אם את רוצה ילדים, את צריכה להתחיל לחשוב על האפשרויות. לחכות לבן זוג ולהסתכן שתפספסי את גיל הפוריות, או להיות אם חד־הורית, עם כל הקושי שבכך? 4 סיפורים של נשים, שעשו בחירה
חמוטל גורן (45) מקיבוץ ברקאי, מחזאית ומנחה סדנאות כתיבה וגיבוש לארגונים, בחרה להיות אם חד־הורית.
"חייתי עשרים שנה בתל אביב, מגיל עשרים עד ארבעים", היא מספרת. "קצת לפני שנולדה בתי הגדולה, יום לפני יומולדת ארבעים שלי, חזרתי לקיבוץ שבו גדלתי. בעיקר כדי להיות ליד המשפחה, וגם מסיבה כלכלית – אני אמנם לא חברה בקיבוץ אלא רק שוכרת שם דירה, אבל זה עדיין זול יותר מלחיות בתל אביב".
מתי החלטת שאת רוצה להביא ילדים לבד?
"בעבר חשבתי שהדרך הנכונה לעשות ילדים היא בתוך משפחה נורמטיבית, עם אבא. אבל יש לי חברה טובה מאוד שבגיל 41 התחילה את התהליך, נכנסה להיריון וגידלה ילדה. אני הייתי אז בת 36, וזו הייתה בשבילי דוגמה קרובה לכך שהדבר אפשרי. העובדה שמישהי לידי עשתה את זה, השפיעה עליי מאוד ועזרה לרעיון להבשיל אצלי. מגיל 36 עד גיל 39 דחיתי את ההחלטה – ובגיל 39 החלטתי לעשות את זה".
עם ההחלטה הזו, פנתה גורן לבנק הזרע ב"איכילוב": "בתחילה חשבתי על הורות אחרת עם בחור פנוי, אבל חיפוש של אב אלטרנטיבי לילדיי נראה לי כמו עוד סדרת דייטים בלתי נגמרת. היה גם החשש מהורות עם אדם שאת לא באמת מכירה טוב. בנק הזרע זו האלטרנטיבה שנשארה. ביום שפניתי לאיכילוב, הייתי פשוט מאושרת. לא האמנתי שסוף סוף אני צועדת בדרך שתוביל אותי להביא לעצמי ילדים".
אומרים שגיל 39 הוא קצת מאוחר.
"רוב הנשים שאני מכירה מקבלות את ההחלטה להיות אם חד־הורית בגיל ארבעים. את מגיעה לשלב מסוים שבו את אומרת לעצמך, או שלא יהיו לי ילדים, או שאהיה אם חד־הורית. אם לפני כן התלבטת בין להיות נשואה לבין לעשות ילדים לבד, עכשיו ההתלבטות היא בין 'להיות אמא' או 'לא להיות אמא', כי אחר כך את לא תוכלי. הקשבתי המון לוורדה רזיאל־ז'קונט, והיא תמיד אמרה שאהבה אפשר למצוא בכל גיל, אבל ילדים מגיל מסוים כבר לא תוכלי לעשות".
איך גברים מגיבים כשהם שומעים שאת אם חד־הורית?
"מאז שיש לי ילדים, לא ניסיתי לחפש זוגיות. זוגיות היא מסובכת בשבילי, מצאתי מעקף לזוגיות והגעתי ישירות לאימהות. אימהות היא טובה עבורי".
כיום גורן היא אם לשלושה: ליהי (5), ואורי ושירי, תאומים בני שנתיים. והיא מאושרת. "אני לא אומרת שחיי מושלמים", היא מרגיעה, "אבל הילדים שלי הם האהבה הגדולה, האושר הגדול של חיי. את הבת שלי גידלתי בלי הרבה עזרה, וזה אפשרי לגמרי. תאומים מצריכים המון עזרה, ובאמת המשפחה והקהילה עזרו המון".
מה עם החשש שבני זוג שהם יפגשו בעתיד יתגלו כאחים שלהם?
"זה לא כל כך מטריד אותי. אני גם בונה על האקר שיפרוץ את הרשימות ויפרסם אותם (היא צוחקת). יש אפשרות נוספת, הגיונית יותר, שקיימת בארצות אחרות: שבית החולים יפרסם בין האמהות מי קיבלה את אותו זרע, בלי לחשוף את זהות התורם. את יודעת על התורם מעט מאוד – צבע עיניים, מוצא, גובה ומה הוא לומד".
