אחרי יותר מ- 30 שנה בהן הזמרת ריטה מככבת על הבמות, ונחשבת לזמרת הלאומית של ישראל, היא החליטה שכבר אפשר לערוך תוך כדי תנועה ועשייה מחודשת, גם סיכום של הקריירה המפוארת.

בימים אלה יצא לחנויות לראשונה אלבום אוסף עם השירים שהפכו לנכסי צאן ברזל כמו: שביל הבריחה, שיר אהובת הספן, הכניסיני תחת כנפייך, תפתח חלון, ערב כחול עמוק, לבכות, עד שתעזוב, מחכה - ועוד להיטים מוכרים, המשולבים גם בקטעים שלא שוחררו מעולם, תמונות ארכיון נדירות ומסמכים ששמרה לאורך השנים.

אל צילומי שער "לאשה" היא מגיעה בעיצומה של תקופה המחברת אותה חזק לנוסטלגיה, כשבנוסף שבה להופיע במחזמר "גבירתי הנאווה" בתפקיד לייזה דוליטל, אותו ביצעה כשהייתה זמרת מבטיחה אבל כמעט אנונימית בתחילת דרכה.

"זו קצת התבוננות אחורה, ספירת מלאי" היא אומרת על הסט, רגע אחרי שרקדה משוחררת מול המצלמה של הצלם יניב אדרי. " אם מישהו היה לוקח לי את היד ומעביר אותי לראות מה אני הולכת לעבור, הייתי אומרת שרק בחלומות וסרטים של דיסני יכולים לקרות כאלו דברים".

אבל לתהילה כידוע, יש גם מחיר. התיוג שלה כדיוה נערצת לא תמיד עומד בקנה אחד עם הרצון לשמור על הפרטיות בעידן הסלפי, או עם הבנת הקהל שקיים הבדל גדול בין הזמרת שההופעות שלה סולד אאוט בקיסריה לבין האמא בת ה- 53 שדואגת לשתי הבנות שלה ורק רוצה לחזור לפינה השקטה בבית.

מעבר לחשיפה העצמית בטקסטים, כל צעד שריטה עושה ידוע ומתפרסם, למשל כאשר היא נמצאת בתחילתן של מערכות יחסים: "זה הרבה פעמים לפני שאני יודעת", היא מתארת בחיוך ומוסיפה, "באמת זכיתי באהבה יוצאת דופן מהעם שלי. לרגע לא יכולה להתלונן על דבר כזה".

  (צילום: יניב אדרי)

בראיון עם אורנה ננר במגזין המודפס ריטה מספרת על חייה מחוץ לבמה:

היא אחת הנשים שמייצגות את ישראל ברשימה של משרד החוץ (לצד פרופ' עדה יונת וגל גדות). שיא הפעילות הזו שלה היה ביוזמתו של שגריר ישראל באו"ם, רון פרושאור, שהזמין אותה לפני שנתיים לשיר שם. הופעה בלתי נשכחת.

אהבת לגלות את עצמך מחדש?

"אתה מגלה את עצמך מחדש לא רק בפרידה, אני מתייחסת כאן לכל משבר בחיים. כולנו עוברים משברים בחיים. את יודעת שאצל הסינים יש מילה אחת למשבר ולהזדמנות? אתה יכול לקחת משבר למקום שבו אתה רק יושב ומרחם על עצמך. ואתה יכול אחרת. בסרטים תמיד קורה משהו לגיבור, אחרת זה לא היה מעניין. ואם הוא לא מתפתח, לא לומד, לא קורה לו כלום, אז מה? זה משעמם. אבל אם הגיבור מנסה לקום, ללכת, לזחול, ומשתדל ככה, ומנסה אחרת, ובסוף יש ניצחון בזכות כל מה שהוא עבר, זה כבר חתיכת עניין".

איך את מטפלת בעצמך כשאת במצבי משבר? הולכת לטיפול פסיכולוגי?

"יש תקופות שאני הולכת לטיפול. בתקופות אחרות, ספרים מאוד עוזרים לי. משפחה, חברים. ההתמקדות באמנות שלי היא גם סוג של תרפיה".

את אמא לשתי בנות נפלאות. משי בת 23, נועם בת 14. איזו מין אמא את?

"למשי ונועם יש את אותו תאריך לידה, שתיהן נולדו ב־2.2, אבל הן מאוד שונות. איזו מין אמא אני? אני לא חושבת שיש משהו יפה יותר מאימהות. לכל אמא יש את הדרך שלה, ובטח גם אני עושה את השגיאות שלי, אבל אני חושבת שאני קודם כל אמא מאפשרת. אני לא שמה מסגרות חזקות. קורה שאני מוצאת את עצמי רוצה להעיר משהו, ואני לא אומרת. אני הרבה פעמים נושמת רגע ובודקת: האם אני רוצה לומר את זה משום שזה מה שלימדו אותי? האם אקלקל אם אומר את זה? מאוד חשוב לי לאפשר להן לפעול לא מתוך ייסורי מצפון או רגשות אשמה".

ומה קורה כשאת כועסת?

"כשאני כועסת אני שותקת. אולי זה לא טוב, אבל אני לא מסוגלת לריב. אני חושבת שזה נולד מזה שהוריי היו רבים המון, ובכל פעם שהם רבו, זה היה מפחיד. כילדה זה נראה לי סוף העולם. אז אני לא רבה. אבל משי לא מוותרת לי. היא מלמדת אותי לא לברוח. היא אומרת 'לא אמא, את לא הולכת עכשיו לחדר, את תבואי, ונשב עכשיו ונדבר'. היא מרגשת אותי בתבונתה. באותם רגעים היא אמא שלי".

אני חושבת שיש דבר כזה. שלפעמים אנחנו האמהות, ולפעמים הילדות.

"לגמרי. הן מלמדות אותי כל כך הרבה".

  • הראיון המלא - בגיליון החדש, השבוע בדוכנים