את עושה מה שלמדת שעושים כשרוצים משהו מאוד: מציבה יעדים. מודיעה לכולם שיחפשו לך מישהו. נכנסת לאתרים ויוצאת לפגישות. את ממוקדת מטרה, צמאה להישגים. רק מה? תתפלאי: יכול להיות שדווקא העמדה הפנימית הנחושה שלך, הרצון העז הזה, הם שמונעים ממך בכלל למצוא זוגיות.

>>> חבבו את "שבועון לאשה" בפייסבוק

"להגיד 'אני רוצה זוגיות' זה לא רע: זו הגדרת מטרה", אומרת הדס ויסמן, מאמנת נשים לחופש ולקבלה בזוגיות. "אבל בלומר 'אני חייבת זוגיות, ועכשיו' יש כבר סיכון של מאמץ יתר. שאלתי פעם נשים נשואות איך הן מצאו בן זוג. כל הסיפורים היו דומים: הן מצאו את בן זוגן כשהן יצאו ממערכת יחסים מורכבת ולא רצו קשר; או כשהרגישו לא טוב ולקחו את הזמן לעצמן, או סתם במקרה, כשהן לא התכוונו. אף אחת מהן לא אמרה: 'עבדתי בזה'. והסיבה היא פשוטה: כשאת שקועה ברצון שלך מעל הראש, לפעמים את לא מצליחה לראות שום דבר אחר – כולל את הגבר שנמצא לפנייך".

זה, פחות או יותר, מה שקרה לש' (40), גרושה ודוקטורנטית במדעי החיים מכפר סבא. "התגרשתי לפני שבע שנים", היא מספרת, "ולקראת גיל 37 השעון התחיל לתקתק לי. ממש נכנסתי לפאניקה – למה אני לא מצליחה למצוא מערכת יחסים רצינית? אני הרי נראית יחסית טוב, עצמאית, אז מה לא בסדר בי?, נכנסתי ללחץ ולתסכול. לא מפני שפחדתי להיות לבד – היה לי עולם מלא, ולמדתי לעשות הכל לבד, כולל תיקונים לרכב. אבל רציתי ילד, והעדפתי אותו בתוך זוגיות. הלחץ גרם לי לא להסכים לבזבז זמן. כולם אמרו לי 'תשחררי', אבל איך אני יכולה לשחרר אם אני צריכה להחליט אם לעשות ילד לבד, או לחכות לזוגיות ואולי לפספס את ההורות?".

"ואז קיבלתי החלטה. הצבתי לעצמי דד־ליין : גיל 39 וחצי. החלטתי שאז אני מחליטה אם לעשות ילד לבד או לא, ועד אז יש לי זמן. ומשהו בהחלטה גרם לי להרפות. אמרתי לעצמי שמקסימום לא תבוא זוגיות, וגם זה בסדר. שוטטתי פחות באתרי היכרויות, יצאתי פחות לדייטים, נשארתי יותר בימי שישי עם עצמי בבית, כמו שהתחשק לי".

"חודש לפני הדד ליין, הגיע אוהד. אני אומרת 'הגיע' למרות שהכרתי אותו הרבה קודם: בעבר הוא ניסה אפילו לצאת איתי, אבל זה לא הסתדר. היינו חברים בפייסבוק, והוא כתב לי משהו נחמד והזמין אותי לקפה. מרגע שהרמתי את הראש, פתאום ראיתי אותו. בקרוב אנחנו עומדים להתחתן".

אבל איך יכול להיות שדווקא כשאת מוותרת הזוגיות מגיעה, וכשאת נורא רוצה, פועלת ויוזמת, היא מתרחקת ממך? הנה כמה תשובות טובות, שאולי יעזרו לך להרפות קצת.