בניגוד לדעה הרווחת, לא צריך להיות עשיר כדי להביא ילדים?
"אני מפרנסת את משפחתי לבדי. עם הבת שלי הייתי בבית שנה, ובמשך שנה נוספת היא הייתה חצי יום במסגרת. מצאתי את עצמי במצב כלכלי מאוד לא פשוט, אבל אחר כך התאזנתי. ואז, כשילדתי את התאומים, איכשהו שוב הייתי שנה בבית. היום הם סוף סוף במסגרת שמאפשרת לי לעבוד במשרה מלאה. אני מעבירה ימי גיבוש מרגשים לארגונים, ואשמח לפניות מארגונים נוספים".
תיק־תק, תיק־תק... אם את מתקרבת לגיל 40 ורוצה ילדים, יש סיכוי טוב שאת שומעת את הצליל הזה ללא הרף. כמו קפטן הוק, שנרדף על ידי תקתוקו של השעון שבבטן התנין, נשים חשות רדופות מתקתוקו הווירטואלי, אך המאיים, של "השעון הביולוגי".
אז מה עושים? מחכים לאביר על הסוס הלבן, תוך סיכון שתחמיצי את ההזדמנות ללדת ילדים – או בוחרים להיות אם חד־הורית, ומוותרים על חלום המשפחה הנורמטיבית? הנה סיפוריהן של ארבע נשים, שכל אחת מהן בחרה בדרך אחרת: אחת מהן היא אם חד הורית, השנייה החליטה לעשות ילדים רק במסגרת זוגית – והצליחה, השלישית עדיין מחכה לאחד והיחיד, ולרביעית לא אכפת מה קורה לביציות שלה – מה שחשוב לה זו הזוגיות.
חגית חדאד (41.5), מהיישוב נעלה שליד מודיעין, מנהלת את "רונן גינת", חברה לריהוט משרדי, נמצאת בזוגיות חדשה ואוהבת.
"אף פעם לא הייתי בלחץ להיות בזוגיות, המוטו שלי לאורך השנים היה שאני לא מפחדת להיות לבד, שטוב לי עם עצמי. אני רוצה להתפתח, שזה הדבר העיקרי בחיי, ומבחינתי זוגיות זה הדובדבן שעל הקצפת. זה הבונוס, הדבר שיכול להעשיר את החיים שכבר יש לי".
ומה עם ילדים?
"תמיד אהבתי ילדים, עוד בגיל שבע עשיתי בייביסיטר בשכונה. בגיל 14 כבר ניהלתי קייטנות. אבל מגיל 27 ועד לפני שנה חשבתי שאני לא רוצה ילדים. שאלתי את עצמי, מתי אני אספיק להיות ילדה? אהבתי מאוד ילדים אבל לא רציתי ילדים משלי, הסתפקתי באחייניי האהובים. אם הייתה אפשרות ללדת עד גיל חמישים, אם השעון הביולוגי לא היה מתקתק והייתי מרגישה שמיציתי את הילדוּת שלי ואת ההגשמה העצמית שלי, הייתי יכולה להיות אמא מאושרת. זה שיש לנו דד־ליין, מכריח אותנו לבחור – או אני, או הם".
"הגישה שלי לגבי ילדים היא מאוד טוטאלית. כדי לגדל ילדים את צריכה להיות פנויה, רגשית, כלכלית ונפשית. ולא היה לי את זה. הייתי עסוקה בהגשמה עצמית, וידעתי שלא אוכל גם להגשים את עצמי וגם להיות אמא נהדרת, בצורה שאני חושבת שאמא צריכה להיות. רק היום, בגילי, אני מרגישה פנויה יותר ללידת ילדים".
מאיפה זה בא?
"זה כנראה תהליך שהתחיל בשנים האחרונות. אני מרגישה מוגשמת. פרסמתי שלושה ספרים ויש לי עוד שניים בקנה, אני עושה סדנאות ארוטיקה ומרצה את כל הידע שלי בתחום, אני מציירת – אז המקום של ההגשמה העצמית כבר רגוע. אני לא מרגישה שאני יכולה להיכנס להיריון מיד, אבל אני מתחממת לאט בכיוון הזה. זה תלוי בי ובבן הזוג שלי. אם נרצה בכך, נתחיל לפעול בכיוון, אבל אין דחיפות. אני עוד לא מרגישה את הרצון הזה להיות אמא, אני צריכה עוד זמן להבשלה, אבל מצד שני אני כבר לא מתנגדת..."
