עיסוק: תלמידת כיתה י"ב בבית הספר האזורי "בית ירח" בעמק הירדן במגמת תיאטרון ואמנות
הורים ומשפחה: האב, ישראלי במקור, איש עסקים בתחום המסעדנות בניגריה. האם, ניגרית במקור, היא יהלומנית בארץ. לטיה חמישה אחים, כולל שתי אחיות מנישואים קודמים של אבא. תתגייס בקיץ הקרוב לצה"ל.
עוד עדכונים על המועמדות? היכנסו לדף הפייסבוק של התחרות!
מי אני:
שנות חיי הראשונות עברו עלי בניגריה, בעיירה קטנה בשם מינה.
בגיל 6 עברתי לעיר פורט הרקורט ולמדתי בבית ספר ציבורי ניגרי. אחרי שנתיים עברתי לבית ספר בינלאומי, שם לא הרגשתי יוצאת דופן למרות שהייתי ילדה "מעורבת". היו שם הרבה ילדים מעורבים וגם הודים, סינים, יפנים ואמריקאים. שם קיבלו אותי.
העלייה לישראל:
התחיל בניגריה גל חטיפות תמורת כופר והמשפחה החליטה לעלות. הייתי בת 9 ולא היה לי קל. הילדים לא קיבלו אותי ואם כבר ניגשו, זה היה בעיקר כדי ללעוג לי על המראה והמבטא.
אנחנו גרים בפוריה, מקום קטן הצופה אל הכנרת. כילדה אהבתי לגור שם, היום קצת פחות כי מאד קשה לצאת משם.
מה מעסיק אותי:
חברים, לימודים, ריקודי היפ-הופ וציור. אני גם פעילה בחוג תיאטרון.
תוכניות קדימה:
נראה לי שאשתלב בעולם הבמה או אלמד ארכיטקטורה אבל לפני הכל ארצה להתנסות בדוגמנות.
המשפחה שלי:
זכיתי בזוג הורים שגורמים לי אושר. אמא אייבוני היא אישה קשוחה, החיים בניגריה הופכים את הנשים לכאלה, אבל אין עליה. אבא זאביק הוא נהדר.
הם נפרדו אבל היחסים ביניהם טובים. אבא חי על הקו לניגריה, שם יש לו רשת מסעדות. כשהוא מגיע לארץ הוא נמצא כמה בתים לידינו ואנחנו גרים איתו. אחת לשנה אני טסה לבקר את המשפחה שנשארה בניגריה.
אז מה אני?
אני מרגישה חצויה, גם ניגרית וגם ישראלית. אני לא רואה את עצמי חיה בניגריה בעתיד. הבחירה שלי תהיה אנגליה או ישראל. בינתיים אני מחכה לגיוס ורוצה לשרת בתפקיד קרבי.
אני הכי אוהבת לאכול:
אוכל ניגרי, שהוא מאוד מתובל, חריף ותמיד יש בו בשר.
אני אוהבת מרקים עם סוגי ירקות שונים ועם בצק מיוחד שטובלים, ואורז כתום בשם ג'לוס.
החבר שלי:
אלברט. הוא ניגרי, בן 20. כיום הוא לומד באנגליה ואנחנו יחד כבר שלוש שנים. בתחילת הקשר היה לנו קשה בגלל המרחק, אז נפרדנו. כשנפגשנו שוב החלטנו שהיחד שלנו מנצח.
אני מקווה שהוא יגיע לטקס בחירת מלכת היופי!
____________________
