נניח שאת מרגישה שאת רוצה להתגרש, אבל לא בטוחה. מה גם שאין לך מושג איך בכלל מתחילים עם כל הדבר הזה. או שאולי התחלת תהליך גירושים, ואת מרגישה אבודה לגמרי בין הצער לבלגן, בין הילדים לאקס, בין האבל על החיים שנגמרו, לציפייה לאלה שיתחילו. אם את מזהה את עצמך בתיאור הזה, יש מי שהפכה את עצמה לכתובת בשבילך: קוראים לה מיקי מנור, והיא מתמחה בליווי נשים ובהובלה שלהן לאורך תהליך הגירושים ואחריו.
>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק
למה צריך בכלל הובלה בתהליך כזה? הרי יש עורכי דין, למשל."צריך ליווי כי זה משבר עצום, גם אם את זו שיזמת את הגירושים", עונה מנור. "לפעמים אפילו בגלל שאת יזמת את הגירושים – הרי את זו שאחראית על האושר של בני המשפחה, ובבת אחת את הורסת את האושר הזה. נשים שרוצות להתגרש מרגישות תחושות אשמה קשות. הן מבולבלות, בוכות, עולות או יורדות במשקל, מבינות שמשהו לא בסדר אבל לא יודעות מאיפה להתחיל. לפעמים מתחילות תהליך, ואז בורחות מכל הבלגן וחוזרות לטפל בו רק אחרי כמה חודשים. הן חוות מחשבות חוזרות, כמו לופ בלתי נגמר, מבולבל. ובמצב הזה, הן צריכות יד מכוונת, מישהו שיעשה להן סדר, שיגיד להן מה לשאול את עצמן, מה לברר בחוץ, איך להתרומם. אז נכון שאני לא עורכת דין וגם לא מתיימרת להיות, אבל אני יודעת איך לבחור עורך דין, ועוד יותר מזה – אני יודעת מתי אפשר אולי בלי עורך דין. לפעמים מתי אפילו לא צריך להתגרש".
"אישה שרוצה להתגרש לא תמיד מזהה מה הגורם האמיתי שגורם לה לרצות בכך. לפעמים זה משבר זוגי, אבל לפעמים זה בכלל משבר אישי, שלא קשור לבעל, וצריך לטפל בו ולא בנישואים. אבל אם אישה כן מחליטה שהיא רוצה להתגרש, אני מלווה אותה כדי שתדע לעשות את התהליך באופן נכון – מבחינת ההסכמים, אבל גם מבחינת ההתנהגות מול בן הזוג והילדים. להבין איזה סוג משמורת היא רוצה, איך היא רוצה שיתנהלו היחסים עם האקס אחרי הגירושים, ומה לעשות עכשיו כדי שזה יקרה. הרי הצד השני גם הוא סוער וחבול, לפעמים יורה לכל הכיוונים. אני מוצאת את עצמי מלמדת נשים איך לא להגיב ממקום רגשי, איך להכיל ולהבין את בן הזוג גם אם בא לך להרוג אותו, איך לא להרוס אותו – הרי את רוצה שביום שאחרי יהיה לילדים שלך אבא מתפקד. הליווי הזה מתנהל בפגישות פרטניות ולפעמים בשיחות טלפון, ביום ובלילה, לפעמים כמה פעמים ביום, לפי מה שקורה בשטח. מתי שצריך".
דרוכה לקריאה, ממש כמו מיילדת.
"כבר היה מי שקרא לי 'דולה של גירושים'", היא צוחקת.