תקתוק השעון

הו, הלחץ. כמה הוא קיים (בעיקר כששאלת הילדים נמצאת על הפרק), וכמה הוא מקלקל. "אחת הסיבות שלא מצאתי זוגיות הייתה שפסלתי מראש לא מעט גברים, רק מפני שלא הסכמתי לבזבז זמן", אומרת ש'. "עוד בטלפון, לפני הפגישה, הייתי שואלת: 'מה העמדה שלך ביחס לילדים? כי אם אתה לא בעניין, אין לי מה להתאהב בך'. לא הסכמתי להתאמץ ולהתלבש בשביל דייט עם גבר שלא התאים למטרה שלי. חברות שלי אמרו לי: 'תני צ'אנס, גם גבר שלא ממש רוצה ילדים אולי ירצה לעשות איתך ילד אחרי שהוא יתאהב בך', אבל אני לא הייתי מוכנה לחכות ולראות".

"כדי למצוא זוגיות טובה, שתחזיק מעמד, צריך שיתרחש תהליך של היכרות – וזה לא קורה אינסטנט", אומרת דלית בלונדר־רון, פסיכולוגית קלינית חינוכית מומחית. "זוגיות טובה היא קשר שבו כל צד מרגיש ביטחון לבטא את עצמו כפי שהוא באמת, והביטחון הזה מגיע בהדרגה, לאט לאט. כל לחץ על הזוגיות – פנימי או חיצוני – מונע את תחושות הרוגע והנוחות שהכרחיות כדי ליצור אינטימיות אמיתית".

"יותר מזה: כשאנחנו ממהרים, אנחנו לא נהנים מהתהליך של התפתחות הקשר. ההנאה מהתהליך הכרחית לקיום הקשר בהמשך – היא זו שיוצרת 'רזרבות' של אכפתיות בהמשך, כשיגיעו החיכוכים. אם אנחנו זוכרים שבהתחלה היה לנו כיף, נהיה מוכנים להתאמץ קצת יותר אחר כך. אבל אם אפילו בהתחלה לא כיף – אין מה שיחזיק את הקשר כשהקשיים מתחילים להגיע".

פשרה זה רע

ואולי זה לא כיף לא מפני שאת לא משקיעה די זמן – אלא מפני שאת משקיעה אותו בגברים הלא נכונים. בכל אלה שאם לא היית ממש לחוצה למצוא מישהו, כנראה לא היית מסתכלת לכיוונם.

"בגיל 35 חזרתי מהודו, אחרי שהייתי בזוגיות של טיול עם בחור בן 26", מספרת ט' (41) מתל אביב, שחיה עם בן זוג כבר ארבע שנים וחצי, אמא לבת שלוש. "רציתי זוגיות, הכירו לי פה ושם, אבל לא יצא מזה כלום. התחלתי לחפש, אבל הייתי לחוצה מדי, הלכתי על 'מה שיש', 'מה שיוצא אני מרוצה', העיקר שיהיה כבר קשר. כנראה מפני שאני אדם ישיר, הרצון המאוד־גלוי שלי בזוגיות משך אליי את האנשים הלא נכונים".

"באיזשהו שלב התחלתי לחשוב על ילד, ולמרות שהעדפתי לעשות אותו עם בן זוג, החלטתי שזהו, אני לא מחכה יותר לאף אחד כדי לבנות את עצמי, ואם לא יהיה בן זוג, אסתדר בלעדיו. קניתי דירה, התחלתי לצאת כדי ליהנות ולא כדי למצוא, פיתחתי שיחה עם בחורות ולא רק עם בחורים. אפילו היו לי חתולות כמו שכל רווקה צריכה. אמרתי לעצמי: 'זה יקרה, אבל אני לא מתעקשת שזה יקרה כרגע. ואם זה לא יקרה, אני פשוט אעשה ילד ואכיר בן זוג אחר כך".

