ערן זהבי: "ההצלחה שלי במכבי גורמת לאנשים בהפועל לשנוא אותי יותר"

ערן זהבי למד לשקול מילים אחרי כמה שערוריות שאליהן נקשר שמו, מעזיבתו הפתאומית של המאמן אוסקר גרסייה ועד לתקרית ההיא בדרבי. תגידו את שמו לכל ילד בכיתה א' והוא ידע מיד לשחזר את הרגע שבו קפץ האוהד ההוא אל המגרש כדי להרביץ לזהבי, יריבם המר של האדומים.

>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק

>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים

>>> להורדת אפליקציית הטיפים GIRLZ מבית "לאשה"

לפנק את אמא

אין בסיפור של זהבי רמזים שיכולים היו לנבא את הצלחתו הנוכחית. הוא לא נולד ככוכב כדורגל, מהסוג של מטאורים דוגמת יוסי בניון ("אחד הגדולים שהיו פה"). הוא גדל בראשון לציון, אחד משני בניהם של אתי ואילן, שהתגרשו כשהיה בן 13. עם האב היו שנים ארוכות של נתק.

למרות ילדות לא פשוטה, זהבי זוכר את התגייסותה של אמו להצלחתו בכדורגל. עד היום הוא מצלצל אליה לפני ואחרי כל משחק, ואוהב לשמוע ממנה "בהצלחה". כשהתחיל להרוויח כסף גדול, דאג לפנק אותה ("והיא תמיד נבוכה ולא רוצה לקחת, קטע אימהי כזה").

"אמא שלי לקחה והחזירה אותי ואת אחי מהאימונים, נתנה לי את כל הכלים להצליח ולא החסירה ממני דבר", נזכר זהבי. "כששיחקתי בבית האדום של הפועל תל אביב, שהיה פנימייה בהוד השרון, היא רצתה שאשן בבית. היא הייתה מסיעה אותי בכל בוקר בשש עד הפנימייה, ולוקחת אותי הביתה בערב אחרי האימון בתל אביב. זו הקרבה גדולה מאוד".

מהיכן הגיעה השאפתנות הזאת?

"רציתי להוכיח לעצמי שאני יכול. זה היה החלום שלי. ויתרתי על כל השאר. כשהיו באים אלינו חברים בחמישי בערב, בשעה23:00 הייתי עוזב את החדר והולך לישון".

"גם בצבא, במקום ששחקנים אחרים היו נשברים, אני החזקתי מעמד. לקחתי על עצמי משימה, לעשות בכל בוקר אימון ידיים ובטן. הייתי פוקח עיניים בשש בבוקר, מתחיל לעשות תרגילים, ומגיע ברבע לשמונה לבסיס, שם הייתי עובד רס"ר. האימונים שלי ברמת השרון התחילו בשלוש, אז ביקשתי מרס"ר הבסיס 'תן לי לצאת ב־12, ועד אז אעשה כל מה שתבקש', והוא באמת היה נותן לי לעשות דברים הזויים: לצבוע, לנקות איזו תעלה. הייתי נקרע, יוצא לאימון וחוזר הביתה מעולף".

הייתה לך הרגשה שיום אחד כל זה ישתלם?

"אף פעם לא תדע כמה זה יהיה גדול. שיחקו איתי בחורים שהיו מעל כולם, וכולם חשבו שהעתיד שלהם מובטח, ואף אחד מהם לא בכדורגל כיום, ויש גם דוגמאות הפוכות. צריך כישרון, חייבים להתקדם כל הזמן, אבל בעיקר צריך אופי חזק ורמה מנטלית גבוהה. היו תקופות בקריירה שלי שלא היו הכי זוהרות, חשבתי שאולי כבר לא אהיה אחד הגדולים, אבל המשכתי לעבוד".

בתחילת הדרך הקריירה שלך הייתה רצופה עליות ומורדות. אתה זוכר רגע שבו שקלת ברצינות לשנות כיוון?

"לא היה רגע כזה, אבל הייתה תקופה לא פשוטה כששברתי את הקרסול חודש וחצי לפני סוף העונה כששיחקתי בנערים א' בראשון לציון. 'נערים' זו שנה קריטית, שאחריה מחליטים אם אתה עובר לקבוצת הנוער, והרבה שחקנים נופלים בה. אחרי חודשיים בגבס חזרתי לאימונים, עדיין פצוע, אבל הסתרתי את הפציעה ורצתי עם כאבים".

"אימון אחר אימון ראיתי שחקנים שהולכים הביתה וחשבתי שאני הבא בתור. פחדתי, הייתי עצבני, כי ידעתי שאם אנופה מראשון לציון, לא יהיה לי לאן ללכת. בסופו של דבר היה מאמן, זיו פלגי ז"ל, שנתן לי הזדמנות, וברקע הייתה אמא, שכל הזמן אמרה, 'תראה שיהיה בסדר'".

לחצות את הקווים

לפני שנתיים חזר זהבי לשחק בארץ, אחרי ניסיון בן שנה וקצת, קצר ולא מזהיר, בפאלרמו, איטליה. כשחתם במכבי, אוהדי הפועל טענו שחצה את הקווים, שהרי איך אפשר לגדול בהפועל ואחר כך ללבוש צהוב.