את לא חוששת לפספס את הרכבת?
"לא. אם ארצה להיות אמא, זו לא חייבת להיות ביצית שלי. אני יכולה תמיד לאמץ. יותר מזה, אם אאמץ – אקח ילדים גדולים, שיותר קשה למצוא להם בית. אם ארגיש שאני צריכה להיות אמא, יש הרבה דרכים לעשות את זה בלי להיכנס לפאניקה של השעון הביולוגי. אלה שחשוב להן שזה יהיה ילד שלהן, מאוד ברור לי למה הן נכנסות לפאניקה. אני, לעומת זאת, מאוד רגועה".
מה יקרה אם בעוד חמש שנים בן זוגך ירצה ילד? לא תרגישי פספוס?
"כרגע אנחנו ממש בהתחלה, אבל בגדול, נמצא פתרון טוב שמתאים לשנינו. אנחנו לא נגרום עוול זה לזה, ונשתדל מאוד לבוא אחד לקראת השני. אבל ימים יגידו. נכון לעכשיו, אף אחד מאיתנו לא מרגיש צורך דחוף, מצד שני לאף אחד מאיתנו אין התנגדות עזה לילדים".
אז לא תשמרי ביציות או עוברים?
"לא. לאחרונה גם שמעתי מנשים שעברו טיפולי פוריות או הפריות, עם כמויות עצומות של הורמונים, שכעבור עשור חטפו סרטן. אז זה לא דחוף לי".
מירי גטניו (41.5) מקריית אונו, מנהלת יחידת צילום רפואי בבית חולים, חיה עם בן זוג במשך שלוש שנים וחצי.
לזוג בת, אמה, בת שנה וחודשיים. גטניו החליטה לקחת את הסיכון ולחכות לבן זוג, וההימור הצליח.
היית רווקה מושבעת?
"כן. יצאתי להמון דייטים שלא כל כך צלחו. הייתי די מיואשת באגף הדייטים. במשך שבע שנים לא נוצרה זוגיות, לא כזו של יותר מחצי שנה".
איך הסברת את זה?
"בהתחלה חשבתי שזה חוסר מזל, אחר כך הבנתי שמשהו בהתנהלות שלי לא בסדר, כנראה. בסופו של דבר עשיתי 'אימון לזוגיות', וכשפגשתי את מי שהוא היום בן זוגי, הייתי יותר מוכנה".
חשבת להקפיא ביציות?
"לא, כי ידעתי שהסיכוי שלהן לשרוד הוא קלוש. גם לא רציתי להקפיא עוברים, כי רציתי לעשות ילדים עם הגבר שלי. באמת לקחתי צ'אנס".
הבנת שזה עלול לעלות לך בכך שאולי לא תהיי אמא?
"כן, ואמרתי לעצמי שאולי אוותר על זה, למרות האהבה הגדולה שיש לי לילדים".
למה לא רצית לגדל ילד לבד?
"עם כל זה שאני חזקה בהתנהלות היומיומית שלי, ידעתי שילדים יהיה לי קשה לגדל לבד. לא בהכרח פיזית, אלא מבחינה נפשית – להפנים את זה שאעשה זאת לבד. נפשית, לא הייתי מסוגלת להכיל את זה".
ספרי על הפגישה שלך עם בן זוגך.
"הדייט שלי עם טל היה אחד ההזויים. דיברנו בטלפון פעמיים. הוא כתב לי בפייסבוק שקיבל המלצות חמות עליי מחברה, שדיברה המון בשבחי, ושהוא ישמח לדעת אם במציאות זה אותו הדבר. היו לנו שתי שיחות מקסימות בטלפון, והוא החליט שניפגש. יש לו אופנוע כבד, והוא אמר שהוא יבוא אליי וישים את הקסדה אצלי בבית. בתור אחת שלא נוהגת לעשות דייטים בבית, בסוף מצאתי את עצמי עושה לו, לבקשתו, חביתה עם שבע ביצים".
מה המסר שלך לנשים בגילים 45-35?
"אם עשית משהו בדרך מסוימת וזה לא הלך, שני את הדרך. הבנתי שמה שאני עושה לא נכון, ושאני צריכה שיכוונו אותי. לא לפחד לבקש עזרה".
הגר בן יהודה (38), מגייסת עובדים מתחום הביוטק והפארמה, מרמת גן.