ואז, דווקא כשהיא הרפתה, זה קרה. "ישבתי בבר בשלוש לפנות בוקר, די שתויה, מוקפת באנשים", היא מספרת. "בתוך ערפול השתייה חשבתי שלא כדאי שאנהג הביתה, ועדיף שאחפש מישהו לישון אצלו. ואז בא בחור והתיישב לידי. למרות שהוא ממש לא היה הטיפוס שלי, הוא הצחיק אותי מאוד. כשהתברר שהוא גר במרחק הליכה, שאלתי אותו אם אפשר לבוא לישון אצלו – הכי לא מה שעושים כדי למצוא זוגיות. הוא הסכים, באתי אליו ומיד נרדמתי. בבוקר החלפנו טלפונים – כי לא נעים שלא – ולמחרת בערב הוא התקשר והזמין אותי להצטרף אליו ואל חברים שלו באיזה בר... ממש לא הזמנה רשמית לדייט. הסכמתי כי התחשק לי לבלות. באותו ערב הוא בא לישון אצלי, ומאז אנחנו יחד".

בלונדר־רון: "הצורך להשיג בן זוג מהר עלול להביא לכך שהמהירות תבוא על חשבון האיכות. היא גורמת לנו להציג רק את הצדדים היפים שלנו, ולראות רק את הצדדים היפים אצל השני – תוך התעלמות מסימני אזהרה או חוסר התאמה. תהליך הבדיקה לוקח זמן. אם מזרזים אותו באופן מלאכותי, תהליך הבדיקה נפגם, והדברים מתגלים מאוחר מדי. בסופו של דבר, זה גורם לבזבוז זמן גדול יותר".

את נהיית "לא את"

כאשר הרצון שלך למצוא מישהו ממלא אותך, לחלקים אחרים שלך פשוט לא נשאר מקום. "כשהייתי עם גברים שרציתי מאוד, היה קורה לי משהו מוזר", מספרת ט'. "למרות הביטחון העצמי שלי, כשהייתי רוצה מאוד, לא הייתי מצליחה לדבר. מרוב רצון להרשים ולמצוא חן, הייתי משתתקת, ורק מריצה בתוך הראש מה אני אמורה להגיד. עצם הרצון היה משתק אותי".

"זו הסכנה של מאמץ יתר", מסכימה וייסמן. "כשאת עושה דברים שהם מעבר ליכולות האמיתיות שלך – אפילו אם טכנית את כן מצליחה לעשות אותם – משהו באישיות האמיתית שלך הולך לאיבוד בדרך. זה כמו בראיון עבודה, כשאת נורא רוצה להרשים, ודווקא אז אי אפשר לזהות מי את באמת. מרוב רצון, האותנטיות שלך נעלמת".

ולא רק הקול שלך נעלם כשאת רוצה יותר מדי, אלא גם הרצונות האחרים שלך. "כשאנחנו מתמקדים ברצון בקשר, אנחנו לא פעם מתעלמים מצרכים, פחדים ורצונות אחרים שיש בנו, ומנוגדים לרצון בקשר" – אומר אמתי מגד, מטפל זוגי ומשפחתי, מדריך מוסמך ומנהל בית הספר "מגד" לפסיכותרפיה מתקדמת. "לפעמים מדובר בפחד מאינטימיות, לפעמים בפחד ממחויבות, באי־רצון להיות כמו ההורים שלנו, בתשוקה לחופש, ועוד. כשאנחנו מתעלמים מכל אלה, הם פועלים עלינו בלי שנהיה מודעים אליהם; מנהלים אותנו, מפריעים לנו למצוא קשר טוב. רק ברגע שנכיר בהם וניתן להם מקום, נוכל לחיות עם עצמנו בשלום – ואז יגיע אלינו האדם שמתאים לנו באמת".

את (כן, את!) מתייחסת לגברים כאל אובייקטים

והנה עוד נקודה למחשבה: "כשאת לחוצה למצוא בן זוג, את בעצם לא מסתכלת על האדם שמולך, אלא מנסה למצוא מועמד שימלא משבצת ריקה בחיים שלך", אומרת ט'. "במקום היכרות אינטימית, זה נהיה ראיון עבודה, שבו את רק בודקת איפה האדם שמולך מתאים למה שרצית מבן זוג, ואיפה לא. אין שם מפגש אמיתי".