אתה יודע מה אומרים אוהדים: אישה אפשר להחליף, קבוצה לא".

"יש שחקנים שיכולים לחשוב כך. ידעתי מה הולך לקרות כשחתמתי במכבי, ולא הופתעתי. ברור גם, שככל שהקריירה שלי התקדמה במכבי, וניצחנו עוד דרבי ועוד דרבי, והיו קטעים שבהם כבשתי שערים, נהיה בלגן. אבל האהבה שאני מקבל מאוהדי מכבי תל אביב יותר חשובה מהשנאה שאני סופג מאוהדי הפועל תל אביב".

אתה קורא מה כותבים עליך בטוקבקים?

"לא. כשהייתי צעיר יותר, קראתי. כיום זה נראה לי מטומטם. אתה הרי לא יודע מי כותב את זה ולמה הוא כותב את זה".

אומר לך מה כותבים עליך: "זהבי שחקן אגדה", ו"זהבי מתסכל את הבבונים", וגם "הגיע הזמן לקנוס את זהבי בגין הפרובוקציות הבלתי פוסקות".

"ההצלחה שלי במכבי גורמת לאנשים בהפועל לשנוא אותי עוד יותר, כי הם פספסו אותי. הם היו יכולים להיכנס איתי למשא ומתן, אבל הם אף פעם לא העריכו אותי. הם נתנו לי ללכת למכבי. כיום הם רואים את ההצלחה שלי שם, וזה צובט להם בלב".

נראה לי שאתה די נהנה להראות לאנשי הפועל מה הם הפסידו.

"גם כששיחקתי שלוש שנים ב'הפועל' הוכחתי למה אני מסוגל. ההצלחה שלי כיום נובעת מכך שרציתי להחזיר לעצמי את שמחת החיים. במשך חצי שנה בפאלרמו לא שיחקתי, כי הייתי פצוע, והייתי ממש רעב לשחק. ישבתי עם ג'ורדי (קרויף, המנהל הספורטיבי של מכבי, א.מ.ר), היה לנו איזה ויכוח על כסף, בכמה יקנו אותי מפאלרמו וכדומה, ובסוף אמרתי, 'עזוב, לא מעניין אותי, בוא נחתום, אני רוצה לשחק'".

"אנשים חושבים שבאתי למכבי בגלל הכסף. הם לא יודעים שהורדתי 40 אחוז מהחוזה שלי בפאלרמו, רק כדי לשחק במכבי. ביקשתי מג'ורדי רק דבר אחד, סעיף יציאה לחו"ל בחוזה".

לעזוב את השנאה

הרבה מילים נשפכו על התקרית האלימה בדרבי הפועל־מכבי. היא מסמלת את כל הרעות החולות של הכדורגל הישראלי, שאיבד את הרסן גם בהשלכת רימונים לעבר ביתו של אלי טביב, מבעלי הפועל לשעבר. אבל זהבי לא חושב שמצבנו כל כך גרוע. עובדה ששחקן נוסף הלך בעקבותיו ומיד לאחר הדרבי, גילי ורמוט "היגר" מהפועל למכבי ת"א.

"אנחנו אוהבים להגיד שהכדורגל הישראלי שכונתי, אבל גם באנגליה ובספרד אנשים פורצים למשחק, וגם כששיחקתי באיטליה הייתה אלימות, וכשלא הלך לנו אוהדים חיכו מחוץ למגרש, ושוטרים פינו לנו את הדרך. בדרבי פלארמו־קטניה - בחור אחד נרצח. אגב, גם התקשורת נותנת לזה יותר מדי מקום. לא חייבים לסקר אוהדים שעושים הפגנה מול בית של בעלי קבוצה, כי זה נותן להם אמביציה. פשוט להביא משטרה ולהעיף אותם משם. לא לתת לזה אפילו כותרת קטנה".

בדיעבד, האם היית מתנהג אחרת בדרבי?

"כשאני צופה בתקרית בטלוויזיה, אני שואל איך הצלחתי להיות מתון כל כך. אני לא יודע אם אתנהג בצורה שקולה כזאת אם שוב יקרה שאוהד ייכנס למגרש וינסה לפגוע. ברגע שאוהד יורד אל הטריטוריה שלי, אל המקום שבו אני אמור להרגיש הכי בטוח בו, אלה כבר לא יחסי שחקן־אוהד".

אחרי התקרית בדרבי אמרו במשפחה שלך שאתה חייב לעזוב את ישראל ולשחק באירופה. מה חשבת על זה?

"במשפחה שלי יודעים שיש לי הצעות לשחק באירופה ומכירים את ההתלבטויות שלי. חמי בסך הכל דואג לבת שלו, וכשהוא ראה מה קרה בדרבי אמר מה שאמר. אני מבין אותו, אבל בגלל אוהד אחד שקפץ למגרש, לא אהפוך את החיים שלי".

מה היית אומר לאוהדים שיקראו את הכתבה?

"תעזבו את השנאה בצד. יש אמוציות, אבל קחו בפרופורציות. אנחנו פה בשביל ליהנות".

• הראיון המלא עם ערן זהבי, וגם עשרה דברים שלא ידעתם עליו - בגיליון "לאשה" השבוע