לא כל גל נושא מזכרת

היא הייתה מאמנת אישית בזכות עצמה וגם שותפה בחברה שהקימו, אבל כשאלון גל קיבל את הנחיית "משפחה חורגת" והפך לקואצ'ר הכי מפורסם במדינה, אשתו נשארה בצל. שלוש שנים לאחר גירושיהם, צביה גל־זכריה פותחת את פצעי הנישואים, הילדות בקיבוץ והאנורקסיה, ומבקשת לרפא את העולם.

כמה זמן לקח לך להרים טלפון?

"אחרי יומיים צלצלתי אליו. הוא לא זכר אותי בכלל. אמר: 'אני פה עם חברים, תבואי לשתות איתנו', ואני קלטתי שהוא לא בעניין שלי. אחרי שבוע הגעתי לחלק השני של הסדנה. תכננתי להתחמק ממנו, אבל איך שהוא ראה אותי, הוא אמר: 'אני עדיין מחכה לטלפון ממך'".

ההמשך ידוע: צביה גל־זכריה (35), אז עדיין צביה חיאל, הצליחה לכבוש את לבו של מנחה הסדנאות השרמנטי, ואחרי שנה רצופת עליות ומורדות עברה לגור איתו, הקימה איתו את "תות", חברה לאימון עסקי ואישי, ונתנה לו רוח גבית כל הדרך למעלה, גם כשקיבל את הנחיית "משפחה חורגת", תוכנית הטלוויזיה שהפכה אותו לקואוצ'ר הכי מפורסם במדינה. עשר שנים הם היו יחד, אבל לפני שלוש שנים היא החליטה להתגרש, והתחילה את חייה מחדש.

מה את זוכרת מהתקופה שלאחר מות אביך?

"אני חושבת שלאמא היה קשה מאוד להתמודד ולטפל רגשית במוות של אבא, וכל אחד מהילדים הגיב אחרת. אני, שבע שנים אחר כך, הפכתי לאנורקטית. זו הייתה הזעקה שלי. זעקתי שאנחנו צריכים טיפול וזעקתי אליה שהיא תהיה אמא שלי, משום שהיא הייתה עסוקה באחיי הצעירים שהיו בני שנתיים וארבע כשאבא נפטר".

אשפוז במשקל 38 קילו

היא חלתה באנורקסיה בגיל 14 וחצי. "הייתי ילדה קצת מלאה, אמא אמרה לי ששמנתי קצת, והתחלתי דיאטה קטנה על מנת לרצות אותה. היא באמת נורא התלהבה כשירדתי כמה קילוגרמים. ראיתי שאני מצליחה למשוך כך את העין שלה, אז המשכתי והמשכתי. אני מבינה היום שזה קרה בגלל חוסר תשומת הלב שלה. נורא רציתי שהיא תטפל בי ותהיה גם אמא שלי ולא רק של האחים הקטנים שלי. הרווחתי גם את תשומת הלב של כל המשפחה, והרווחתי אליבי לעשות את כל מה שאני רוצה".

איך הצלחת להעלים את האנורקסיה במקום שבו יש חדר אוכל ואין פרטיות?

"בכל מקום אפשר לא לאכול. אנורקטיות יודעות איך. אני פשוט לא באתי לחדר האוכל".

הנורה האדומה נדלקה לראשונה אצל האחות במרפאת הקיבוץ.

האיום עזר לך להחלים?

"כן. נבהלתי. היה איזה לילה שבו הייתי על הקצה שלי. רציתי להתאבד. לא יכולתי יותר להתמודד. חיים של אנורקסיה הם חיים אומללים. באותו לילה הלכתי לבית הקברות וביקרתי את אבא שלי. אמרתי לו: 'או שאתה לוקח אותי אליך, או שאתה מוציא אותי מזה'. בכיתי נורא. נשארתי שם כמה שעות, וכשחזרתי לחדר, החלטתי שאם אני נשארת בחיים, אני הולכת לחיות אותם עד הסוף ואעזור לאחרות לצאת מזה".

איך יצאת מהאנורקסיה בסופו של דבר?