"כשאנחנו חייבות למצוא 'מישהו', אנחנו בעצם מחפשות מישהו שימלא תפקיד, ולא חבר", מסכימה בלונדר־רון. "אנחנו לא פוגשות אדם שלם ומתאהבות בו, אלא מחפשות מישהו שיוכל לספק את הצרכים שלנו, להיות כרטיס הביקור שלנו: 'הנה, אני לא לבד, יש לי מישהו'. זו הסתכלות כמעט עסקית, שבה בן הזוג הופך לאובייקט, טפט יפה על הקיר. זה מתאים מאוד לתרבות שלנו, שעסוקה במימוש עצמי ובהישגים ולא בקשר בין בני אדם. אנחנו שוכחות שבן זוג אמור להיות לא רק אבא או מפרנס, אלא חבר לחיים, וחברים לא בודקים לפי רשימת כישורים ועמדות, אלא לפי קריטריונים אחרים לגמרי. למרבה הצער, אנחנו מסתכלות ככה גם על עצמנו: כמו על סחורה או מועמדת לתפקיד. בודקות מה יש לנו ומה אין לנו, ומרגישות חסרות ולא שוות. מעבר לזה, ההסתכלות העסקית הזו מונעת מאיתנו לזהות בני זוג פוטנציאליים בסביבה שלנו, כי הם לא עונים על רשימת המכולת הדמיונית שאותה הם אמורים למלא".

את הופכת לאישה נזקקת

ומן הסתם, יש כאן עוד משהו שמפריע: כשאנחנו מרגישים שאנחנו חייבים משהו, מוכרחים אותו, אנחנו הופכים לנזקקים. "כשאני רואה אישה שנרתמת בצורה משימתית למציאת זוגיות – אני מבינה שהיא ממוקדת בחוסר שהיא חשה", אומרת ויסמן. "וכשאנחנו עסוקים בחוסר, אנחנו משדרים לעולם חוסר, וזה מה שאנחנו מביאים לחיים שלנו. בכלל, כשאנחנו רוצים משהו יותר מדי, נוצר מצב לא מאוזן. זה כמו שכאשר את רוצה בכל מאודך תפקיד חדש בעבודה, תקבלי תנאים פחות טובים מאשר אם היית רוצה קצת פחות".

"בן זוגי אמר לי בדיעבד, שאחד הדברים שמשכו אותו אליי היה שראו שאני נהנית ולא לחוצה", מאשרת ט'. "שראו שאני יושבת בבר בשביל הכיף, לא כדי למצוא. וזה מה שגרם לכך שיהיה לו כיף איתי. כשאת לחוצה, לא נעים איתך".

ע' (44) מתל אביב, גרושה ואמא לבן, שחיה עם בן זוג ומגדלת את שני ילדיו, החליטה מראש שהיא לא מוכנה להיכנס למעגל הלחצים. "התגרשתי בגיל 41, כשהבן שלי היה בן ארבע", היא מספרת. "החברות שלי הלחיצו אותי שהמצב קשה, ושאני חייבת להיכנס לעניינים באתרי אינטרנט, אבל אני החלטתי שאני אמנם רוצה זוגיות, אבל לא מחפשת אותה. במקום זה פתחתי בלוג, וכתבתי בו איזה בן זוג אני רוצה.

"מרגע זה שחררתי. פשוט השארתי את הרצון שלי בבלוג. אחרי חודש בערך חבר הזמין אותי לקמפינג עם הילד בחוף הבונים. ושם הכרתי את אהבת חיי. בהתחלה בכלל לא שמתי לב אליו, כי לא הייתי במצב רוח של חיפוש. אבל הוא והילד שלי התחברו, ואחרי יום־יומיים הסתכלתי עליו וידעתי שאיתו אני רוצה לחיות. אנחנו יחד כבר שנתיים וחצי. אני מאמינה שבחיים צריך להגדיר מה רוצים, ואז לשחרר. ככה עשיתי גם כשרציתי דירה או עבודה".