מי ירצה להיות איתי?בכל פריטי המידע הנחוצים האלה לא זכתה מנור מן ההפקר. ממש לא. היא רכשה אותם ביזע ודמעות, כשעברה בעצמה גירושים לפני כשלוש שנים. מנור (41), אמא לשלוש בנות (14, 12, 8) מהוד השרון, חיה עם בעלה, איש היי־טק, קרוב לעשרים שנה, עד שהבינה שהיא רוצה אחרת. "בדיעבד אני יודעת שהכול התחיל ממשבר אישי, שפרץ אחרי שילדתי את בתי השלישית", היא מספרת. "לפני כן עבדתי מסביב לשעון: הייתה לי משרה מלאה בתחום השיווק, עשיתי תואר שני ביישוב סכסוכים ובניהול משא ומתן, גידלתי עוד שתי בנות קטנות בבית... ועשיתי הכול לבד, כי בעלי בעיקר עבד ופרנס, כמו שקורה בדרך כלל בהיי־טק.
"היום אני יודעת שעברתי משבר גיל ארבעים באמצע שנות השלושים – תופעה הרבה יותר נפוצה היום מכפי שנהוג לחשוב. אבל אז המשכתי לשאול שאלות, ומשאלות על עצמי עברתי לשאלות על הזוגיות שלי. הבנתי שבעלי ואני התרחקנו מאוד – שאנחנו כבר לא ממש חברים, ושהעולמות שלנו נהיו שונים לגמרי. הוא היה בעולם של היי־טק, מדע ואחריות. אני הייתי בעולם של שאלות על משמעות, והזהות העיקרית שלי הייתה זהות של אמא. הלכנו לטיפול זוגי, ולא הצלחנו לכבד את ההסכם שפעם בשבוע נעשה משהו יחד. כשהוא היה מגיע בעשר בלילה, אני כבר הייתי סמרטוט. הבנתי שבשמירה על הזוגיות הזאת אני חוטאת לו ולעצמי. לעצמי כי אני לא גדלה, ולו – כי מגיע לו להיות נאהב יותר. אבל חששתי לפגוע באושר של הילדות, באושר שלו. אמרו לי שאני לא יכולה להיות אחראית לאושר של אחרים אלא רק לאושר של עצמי, אבל עברה עוד שנה עד שהבנתי כמה צדק יש באמירה הזו. התגרשתי בגיל 38. זה היה משבר, כולל סיפור משפטי לא פשוט, אבל השתמשתי בכל הכלים שלמדתי בתואר, והתהליך הסתיים די מהר".
ואז הגיע היום שאחרי."כן, ושאלתי את עצמי מה הכי חשוב לי. הגעתי למסקנה שהכי חשוב לי להרגיע את המערכת, להיכנס עם הבנות לסוג של שגרה. זה מה שעשיתי".
אחרי שנכנסה קצת רגיעה למערכת המשפחתית, התפנתה מנור להמשיך ולבדוק את השאלות שמעניינות אותה. "חיפשתי מענה למשבר הרגשי שהייתי בו. הבנתי שאני משתנה, שיש פה לידה מחדש. שיש לי אפשרות להחליט מי
אני רוצה להיות עכשיו. אז למדתי אימון קבוצות ואימון אישי, והתחלתי מפגשים עם חברות גרושות, שבהן הצפנו שאלות. ראיתי מסביב המון בלבול. להתגרש אחרי שנות נישואים רבות זה כמו להיות ילדה בת שש שמסתכלת על העולם בעיניים בורקות, אבל חוטפת כאפות. את לא מכירה את העולם של ההיכרויות. את לא נהנית מהביטחון של בן זוג. את קמה בבוקר, כל בוקר, ושואלת את עצמך איך את הולכת לעבור את היום הזה. עולים אצלך פחדים – מה יהיה איתי, מי ירצה להיות איתי? איך אסתדר מבחינה כלכלית? מה יהיה עם הילדים? מה תגיד הסביבה?"
