כשבר רפאלי (לא) פגשה את סיימון קאוול
העונה השלישית של "אקס פקטור" האמריקאית, בהנחיית מריו לופז, עלתה ב"הוט", כשבצוות השופטים, לצד סיימון קאוול, יושבות הזמרת־שחקנית דמי לובאטו, קלי רולנד (אקס "דאסטניז צ'יילד") ופאולינה רוביו (זמרת ושחקנית טלנובלות). בדומה ל"אמריקן איידול", גם "אקס פקטור" זכתה לתרגום מקומי במדינות שונות בעולם וגם אצלנו (ערוץ 2, "רשת"). את פאנל השופטים כחול לבן מרכיבים רמי פורטיס, עברי לידר, שירי מיימון ומשה פרץ, ובעמדת ההנחיה ניצבת לא אחרת מבר רפאלי.
מפיקי התוכנית בארץ דאגו כמובן לנצל את כל הסטאר פאוור שהם יכולים להפיק מהמנחה ההורסת, והגו פרומו בו רואים את רפאלי נפגשת עם קאוול בפונדק דרכים נידח, ומספרת לו, תוך כדי פלרטוט, על הצוות המנצח שהרכיבה עבורו: "המתוחכם" (לידר), "היהלום" (מיימון), "המשוגע" (פורטיס) ו"הנסיך" (פרץ). רק שאם תשאלו את רפאלי איך היה להצטלם עם קאוול, היא לא תוכל לענות לכם. פשוט מפני שהיא לא באמת הצטלמה איתו.
עקב לו"ז עמוס של קאוול, השופט הסרקסטי צילם את חלקו בלוס אנג'לס, בזמן שרפאלי "פלרטטה" עם כפיל באולפנים בחולון. הודות לאלוהי הטכנולגיה שולבו החלקים יחד. אגב, זו הפעם הראשונה בה קאוול ניאות לשתף פעולה ולקחת חלק בפרומו לתוכנית של מדינה זרה. קאוול גם עשה זאת ללא תשלום (למרות שאפשר לשער שהוא הרוויח מספיק ממכירת הפורמט), כשהפרומו זכה לסיקור נרחב בהוליווד ובעולם כולו. מקורבים להפקה מספרים שהסיבה שקאוול הסכים לשתף פעולה ועשה זאת בשמחה רבה, הייתה מפני שהוא אהב מאוד את התסריט. אנחנו כמובן תוהים אם זה לא בגלל שהוא אוהב מאוד את בר.
>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים
בעוד כמה חודשים, הצאצא הראשון של סיימון קאוול יעשה את הופעת הבכורה שלו בעולם. אחרי שינשום קצת אוויר ויתלה מבט מבוהל באבא שופט הריאליטי, הוא ינסה להוכיח מה מיתרי הקול שלו מסוגלים לעשות. השאלה הגדולה היא, מה יעשה סיימון. האם הוא יסתכל על העולל הבוכה, יפתח בזה שהוא "אני לא רוצה להיות גס רוח, אבל...", ואז יטיח בפניו שהוא "נשמע כמו חתול שכלוא בתוך שואב אבק"? או שבהתחשב שבכל זאת מדובר בבן משפחה, הוא יהיה קצת פחות אנטיפת. במקרה של קאוול, אי אפשר לחזות שום דבר מראש.
קחו לדוגמה את עניין הילדים. במשך שנים הכריז השופט הבריטי/המפיק המוזיקלי/האיש המרושע ביותר בטלוויזיה (תבחרו איזה תואר שנראה לכם), שאין לו כל עניין ב"סיימונים" קטנים. "אלוהים, לא. אי אפשר שיהיו לי ילדים", חרץ בריאיון שנתן בשנת 2009. "הייתי משתגע אם היו לי פה ילדים שמקשקשים על הקירות".
האמירה הזאת הסתדרה יפה עם תדמית המגלומן של קאוול. מצד אחד, אדם שגר באחוזת ענק בבוורלי הילס, שנקב ב"מראה" בתור הפריט שהיה לוקח איתו לאי בודד ("הייתי מתגעגע לעצמי"), ושלרגל יום הולדתו החמישים ערך לעצמו מסיבת פאר שכללה, בין היתר, מאכלים שעוצבו על פי אותיות שמו ודיוקן עצמי על התקרה. מצד שני, באפריל האחרון הוא אמר שאחרי שגדל קצת (באוקטובר ימלאו לו 54), הוא דווקא לא שולל את האפשרות לחלוק במטען הגנטי. "אם אמצא מישהי שארגיש שאוכל להיות נאמן לה, לא הייתי אומר 'לא' לילדים", צוטט ב"סנדיי מירור". "אני לא בטוח שאהיה אבא טוב בחצי שנה הראשונה, אבל ברגע שהם ידעו מי אני, אני אוהב את זה".
אלא שבאותו זמן אף אחד לא לקח את ההכרזה שלו יותר מדי ברצינות. כולל לא הוא עצמו. שנה קודם הוא נפרד מארוסתו, המאפרת משגאן חוסייני, והוא אישר שהוא לא נמצא בקשר מחייב. רק שאופס. לא חלפו חודשים ספורים, ודווח שקאוול עומד להפוך אבא. וכן. תהיו בטוחים שהסיפור הזה לא פשוט כמו שהוא נשמע.
אמא יזיזה ובוטוקס בלי תזוזה
נתחיל בזה שמי שזוכה לשאת ברחמה את סיימון ג'וניור (מקורות אישרו שעומד להיוולד לו בן), היא לורן סילברמן, אשת חברה ניו יורקית בת 36, שלטענת מקורבים של קאוול הוא ראה בה "יזיזה בלבד". ולמרות שהיום הוא אומר שהוא שמח ונרגש מההיריון, אותם מקורות מספרים שהוא הופתע לגמרי כשסילברמן בישרה לו שהיא משמינה ולא מנחת. "הוא היה משוכנע שהיא משתמשת באמצעי מניעה".
אבל זה עוד כלום: סילברמן היא בעיקר גם אשתו ואם בנו בן השבע של איש הנדל"ן אנדרו סילברמן, שעד שהפרשה הזו התפוצצה, נחשב לאחד מחבריו הטובים של קאוול. ב־2012 השלישייה אפילו תועדה מבלה בכיף על יאכטה באיים הקריביים, אלא שעל פי הדיווחים כבר אז קאוול וגברת סילברמן נענעו בסתר את הסירה. בינתיים, מר סילברמן התוודע לבגידה הכפולה, הזדעזע עוד יותר לגלות שאשתו נושאת ברחמה פרי קאוולי, ומיהר להגיש נגדה תביעת גירושים תוך שהוא נוקב בשמו של קאוול כמי שאחראי לפירוק היחסים.
משפטנים שמיהרו להתייחס לנושא הסבירו, שהכללת צד שלישי בתיק גירושים היא צעד יוצא דופן, ושכל זה נועד למעשה רק כדי לנקום ולהשפיל את קאוול בפומבי. אבל מה שאנחנו יכולים להבין מכל הסיפור הזה הוא, שאנדרו סילברמן כנראה לא באמת היה חבר טוב של קאוול. כי אם הוא היה כזה, הוא היה צריך להכיר אותו טוב יותר כדי לדעת שאקט מסוג זה לא יגרום אפילו לכיווץ קליל במצחו של קאוול. ולא רק משום שטכנית הוא לא יכול לכווץ את המצח בגלל הבוטוקס שהוא לא מפסיק להזריק לעצמו.
מקום שני אחרי היטלר
אם יש מנטרה שקאוול ישמח להשמיע בפני כל עיתונאי מצוי, זה שמבחינתו אין דבר כזה פרסום רע. "תמיד האמנתי שכל דבר שלילי יכול להוביל לחיובי", התפלסף ב־2012 בפני "הדיילי מייל". וזה עוד בלי להזכיר שמדובר באדם שגם כשמזכירים אותו בנשימה אחת עם היטלר, יתמוגג מאושר. "לפני כמה ימים היח"צנית שלי התקשרה אליי", סיפר בשנה שעברה לרשת הטלווייזיה הקנדית CTV. "היא אמרה לי 'סיימון, התפרסם עליך סיפור מעניין מאוד, אני חושבת שתהיה שמח. נבחרת למקום השני בתור הפנים הכי מוכרים בהיסטוריה אחרי היטלר'".
"באיזשהו מקום זה הציק לי אבל זה גם החמיא לי מאוד, בגלל שזה אומר שאנשים צופים בתוכניות. בלי התוכניות, ובלי שהתוכניות יהיו פופולריות, אף אחד לא היה יודע מי אני. זאת הסיבה שזה דבר חיובי". התוכניות שקאוול מדבר עליהן הן "פופ איידול", "אמריקן איידול", "אקס פקטור", "לבריטניה יש כישרון" ו"לאמריקה יש כישרון", ובקיצור כמעט כל תוכנית כישרונות שמרצדת בשנים האחרונות על מסכי הטלוויזיה. אפשר להגיד הרבה על קאוול, אבל לזכותו ייאמר שלא במקרה הפך לאיש השווה מיליונים. 320 מיליון דולר ליתר דיוק.
קאוול הוא זה שאחראי במידה רבה למהפך הריאלטי בטלוויזיה העולמית. גם תוכניות שהוא לא לקח בהן חלק, כמו "דה וויס", ואפילו תוכניות לא מוזיקליות כמו "רוקדים עם כוכבים", נולדו במידה רבה בהשראתו. קאוול הוא גם זה שעומד מאחורי להקות ("וואן דיירקשן"), זמרים (קלי קלארקסון, אדם למברט), ותופעות (סוזן בויל) מצליחות, אותם דאג להחתים בחברת התקליטים שלו, מיד אחרי שהפך אותם לכוכבים בזכות אותן תוכניות. איך הוא עשה את זה בדיוק? או. בשביל זה צריך לנדוד כמעט 54 שנים אחורה לרובע למבט שבלונדון.
xxx
הוא נולד למפיק מוזיקלי יהודי ולרקדנית בלט נוצרייה. הוא מספר שעוד בהיותו קטן אהב מוזיקה, ושבגיל 12 החל ללמוד לנגן על גיטרה חשמלית, אבל מהר מאוד הבין שמוזיקאי לא ייצא ממנו. "המורה שלי לגיטרה הרביץ לי", חשף ב־2012 בראיון ל"אינדיפנדנט". "לא אהבתי את השיעורים והייתי די משועמם. יום אחד הצעתי לו סוכריית טופי אבל הוא לא ענה לי, אז זרקתי אותה לעברו והיא פגעה לו בפנים. הוא פחות או יותר הכה אותי, וזה היה שיעור הגיטרה האחרון שלי. אבל זו הייתה מבחינתי נקודת מפנה: אז הבנתי שאני צריך להיות מאחורי הקלעים ולא מוזיקאי".
בגיל 16 אביו סידר לו משרת שליח בחדר הדואר של חברת התקליטים הגדולה EMI. קאוול, שהספיק במקביל לפרוש מהתיכון, להירשם ולפרוש מלימודי סוציולוגיה באוניברסיטה, התמיד בעבודתו בחברה, עלה לאט־לאט בסולם הדרגות עד שהפך שם למגלה כישרונות. בתחילת שנות השמונים הוא הבין לראשונה שהוא מאוהב. בעצמו. אחרי ההכרה שהוא יכול לעשות הרבה יותר כסף באופן עצמאי, פרש מהחברה והקים עם אחד ממנהליה חברת תקליטים משלו. החברה זכתה להצלחה קצרה, אלא שב־89' נקלעה לקשיים כלכליים. קאוול נאלץ למכור אותה, ואז חווה את אחת המהלומות הקשות בחייו: בגיל שלושים הוא מצא את עצמו שוב גר עם אבא ואמא.
בתור אחד ששונא מאוד להפסיד ("אם אשחק איתך מונופול ואתה תנצח, אהיה מאוד מבואס", הודה השנה בפני כתב "הטלגרף". "ייקח לי לפחות יום להתאושש"), מיותר לציין שקאוול לא לקח את העניין בקלות: "בחיי היו לי כל מיני כישלונות. למשל להקות שלא הצליחו. אבל התמוטטות חברת התקליטים שלי הייתה הכישלון הכי גדול. הייתי קלישאת אייטיז טיפוסית. היו לי מכוניות, בתים, ביליתי יותר מדי זמן במסיבות, ואז הכל התפוגג. אבל עבורי זה היה רגע מכריע. חזרתי לבית הוריי והבנתי שאני צריך להתחיל הכל מחדש, רק שהפעם אעשה הכל בצורה שונה. שכל הפוקוס שלי יהיה נתון רק לעבודה".
בהמשך אותה שנה קאוול קיבל עבודה כיועץ בחברת התקליטים BMG, והצליח לטפס שם עד לצמרת. בעודו מנסה לחשוב על כלי חדש לגילוי כישרונות, פגש את מפיק הטלוויזיה סיימון פולר, שהעלה בפניו פורמט לתוכנית בה הקהל בוחר את הזמר המבטיח הבא של בריטניה. קאוול, שכבר יכול היה לשמוע את צלצולי הפאונדים בזמן שהוא מחתים את הזוכה העתידי בחברת התקליטים, הבין שיש לו סוס מנצח. ב־2001 עלתה בבריטניה התוכנית "פופ איידול", שזכתה להצלחה מסחררת, ושנה אחרי זה נמכר הפורמט לארצות הברית בשם "אמריקן איידול". ובעוד שהתוכניות הללו אכן הולידו זמרים מצליחים שגלגלו מיליונים ל־BMG (ובהמשך לחברת התקליטים העצמאית שהקים קאוול, "סייקו"), הן בעצמן הפכו למכרה זהב. "'פופ איידול' נועדה בהתחלה לשמש אך ורק ככלי שיווק למציאת אמנים", הסביר ל"אינדיפנדנט". "זה היה ציני מאוד. אבל בגלל שבמשך השנים אנשים כל כך נהנו מהתוכניות, התחלתי לתת להן תשומת לב שווה ולהפוך אותן לכמה שיותר מבדרות".
אין ספק שההצלחה הגדולה של התוכניות הפכה את קאוול לאחד האנשים העשירים בעולם. אבל מה שהפך אותו לאחד האנשים המפורסמים בעולם היה החלטתו לעמוד במקביל גם מול המצלמה, לשמש כחבר בפאנל השופטים של אותן תוכניות. הביקורות הנוקבות, הפוגעות אך השנונות והציוריות שלו, אותן המשיך להשמיע גם כשבחר לפרוש מ"אמריקן איידול" ולשמש כשופט ב"אקס פקטור" (שלמעשה מזכירה מאוד את "אמריקן איידול", רק שבמקרה שלה קאוול חתום בתור ההוגה היחיד, מה שאומר המרוויח העיקרי), הן אלה שהפכו אותו לאיש השנוא־האהוב ביותר בטלוויזיה.
מילים כדורבנות
בנוסף ל"חתול שכלוא בתוך שואב אבק" מהפתיח, זה כולל משפטי מחץ נוספים, כמו: "האם לאלוהים יש מדיניות החזרות? כי אם הוא היה נותן לי את הקול הזה, הייתי נותן אותו בחזרה"; "אם היית שר ככה לפני 200 שנה, אנשים היו סוקלים אותך"; "אפילו הכלב שלך נאבק עכשיו כדי לצאת מהחדר. הוא אומר 'תאמץ אותי סיימון, אל תאלץ אותי לחזור איתה"' – מקבץ פנינים נבחרות. כמובן שאם תשאלו את קאוול, הוא יתעקש שלחלוטין לא מדובר בהצגה או בסוג של גימיק. הוא פשוט בוחר להיות אמיתי וכן. יותר מזה: הוא מאמין שהוא אומר את מה שאנשים בבית חושבים.
אז כן. למרות שהוא נחשב לאחד האנשים המפורסמים והעשירים בעולם, קאוול מסביר שהסיבה שהוא יודע מה שרוב העם אוהב וצריך היא פשוט מפני שהוא כמו רוב העם. "אם תבדוק באוסף הדי־וי־די. שלי, תראה שם את 'מלתעות' ו'מלחמת הכוכבים'", הסביר בראיון לאנדרסון קופר. "בספרייה תמצא את ג'ון גרישם וסידני שלדון. ואם תציץ במקרר, תגלה צ'יפס, מילקשייק ויוגורט. אין לי טעם מתוחכם, יש לי טעם ממוצע". ואולי זה בעצם מה שהופך את קאוול לאחד האנשים הצבעונים והמסקרנים ביותר בתעשייה: העובדה כי הוא רב ניגודים.
הוא מפיק מוזיקלי מהולל, אבל הוא מודה שהוא לא שר, שהוא מנגן רע מאוד בגיטרה, ושרק לפני שנה התחיל להקשיב למילים בשירים ("עבורי, הן תמיד היו כמו טפטים. מעולם לא הקדשתי להן תשומת לב"). הוא איש עסקים ממולח, אבל הוא נוהג להתעורר כל יום בצהריים ולצפות שעה בסרטים מצוירים ("ב'ג'טסונס' או ב'פלינסטונס'"). הוא מעצב את הבתים שלו משום ש"אני אוהב להיכנס לתוך משהו חדש", אבל מעדיף להתהלך רוב הזמן בג'ינס ובטי־שרט.
הוא מקפיד מאוד על החיצוניות שלו ולא מתבייש להודות שהוא מזריק לעצמו בוטוקס, אבל מסרב לצבוע את שיערו המאפיר "כי זה נראה מגוחך". הוא פריק גדול של בריאות, עושה כושר, צורך ים של ויטמנים, ומתהלך באופן קבוע עם מכל חמצן (לתחזוק העור), אבל ממשיך לעשן בשרשרת. הוא מתגאה בעובדה שהוא אף פעם לא הולך לישון מוטרד ושהוא מצא את השיטה לא להיות במתח. "מתח הוא הסיבה לסרטן ולהתקפי לב", אמר ל"טלגרף". "אני מאמין שאחת הסיבות שאני כמעט לא חולה היא בגלל שאני לא במתח. ראיתי דברים במקומות אחרים בעולם ששמים את כל הדברים האחרים בפרספקטיבה". מצד שני, בראיון ל"דה מייל", הודה שהוא לוקח כל לילה שני כדורי שינה.
שונא ילדים יחיה
במשך שנים הוא לא חשב להביא ילדים, אבל תמיד נחשב לבן מסור שממשיך להיות קשור מאוד לאמו בת ה-88, ועדיין מתגעגע מאוד לאביו שמת מדום לב בגיל 81. "תמיד הייתה לי ההרגשה שאף אחד שאני מכיר לא ימות", סיפר על אביו שמת ב־99'. "ואז, כשזה קרה, חשבתי 'זה באמת קורה ואני שונא את זה'". הוא אף פעם לא נשמע נלהב ממוסד הנישואים ("זה משעמם"), וידע שורה ארוכה של רומנים ארוכים (בין היתר עם הזמרת סיניטה, מגישת הטלוויזיה טרי סימור, הדוגמנית ג'קי סינקלייר והמאפרת חוסייני), כשעם חוסייני אפילו התארס. יותר מזה: עד היום הוא נשאר עם כל האקסיות שלו בקשר טוב ואפילו ממשיך לתמוך בהן כלכלית. "כשאתה נמצא הרבה זמן עם מישהי - יש לך אחריות", הסביר. "אתה לא יכול להגיד 'רגע אחד, את יכולה לחיות סוג מסוים של חיים ואז האורות כבים'. אי אפשר להשאיר אותן בלי כלום".
גם לגבי עתידו המקצועי הוא אינו חד־משמעי. ב־2012 אמר שבנסיבות מסוימות הוא רואה את עצמו יוצא לגמלאות. "אעשה זאת אם אגיע לנקודה בה ארגיש שאני לגמרי לא מחובר, שאין לי מושג על מה אני מדבר". מצד שני, בראיון שנתן השנה ל"טלגרף" חרץ: "אני מעדיף למות בזמן שאני עושה את העבודה שלי. הרעיון לקום בבוקר כדי לשחק גולף גורם לי לרצות לקפוץ מגשר".
יפרוש או לא, מה שבטוח הוא, שקאוול עומד להישאר איתנו עוד הרבה מאוד שנים. 38 ליתר דיוק. כן, כן. מתברר שקאוול גם יודע בדיוק מתי הוא אמור להיפגש עם זה שיותר חזק ומוצלח ממנו: אלוהים. לפני שנתיים הוא עשה בדיקת מיפוי גנטי בעלות של 150 אלף פאונד, שחזתה מתי הוא אמור למות בנסיבות טבעיות: "הבדיקה שלי קבעה שאני אמור לחיות עד גיל 92. היא הייתה אחת הטובות שהם ראו. זו הייתה התוצאה שרציתי", אמר בחיוך שבע רצון.