בגלל עקרונות הפיזיקה

אבל למה זה ככה? לאמתי מגד יש הסבר נוסף ומרתק. "בעולם הזה יש חוק פיזיקלי, שגילה ניוטון", הוא אומר. "והחוק הזה אומר שככל שאנחנו מפעילים כוח על דבר כלשהו, כך הדבר מפעיל עלינו בחזרה כוח שווה, רק בכיוון מנוגד. הכלל הזה תקף גם בזוגיות: ככל שאנחנו מתאמצים – כך נוצר מאמץ נגדי, כלומר, התנגדות. זה קורה גם בחוץ (בן זוג פוטנציאלי מתרחק ככל שאנחנו מתקרבים), וגם בתוכנו: אם החלק שמשתוקק לזוגיות בתוכנו מתחזק, יתחזקו גם הכוחות של החלקים האחרים שבתוכנו (אלה שרוצים חופש, למשל)".

"הכלל הזה גם גורם לכך שכשאנחנו מתנהגים בצורה מסוימת, נמשוך אלינו את האנשים שמתנהגים בצורה הפוכה. ולכן ככל שאת יותר יוזמת, הצד השני יוזם פחות. לכן אישה דומיננטית תמשוך אליה גברים פאסיביים, נמנעים".

אז מה עושים?

אבל איך לעזאזל מפסיקים לרצות כשאת כל כך רוצה? איך מפסיקים להזדקק כשאת בפירוש מרגישה שאת חייבת בן זוג? איך מפרקים את מעגל הקסמים? המומחים שלנו מציעים:

  • שאלי את עצמך מה בעצם את מחפשת. "בדקי: האם את מחפשת מישהו שימלא משבצת ריקה בחייך, או חבר לחיים?" מציעה בלונדר־רון. "ואם את מחפשת חבר, איזה תכונות את מחפשת אצל חבר? איזו אווירה רגשית את רוצה שתהיה בפגישה ביניכם? השאלות האלו הופכות את הסינון לשונה: את כבר לא מחפשת רשימת מכולת, אלא אדם שיהיה לך נעים איתו".

  • הכירי את כל החלקים שבתוכך – גם אלה שלא רוצים זוגיות. "אם תכירי בכך שיש בך גם חלקים שחוששים מזוגיות, יקרה משהו חדש", אומר מגד. "פתאום תגלי שאת מחפשת אנשים שונים מאלה שחיפשת עד כה, או שתפסיקי להכשיל את עצמך".

  • הכירי בכך שאת בעלת ערך גם ללא בן זוג. "כשתרגישי שאת שווה גם כשאת לבד, תשדרי פחות נזקקות ותוכלי לרצות קצת פחות", אומרת בלונדר־רון.

  • שימי לב שאת לא במאמץ יתר. "חשוב להגדיר שאת רוצה זוגיות, אבל אם את עושה משהו שמתיש אותך, שנראה לך מוגזם ולא נעים, שלא מתאים לקצב הפנימי שלך – את במאמץ יתר, שרק יעכב אותך", אומרת ויסמן. כדי לקדם את הרצון שלך ובכל זאת לא להגיע למאמץ יתר, היא ממליצה לבחור שתי פעולות חדשות שיבטאו את הרצון שלך בזוגיות (הרשמה לאתר היכרויות, יציאה למקום מסוים שמתאים לך), ולצד זה, לייצר הסחות דעת: "התחילי לעשות משהו שממלא את הזמן שלך בהנאה ובמשמעות – כל דבר שהוא. כך את עסוקה פחות במחסור, ויותר במה שאת נהנית לעשות".

  • הפכי לאקטיבית פחות. "מפני שכל כוח בעולם מושך אליו כוח נגדי, ככל שאת יותר אקטיבית ויוזמת, כך נמשכים לחייך גברים פחות יוזמים", אומר מגד. "מספיק שאת תהיי יותר פאסיבית, פתוחה, זורמת, מקבלת – כדי שבחייך יופיעו גברים יותר יוזמים ודומיננטיים".