הקשר המשמעותי האחרון שלה הסתיים לפני שנה. באותה תקופה גם התחתנה אחותה הצעירה, ובן יהודה מצאה עצמה מאזינה בחתונה לדברי תנחומים מבני המשפחה: "כל קרוביי הדתיים חשו צורך עז לעודד את רוחי, והבטיחו שיתפללו עליי לזיווג ולשידוך", היא צוחקת.
"לא היה לי רעב לחתונה עד שהתחיל לתקתק לי השעון הביולוגי. אנשים נשואים סביבי אמרו לי שהסיבה היחידה להתחתן היא לעשות ילדים, ושאין שום סיבה אחרת לעשות את זה. בשנתיים האחרונות אני חווה כמיהה לזוגיות, משפחה וילדים".
מה את עושה בשביל זה?
"אני מרגישה שלא פעלתי מספיק בנושא. היום אני נותנת יותר צ'אנסים, וגם יודעת טוב יותר מה אני רוצה. אני מפיצה לכל החברים שלי שאני רוצה להכיר מישהו".
מה עם ביציות או עוברים, את מקפיאה?
"לא. אני לא מרגישה שהגעתי לסופו של שעון החול".
אבל את רוצה ילדים?
"אני מתה על ילדים, אני מעולה עם ילדים. מצידי שיהיו לי 15 ילדים, אבל יכול להיות שהטבע יחליט בשבילי ואצליח לעשות פחות".
ובינתיים את מחכה לאביר על הסוס הלבן?
"סוסים זה מלכלך, אני לא מאמינה בזה. אני מחפשת מישהו שיהיה חבר טוב שלי, ושארגיש שאנחנו צוות. מישהו שעשה דברים מעניינים בחיים שלו, שיש לו אופי משלו. בנאדם עם חיי רוח פעילים. למשל יש בחור שאני בקשר איתו, שהוא סופר חריף ואינטליגנטי ומוכשר".
אז למה הוא לא בן זוגך?
"כי הוא לא קולט שאני בעניין שלו. הקשר בינינו שטחי כרגע. אבל אני עובדת על זה".
תנסי להיעזר בנו – מה את מחפשת?
"גבר, לא ילד. אדם שבטוח בעצמו. אני צריכה מישהו שעשה דברים בחייו, גבר שלא מחפש גננת, שיש לו עולם משל עצמו. אה, וריבועים בבטן יתקבלו בברכה".
רוצה להיות אמא? הנה האפשרויות
- אירית רוזנבלום, מייסדת ומנכ"לית "משפחה חדשה":
1. שותפות הורית - גבר ואישה שאינם בני זוג חותמים על הסכם להבאת ילד משותף.
2. בנק הזרע - רווקות (ונשואות) יכולות לקנות זרע מבנק הזרע, ללא צורך במבחני הורות או כל מבחן פסיכולוגי אחר.
- עו"ד מתן חודורוב, מומחה לדיני משפחה ולענייני פונדקאות:
3. פונדקאות - בישראל, הורים יחידנים אינם יכולים כרגע לבצע הליכי פונדקאות, אם כי בימים אלה נידונה הצעת חוק בעניין. לגבי פונדקאות בחו"ל - מדינת ישראל אינה מכירה ב"הורות הסכמית": כדי שתוכרי כאמו של הילוד, צריך להיות לך קשר גנטי אליו (כלומר, הביצית צריכה להיות שלך ולא של תורמת).
- עו"ד ניר פייטלוביץ, מומחה לדיני משפחה:
4. אימוץ - חוק אימוץ ילדים משנת 1981 קובע כי אימוץ ייעשה 'רק על ידי איש ואשתו', כלומר בני זוג נשואים. עם זאת, בית המשפט רשאי לתת צו אימוץ במקרים חריגים - למשל אם הורי הילד נפטרו והמאמץ הוא מקרובי משפחתו.
מתי להתחיל לדאוג?
פרופ' אייל שיינר, מנהל מחלקת יולדות ד' וסגן מנהל ביה"ח סורוקה בבאר שבע: "לפי רוב המחקרים, גיל ארבעים נחשב לנקודת ציון. מגיל ארבעים יש דלדול משמעותי בכמות ובאיכות הביציות, והסיכויים של טיפולי פריון יורדים. עם זאת, פריון הוא עניין פרטני, ויש נשים שנכנסות להיריון עצמוני גם סביב גיל 45".