ללדת את עצמך מחדש
מתוך השאלות האלו קרו שני דברים: ראשית, מנור התחילה מחקר לדוקטורט במחלקה ליישוב סכסוכים באוניברסיטת בר־אילן, שבו היא בודקת מתי עומד מאחורי הגירושים משבר זוגי – ומתי מסתתר שם בעצם משבר אישי, שמושלך על הזוגיות. "חשוב לזהות משבר אישי סמוי, כי אם הוא לא מטופל, הוא נשאר אחרי שהנישואים הסתיימו", אומרת מנור. "כשאישה לא עושה עבודה עם עצמה, לא לוקחת אחריות על החלק שלה במשבר, לא מטפלת במה שמציק לה באמת – מגיע אחרי הגירושים חושך גדול. במקרים כאלה, נשים מרגישות חרטה, עושות אידיאליזציה של הנישואים שהיו, פוחדות להיות לבד עם עצמן. הן לא מבינות איך זה שהנישואים הרעים נגמרו ובכל זאת רע להן, כי הן לא רואות שמה שיש בחוץ זו השתקפות של מערכת היחסים שלהן עם עצמן.
הפחד שאף אחד לא ירצה בך.
"הפחד הזה משותף ללא־מעט נשים אחרי שנות נישואים רבות", אומרת מנור. "אישה שזה הפחד הבולט אצלה, לא תעצור לרגע, תצא המון, ומיד תתחיל לרוץ מדייט לדייט, כדי להוכיח לעצמה שרוצים אותה. רק אחרי שיימאס לה לגמרי, והיא תחווה אכזבות רבות, היא תתחיל לעשות עבודה עם עצמה".
הפחד מחוסר ביטחון כלכלי."אישה שפועלת מתוך הפחד הזה, מרגישה בעקבות הגירושים חוסר ביטחון קיומי", אומרת מנור. "אישה כזו תפתח בזוגיות עם הגבר הראשון שייכנס לטווח, לפעמים תיתלה עליו וממש תחנוק אותו – ולא פעם תמצא את עצמה מתגרשת שנתיים אחרי. כדי לצאת מהמקום הזה".
הפחד ממה שיקרה לילדים.
"נשים שפועלות מהפחד הזה לא ימהרו לבדוק את העולם החדש שבחוץ, ובטח לא יזדרזו להיכנס לזוגיות. מה שמניע אותן זה הצורך לשמור על הילדים, ומתוך זה הן לא פעם מערימות קשיים רבים על הגרוש. מבחינתה של אישה כזו, אלו הילדים שלה, ולכן הגרוש צריך לטפל בילדים כראות עיניה, כמו שהיא אומרת שצריך. מרוב פחד, היא גורמת נזק".
הפחד מגינוי של הסביבה.
"גם בימינו, נשים רבות עסוקות בחשש שיגידו עליהן דברים לא טובים, בפחד מהסטריאוטיפ של הגרושה. נשים כאלו מרגישות מבוישות, לא משתפות אחרים בקושי, מחפשות אישורים. עם נשים כאלו אני עובדת על הדימוי העצמי, על היכולת לאשר את עצמך בעצמך".
הפחד מעולם בלתי צפוי, שאי אפשר לסמוך עליו.
"לקבוצה הזו שייכות בעיקר נשים בנות חמישים פלוס, שנבגדו או ננטשו. הן מרגישות חוסר אמון בעולם, הן מוותרות על מערכות יחסים נוספות, מתנתקות מגברים, לפעמים אפילו מתקשות לפרגן לחברות שלהן שנמצאות בזוגיות. הן נכנסות לבועה מתוך הגנה עצמית. נשים כאלו צריכות ללמוד לחוש שוב אמון באנשים אחרים".
ומה איתך? איפה את היום, שלוש שנים אחרי הגירושים? הקמת זוגיות חדשה?"לא, אני לבד. לא מתנזרת, לא בורחת, אבל גם לא בזוגיות, כי הבנתי שטוב לי הלבד כרגע. התחלתי זוגיות שנייה והבנתי שזה לא מתאים עכשיו. כשהתגרשתי הייתי בטוחה שהזוגיות הבאה תהיה עם גרוש אחר, שאולי אפילו נעשה עוד ילד משותף. אבל בשנים שעברו מאז כל ההסתכלות שלי על זוגיות השתנתה. כיום אין לי צורך לחיות באותו בית עם גבר כדי להיות איתו בזוגיות. עכשיו אני רוצה את הפינה שלי".
