך שלא תתעסקי בי ולא תזדקקי לי. אהיה מובנת מאליה עבורך. כמו האדמה לרגלייך והאוויר לנשמתך.
הדבר הכי טוב שאני יכולה לאחל לעצמי כאמא, זה שלא תזדקקי לי. שאהיה מספיק בתוכך - שתוכלי בלעדיי. אני יודעת שאת תהיי עצמאית רק אם אעניק לך את מלוא התלות שאת זקוקה לה עכשיו וברגעים הקרובים.
ילדה מהממת שלי, אני כל כך אוהבת אותך. לנצח.
פוסטים נוספים של לימור דהאן:
