בכל בוקר, כשלינור אברג'יל מתעוררת משנתה, היא מודה לאלוהים על הרגע ההוא שבו היה לצידה, על אף שהיא עצמה לא הייתה עדיין לצידו, והציל אותה מהזאב הרע שאנס אותה באכזריות וכמעט רצח אותה בדרך לתחנת הרכבת במילאנו.
כשזה קרה, לפני 16 שנה, היא עוד לא ממש ידעה שחייה עומדים להשתנות, אבל עמוק בפנים היא הבינה כבר אז, בעודה מחשבת במהירות את קיצה לאחור ומקבלת בתוך כך כוחות שלא האמינה שיש בה, שזוהי נקודת המפנה של חייה.
- חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים
- להורדת אפליקציית "לאשה" לאנדרואיד
היא אמנם המשיכה עם התוכניות לכבוש את העולם, ואף זכתה שבועיים אחר כך בתואר "מיס עולם", אבל האירוע המכונן ההוא כבר נתן את אותותיו ושינה את מסלול חייה. "השם הציל אותי", הוא קובעת היום בנחרצות. "אם הוא לא היה רוצה שאחיה, לא הייתי חיה. אמנם לא הייתי דתייה אז, אבל ידעתי שרק הוא יציל אותי, התפללתי אליו בלב תוך כדי, והוא שמע את תפילתי. הוא הביא לי את המחשבות הנכונות ואת המילים הנכונות כדי לצאת מזה. אין יום שאני לא חושבת על זה שיכולתי למות שם, איך אפשר שלא?".
ידעתי שאם אבכה הוא יהרוג אותי
היא רק בת 33, אבל כבר הספיקה בחייה את מה שחיים שלמים מתקשים להכיל. בגיל 18 היא זכתה בתואר "מלכת היופי של ישראל" ואחר כך בתואר "מיס עולם", למדה שלוש שנים אינטנסיביות ב"בית צבי", נישאה, התגרשה, וכבשה את פסגות הדוגמנות והמשחק. בהמשך היא חזרה בתשובה, התחתנה עם סוכן השחקנים אורון כלפון, ילדה שלושה ילדים, סיימה בהצטיינות תואר במשפטים והפכה למרצה בינלאומית מבוקשת, שמקדישה את חייה למאבק נגד עבירות מין.
הסיפור שלה תועד בסרטה המרשים "מיס עולם האמיצה", שהיה מועמד השנה לפרס האמי האמריקאי לסרט דוקומנטרי. הסרט מביא את סיפור האונס שלה ושל עוד עשרות קורבנות, סיפורים שליקטה במסע ציבורי מרשים וסובב עולם, שבמהלכו הפיצה את המסר החשוב מכל: אל תתביישו, אל תאשימו את עצמכן, אל תשתקו.
והיא כמובן לא שתקה. במונולוג הפותח של הסרט היא מספרת בכנות מפתיעה על האונס שעברה בשנת 1998, בעת שנסעה לצילומי דוגמנות במילאנו, בין זכייתה בתחרות מלכת היופי של ישראל לתחרות מיס עולם שהתקיימה באותה שנה באיי סיישל. "ישבתי מקדימה, הייתי טיפה עייפה והוא אמר לי: 'את יכולה לעבור למושב האחורי של המכונית'. נסענו בערך שעה וחצי, אפילו נרדמתי קצת, וכשהתעוררתי ראיתי שאנחנו בשום מקום. ואז הוא הוציא סכין ואמר: 'תתפשטי'. זה תפס אותי בהפתעה, לא מוכנה בכלל".
"הייתי משותקת. התחלתי לצרוח ואז הוא היכה אותי בפניי ואנס אותי. אחר כך הוא לקח נייר דבק וחבל, קשר את ידיי ושם את נייר הדבק על פי כדי שלא אדבר, ואז אנס אותי שוב כשאני כך, קשורה. צרחתי. הרגשתי כאילו אני נלחמת על חיי, ואז הוא התחיל להתחרפן, לקח שקית פלסטיק, שם על ראשי והתחיל לחנוק אותי. חשבתי: 'זה הסוף שלי'. ואז, ברגע אחד, הוא הפסיק, פשוט הפסיק. הוא התחיל להגיד שהוא מצטער".
"ראיתי שהוא חוזר לעצמו, אז אמרתי לו: 'עכשיו תראה לי שאתה באמת אדם טוב, תיקח אותי לרכבת ואני לא אגיד לאף אחד מה קרה כאן, כי אני יודעת שלא התכוונת, זה היה פשוט סטוץ ללילה'. העמדתי פנים שהכל בסדר, ידעתי שאם אבכה הוא יהרוג אותי. בסוף הגענו לתחנת הרכבת והוא ניסה לבדוק מתי הרכבת הבאה. זה היה בערך בארבע לפנות בוקר והרכבת באה בחמש. הוא נשא את המזוודה שלי לכיוון הרכבת ואני הלכתי אחריו. הוא שם את המזוודה ברכבת ואמר לי להתקשר אליו כשאגיע לרומא בגלל שהוא דואג. ואז הוא עזב".
מה עשית?
"באותו רגע התחלתי לבכות. מישהו שאל אותי מה קרה, ועניתי שמישהו ניסה להרוג אותי. הייתי חייבת להתקשר לאמא שלי, אז ביקשתי ממנו שיגיד לי כשהרכבת עומדת לנסוע והלכתי להתקשר אליה בטלפון עם טלכרד. ידעתי שיש לי רק שלוש דקות, אבל הייתי חייבת לספר לה".
חשבת מה תעשה לה בשורה כזו באמצע הלילה, כשהיא במרחק חמש שעות טיסה ממך?
"לא חשבתי על כלום, זה היה מאוד טבעי לי להתקשר לאמא שלי ברגע כזה. ידעתי שאם היא תדע מה עבר עליי היא כבר תדאג לכל, וזה הרגיע אותי. רציתי שהיא תדע איפה אני. ההורים שלי הרגישו שמשהו קרה, הם היו ערים כשהתקשרתי".
מה אמרת לה?
"שנאנסתי. לא ניסיתי אפילו לייפות את זה. אחר כך גיליתי שלנשים לא קל להגיד את המילה אונס. יש כאלה שניגשות אליי אחרי הרצאות, וכשהן אומרות את המילה הזאת הן מתעלפות ממש פיזית. אני לא מבינה למה, אונס זה אונס".
אונס בנסיבות מחמירות
שלמה נור, מצרי נוצרי שהיגר לישראל ולאחר מכן לאיטליה, החזיק בבעלותו סוכנות נסיעות במילאנו. בשל העובדה שהוא ישראלי דובר עברית, לינור סמכה עליו וביקשה את עזרתו בהקדמת טיסה ארצה, והשניים קבעו בשעות הערב בתחנת הרכבת במילאנו, על מנת להסדיר עבורה מקום ברכבת לרומא. לאחר המתנה של למעלה משעה בתחנה הציע נור להסיעה לרומא ברכבו, והיא נעתרה להצעתו. מכתב האישום שהוגש נגדו עולה כי במקום לנסוע לרומא, נסע נור מסביב למילאנו, עצר ליד חורשה נידחת, ושם אנס את לינור באיומי סכין. לאחר מכן הוא כפת את ידיה מאחורי גבה בחבל, סתם את פיה בנייר דבק והוציאה מהרכב, ואז אנס אותה שנית.
לינור הגישה נגדו תלונות על האונס באיטליה ובישראל. "הוא לא ידע שהגשתי נגדו תלונה גם פה, אז אחרי כמה חודשים הוא בא לבקר את הילדים שלו בארץ, הוא אפילו הביא להם פסטה טרייה, ועצרו אותו בשדה התעופה", היא מספרת.
נגד נור הוגש כתב אישום על אונס כפול בנסיבות מחמירות, מעשה סדום וחטיפה לשם עבירת מין, והוא הורשע בכל סעיפי האישום ונידון ל־16 שנות מאסר. בדצמבר הקרוב הוא אמור להשתחרר מהכלא, בתום מלוא תקופת מאסרו, אבל אחרי שיצאה למלחמת חורמה נגד שחרורו המוקדם על התנהגות טובה, היא כבר לא חוששת. "אני בטוחה שהוא לא יישאר פה אפילו יום אחד, יעשו לו את המוות", היא אומרת.
איך תרגישי אם יום אחד תיתקלי בו ברחוב?
"אני לא מתעסקת עם מה שאין לי שליטה עליו. עשיתי את המקסימום, עזרתי להכניס אותו לכלא לתקופה המקסימלית שהחוק קבע ומעבר לזה זה לא בידיים שלי. אני באמת חושבת שהוא ייסע מפה יום אחרי השחרור, כי אין לו מה לחפש פה".
ממש לא תרפיה, זו הייתה שליחות נטו
את הרעיון לסרט "מיס עולם האמיצה" הגה חברה הטוב של לינור, מוטי רייף ("הוא
לא חבר, הוא משפחה"), וביימה אותו הבמאית ססיליה פק, בתו של השחקן גרגורי פק. הכל התחיל מאתר אינטרנט שפתחה, ובו קראה לנשים שנאנסו מכל העולם לספר את סיפורן לצורך סרט דוקומנטרי. עד מהרה זכה האתר לאלפי כניסות של נשים ואף של גברים, שעברו חוויה דומה לשלה. בתום מסע של חמש שנים, שבהן נפגשה עם מאות קורבנות אונס בכל רחבי העולם, נכללו בסרט כמה עשרות מהן שגם הסכימו להיחשף, ביניהן השחקניות ההוליוודיות ג'ואן קולינס (אלקסיס מ"שושלת") ופראן דרשר, כוכבת "נני".
אבל זה לא היה קל. במהלך העבודה על הסרט היא נשברה כמה פעמים, ופעם אחת אף איימה לעיני המצלמות לעזוב הכל ולחזור לארץ. "זה היה סיוט, עברתי משבר עמוק, אבל הסרט הזה היה יותר מדי חשוב לי, כמה קשה שלא יהיה, מכדי להפסיק אותו באמצע".
מה היה הכי קשה?
"כל מה שעברתי חזר אליי בכל פעם מחדש, שמעתי שם דברים כל כך קשים, שגם מי שלא עבר חוויה דומה יכול היה להישבר. זה היה עומס עצום".
היה בזה גם משהו תרפויטי?
"זו ממש לא הייתה תרפיה, זו הייתה שליחות נטו. היה בי רצון לגרום לאנשים לדבר, להפיץ את הדיבור הזה ולגרום לנשים להפסיק להרגיש אשמות".
גם את הרגשת אשמה?
"אני לא. יצאתי מזה מאוד בריאה כי מההתחלה דיברתי על זה והאמינו לי. גם עברתי טיפול במשך שנתיים. בכלל לא עבר לי בראש שאם הייתי עושה משהו אחרת זה לא היה קורה. בכלל, אני מאמינה שמה שצריך לקרות קורה, לטוב ולרע".
היו אנשים שחשבו שאת הבאת את זה על עצמך?
"בסביבה הקרובה לא, אבל בהרצאות כבר פגשתי נשים ששאלו אותי 'איך ההורים שלך שלחו אותך לבד?', ו'איך נסעת איתו לבד?' וכאלה. אני מרחמת על נשים כאלה, שמאשימות את עצמן בכל דבר רע שקורה להן. הן מגדלות בנות שלא יבואו לספר להן שום דבר לעולם".
מארגני התחרות ידעו על מה שעברת?
"לא, היה על זה צו איסור פרסום, אבל גם אני שמעתי את השמועות שנתנו לי לזכות בגלל האונס. נראה לך שייתנו לי לזכות ב'מיס עולם' כפרס ניחומים? הדבר האחרון שהם רצו זה להתעסק עם האונס שלי. זה נודע להם רק אחרי שזכיתי, הם לא האמינו שזה קורה להם".
למה?
"הם פחדו שמשהו מהדבר הזה ידבק בהם, וגם לא שיתפתי איתם פעולה. הראש שלי היה במקום אחר, לא רציתי לטוס לאירועים שהם ארגנו לי בכל העולם. הם כבר לא ידעו מה לעשות, כמעט הדיחו אותי ובחרו את הסגנית שלי במקומי. בסוף הם הבינו שזה לא נכון להם לעשות דבר כזה. רק אחרי שהסרט יצא הם כתבו באתר שלהם שזוכת 'מיס עולם' מועמדת לפרס האמי".
מאיפה האומץ להיחשף ולדבר על זה?
"זה נראה לי מאוד טבעי, לא הרגשתי אמיצה באופן מיוחד. רק היום, כשאני רואה איך אנשים מסתכלים על זה, אני חושבת שאולי הייתי אמיצה. יכול להיות שזה בגלל שעברתי את האונס הקלאסי, אדם זר שאני בקושי מכירה לקח אותי טרמפ והתנפל עליי באלימות. רוב קורבנות האונס נאנסו על ידי אנשים שהם מכירים, לפעמים בתוך הבית, ובמקרים האלה רגשות האשמה יותר גדולים".
את מסוגלת לראות את הסרט שוב?
"ברור, אני רואה אותו כל הזמן בהרצאות. בשבוע הבא אני טסה עם הסרט לשיקגו, ובחודש הבא לניו ג'רזי ולמונטריאול".