"עשו לי אשפוז בית בקיבוץ, שמו אותי בחדר והביאו לי אוכל מדוד, שמרו עליי, ואני התחלתי לעלות במשקל ולפתח את התובנות שלי איך לצאת מהפרעות אכילה".

איזה קשר יש לך היום עם הקיבוץ?

"עשיתי שלום עם המקום הזה. היום אני גם יכולה לראות את מה שקיבלתי: האינדיבידואל שלי מול החברה, האהבה המטורפת שלי לטבע, היכולת שלי ליהנות מהדברים הפשוטים. מעולם לא הלכתי עם מותגים ועד היום אני נהנית ללכת לנהר הירדן ולעשות שם פיקניק, ואני נהנית ממדורה ומתפוחי אדמה צלויים. את זה אני חבה לקיבוץ".

עשיתי לעצמי תוכנית אימון

לצבא היא לא גויסה בשל הפרעת האכילה, ולכן התנדבה לשירות לאומי במשך שנתיים ב"מרכז לעזרה עצמית" בתל אביב, הממומן על ידי משרדי הרווחה והבריאות במטרה ללמד אנשים להקים קבוצות תמיכה. בשנת 1998, כשהיא בת 19, הקימה את "אביב", הארגון הישראלי להפרעות אכילה, שאיגד את כל קבוצות התמיכה למשפחות וקידם פתיחת מחלקות מתאימות בבתי החולים. באותה שנה נעשה עליה סרט דוקומנטרי "אין דבר כזה אי אפשר".

על הדרך היא התאהבה בבמאי יובל כהן, והם התחתנו בנישואי בזק בתוך שלושה שבועות. אחרי שנתיים וחצי התגרשו. בגיל 22, כחצי שנה לאחר גירושיה מבעלה הראשון, הכירה את אלון גל.

"בפגישה הראשונה שלנו סיפרתי לו שאני מטפלת בהפרעות אכילה והראיתי לו את הספר שלי. רציתי להראות לו מי אני. מבחינתי, הוא באמת היה איש מסובך ומורכב, וזה גם מה שריתק אותי, ועם זאת, כל השנה הראשונה שלנו הייתה סיוט. הוא היה אנטי זוגיות והעביר אותי המון מבחנים".

למה נשארת?

"איתגר אותי להיות זו שמצליחה לכבוש אותו. הוא אמר לי שאף אחת לא הצליחה, ואני רציתי להיות זו שתעשה את מה שאף אחת אחרת לא עשתה".

אחרי שנה החליטה להיפרד ממנו, אבל בסוף נתנה עוד צ'אנס לקשר. בשנת 2002 הם הקימו את "תות", חברת לאימון עסקי ואישי, המונה כיום עשרות עובדים שכירים ומאות מאמנים פרילנסרים. הם גם רכשו דירה משותפת ("סבתא שלי חסכה כל שקל שקיבלה מהנאצים לדירה לנכדים").

בשנת 2006, כאשר אלון גל החל להצטלם לתוכנית "משפחה חורגת" והפך לקואוצ'ר המפורסם בישראל, היא נותרה מאחורי הקלעים. "ביום שפגשתי אותו ידעתי שהקריירה שלו תהיה מוצלחת מאוד ותמיד אמרתי לו את זה. כשהוא היה 'שר החוץ' של החברה והצטלם, אני הייתי המנכ"לית במשך שש שנים ובמקביל הייתי אמא בבית".

מתי היחסים החלו להידרדר?

"סממנים של הכוחנות שלו היו גם בהתחלה, אבל זה לא היה חמור כמו בסוף. כאשר נולד יהלי, הבן הראשון, דברים החלו להשתנות, בין היתר מפני שאנחנו שונים מאוד בגישה לחינוך. אני מגדלת את הילדים שלי לחופש, ואלון הוא אדם של כללים נוקשים. שם נפרדו דרכינו, והחלו חיכוכים גם על רקע חינוך הילדים".

הוא הגדיר אותך בכל הראיונות איתו כחברה הכי טובה שלו.