איזה סיפור בסרט הכי זעזע אותך?
"של הבחורה מדרום אפריקה שאחרי האונס כמעט שחטו אותה. בכוחותיה האחרונים היא הצליחה להזעיק עזרה, כשהיא מחזיקה את הראש בידיים, שלא ייפול אחורה. שני האנסים שלה נשפטו להמון שנים, וגם היא, כמוני, הפכה את המלחמה בעבירות מין לשליחות שלה".
לפני ארבע שנים נישאה לסוכן האמנים אורון כלפון (34), שמנהל בין היתר את הקריירות של שלום אסייג, יובל סמו ומיקי גבע, והשניים הורים לשלושה: התאומים נתנאל ואודל, בני שנתיים וחצי, ואביגיל בת 11 חודשים. הם הכירו ב־2008 כשנסעה לחופשה באילת, לאחר גירושיה משאראס. "באתי להופעה של שלום אסייג ונהיה קליק", היא אומרת. "הנישואים הראשונים והיחידים שלי הם לאורון, מבחינתי לא הייתי נשואה לפני כן. אורון הוא זהב טהור, כשמו כן הוא: מלא אור ורון. אומרים ששתי נשמות תאומות יודעות שהן תאומות כשהן נפגשות, אז כנראה ידעתי מההתחלה שזה האיש. מה אני אגיד לך, זכיתי".
כשהכירו, לינור כבר עשתה צעדי התחזקות ראשונים בהשפעתו של הרב יובל דיין, בעלה של הסופרת נועה ירון. את דיין היא הכירה כשנסחפה על ידי חבריה לשיעורי תורה ויהדות במרכז "שורשים", שם הוא מלמד, והיום הוא ורעייתו נועה הם בין חבריהם הקרובים של לינור ובעלה אורון.
"כשהכרתי את אורון הוא בדיוק הפסיק לעבוד בשבת, והיום הוא שומר הכל, ברוך השם", היא מרוצה. "בהתחלה גרנו ביחד, אבל ככל שהתחזקנו הפרדנו בתים וחזרנו להורים עד החתונה. לא יכולנו להתחתן שנה וחצי, זו הייתה אחת התקופות הקשות. הייתי צריכה לעשות התרת נישואים, וכל הזמן אמרתי לעצמי שאם הוא צריך להיות שלי, הוא יהיה שלי. והנה, גם זה עבר והיום זכינו להקים בית בישראל, ברוך השם".
ההורים שלך נלחצו מזה שחזרת בתשובה?
"קצת. כשאתה מגדל ילד בצורה מסוימת והוא פתאום בוחר בדרך אחרת, לא תמיד זה מוצא חן בעיניך, אבל ההורים שלי תמיד קיבלו אותי, בכל מצב. היום הם מאוד שמחים על זה".
למרות שוויתרת על קריירה מפוארת ששווה הרבה כסף בשביל התשובה?
"כי הם רואים כמה זה עשה לי טוב והם מבינים שהרווחתי את עצמי. כשנסענו לטקס האמי אמרתי לבעלי 'תראה מה זה, חזרתי בתשובה והבאתי אותך לאמי'. אני מאמינה שאפשר לעשות הכל בתוך התשובה".
ולך עצמך לא היה קשה לוותר על הקריירה והכסף?
"על המשחק עוד לא ויתרתי ועל הדוגמנות בשמחה ויתרתי. אף פעם לא אהבתי את זה, אף פעם לא ראיתי בזה קריירה או מקצוע שמכבד את עצמו".
למרות הכסף הגדול שעשית?
"הכסף לא מזיז לי. יכולתי להרוויח מיליונים אבל אני אף פעם לא הלכתי אחרי הכסף. כסף בא על הדרך כשאת עושה את מה שחשוב לך. ויתרתי על הכסף כדי להרוויח את עצמי, את הבעל שלי ואת המשפחה שלי. יש יותר טוב מזה?"
איך את מרגישה כשאת רואה באינטרנט תמונות שלך מהימים ההם, כמו הפרסומת שעשית עם שאראס ל"דלתא" כשרק תחתונים לגופך?
"אני מתביישת בזה, אבל אין מה לעשות, זה חלק ממה שהייתי וממה שעברתי. בגלל זה יש לי את התפקיד הזה היום".
- על האפיזודה עם ציון ברוך והזוגיות עם שאראס, על השאיפות לעסוק בעריכת דין ועל הקריצה לבמה אליה היא מקווה להגיע כשחקנית - בראיון המלא בגיליון ראש השנה של "לאשה"