"הוא אף פעם לא היה החבר הכי טוב שלי. הרגשתי בבית אישה מאוד קטנה. לא היה לי קול. הרבה נשים קינאו בי על זה שאני נשואה לאלון גל, אבל אני לא אהבתי את זה כי ידעתי שאין על מה, משום שהזוגיות שלנו הייתה רחוקה מלהיות מושלמת".

לא הפריע לך שהוא מתפרסם בשעה שאת נותרת מאחורי הקלעים?

"לא עניין אותי להיות מפורסמת. אף שהייתי בעצמי מאמנת, שהעבירה אימונים להחלמה מהפרעות אכילה ובהמשך גם בתחום האימון האישי שבו השתלמתי, כשהציעו לי להתראיין בתוכניות בוקר, נתתי את זה למאמנות אחרות. גם לא רציתי להצטלם לכל התוכניות שהצטלמתי להן מכורח היותי 'אשתו של', משום שבעיניי זה לא היה אמיתי. בעצם, היו שתי צביות. אחת חזקה ב'תות', מובילה ויצירתית ומנהלת את כל הדבר הזה, ואחת בבית, קטנה, חסרת כל יכולת לקבל החלטה".

למה זה קרה?

"אני מאמינה בחוזה הבלתי כתוב בין בני זוג. אצלנו החוזה נבנה מההתחלה כך שאני האישה הקטנה והחלשה. גם לי היה חלק בזה, אבל עם הזמן לא הצלחתי לשנות את החוזה הזה, ובאמת שניסיתי. היום אני מבינה שההתחלה היא הכי חשובה, אתה לא יכול לשנות אותה אחר כך".

עזבתי את הבית ואת העסק

לדבריה, ההחלטה להתגרש הייתה קשה מנשוא. "זה קרה מרגע שבתנו עלמה נולדה. ידעתי שאני לא יכולה לתת לה לבחור כמוני בזוגיות לא טובה. היא הייתה הטריגר האמיתי ליציאה שלי מהנישואים. היא הורידה לי את האסימון. הגעתי אז למקום הכי הכי נמוך עם עצמי. לא יכולתי לאכול, ירדתי 13 ק"ג בתוך התהליך של ההחלטה להתגרש. עזבתי את הבית ועזבתי את העסק המשותף, משום שרציתי להתחיל מחדש, וחוץ מהילדים לא היה לי שום דבר להישען עליו".

לפני שלוש שנים היא התגרשה. כבר בשנה שקדמה לפרידה פתחה קליניקה פרטית לאימון אישי, ולפני שנה נישאה לבעלה השלישי, כפיר זכריה, קצין במשטרה. יחד הם הורים לשלושת ילדיה ולשני ילדיו מנישואים קודמים, ומתגוררים בזיכרון יעקב. הם הכירו כשהפיקה יחד עם גל את פסטיבל זיכרון לאמני רחוב. אחרי שעזבה את הבית הם נפגשו שוב במשחקייה של הילדים, ומאז לא נפרדו.

"הפעם בחרתי אחרת. כפיר הוא הנס שלי. כאילו אלוהים אמר 'אם תצליחי לצאת מהנישואים שלך בכוחות עצמך, אתן לך מתנה'. הוא האדם הכי נדיב וטוב לב ועדין שפגשתי בחיי".

לפני חצי שנה היא הקימה את "מעגלים" בבנימינה, מרכז להתפתחות אישית, המציע מסלול למידה, הרצאות וסדנאות לקהל הרחב, לצד מסלול למטפלים ולמאמנים, שמשופע בסדנאות העשרה. בין היתר היא מעבירה שם את שיטתה לאימון להחלמה מהפרעות אכילה וסדנה לניהול תהליכים זוגיים.

איזו תובנה הכי חשובה בעינייך?

"הדבר הכי חשוב שלמדתי זה שלא משנה מה אנחנו יודעים, משנה מה שאנחנו עושים. לפעמים, כדי לעשות משהו גדול, צריך לעשות בכל יום משהו קטן. זה מה שהציל אותי".

• אלון גל מגיב: "צביה היא אם ילדיי, שהם הפרויקט החשוב בחיי שנינו. אני מעריך אותה מאז ומעולם, ומאחל לה בכל ליבי הצלחה בקריירה ובזוגיות החדשה".