השלפוחית שהתרגזה

האם את פוחדת לצחוק, להתעטש, או להשתעל שמא "יברח" לך? האם כשאת קובעת יום כיף, את מתכננת את המסלול לפי מיקום השירותים בסביבה? האם את נמנעת מנסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית בגלל החשש שתצטרכי לעצור לשירותים בדרך? האם את קמה לשירותים כמה פעמים בלילה? האם את מתקשה להתאפק כשאת מרגישה לחץ בשלפוחית השתן? אם כל התשובות חיוביות, סביר שאת לוקה ב"שלפוחית רגיזה".

"'שלפוחית רגיזה' אינה מחלה, אלא מכלול של תופעות הקשורות בהפרעה להשתנה תקינה. היא אינה מסכנת חיים, אבל היא בהחלט ממררת אותם", אומרת ד"ר שירה חתומי, מומחית בכירורגיה אורולוגית, ואורולוגית בכירה במרפאת זמנהוף של "שירותי בריאות כללית" בתל-אביב, ו"במכבי שירותי בריאות" במודיעין ובנס ציונה. בעזרתה הרכבנו לקסיקון שיאפשר לכם – כן, גם לכם, הגברים - להתמצא בסבך ששמו "שלפוחית רגיזה".

א. אורולוגיה

מומחיות רפואית בנושאים הקשורים במערכת השתן, הנתפסת אצלנו בטעות כמקצוע גברי. כלומר, כמקצוע של רופאים גברים המטפלים בגברים. ובכן, מערכת שתן יש גם לגברים וגם לנשים, וזה נכון גם לגבי בעיות במערכת. עם זאת, בישראל, יש שבע אורולוגיות מומחיות בלבד, מתוך כשלוש מאות אורולוגים מומחים.

ועוד מילה בעניין הצורך של נשים בשירותי אורולוגיה: "נשים מתייחסות לבעיות באזור האגן כאל מכלול גינקולוגי", אומרת ד"ר שירה חתומי. "בשעה שבאזור פועלות בעצם שלוש מערכות: מערכת העיכול, מערכת הרבייה והמין, ומערכת השתן".

בשל המבנה האנטומי של הגבר, מערכת השתן והמין הגברית היא אחת. אצל האישה אלה הן מערכות נפרדות, המתקיימות זו לצד זו ויכולות להשפיע אחת על השנייה. כיוון שכך, כשיש בעיה הקשורה במערכת השתן אצל גבר הכתובת היא אחת - אורולוג. לאישה חשוב להיעזר ברופאים מכמה תחומים כדי למצוא את הפתרון הטוב ביותר".

ב. בושה

בושה היא הסיבה העיקרית לחוסר פנייה לטיפול בנושא השלפוחית הרגיזה, ולכן היא גם הגורם לפגיעה באיכות החיים, בחיי החברה, והסיבה לדימוי עצמי נמוך. אנשים רבים, הסובלים מהפרעות בנקיטת שתן, מדווחים על דיכאון והשפעה שלילית של המצב הזה על כל תחומי החיים.

בנוסף, קיימות דעות קדומות כגון "כל אישה תסבול מזה", "ככה זה כשמזדקנים", "אין מה לעשות" וכדומה. מדובר, כמובן, בטעויות: לא כל אישה או גבר יסבלו, ויש מענה לבעיות. לכן, התגברות על הבושה, התעלמות מדעות קדומות ופנייה לרופא עשויות לקדם את הטיפול בבעיה, ולהביא לשיפור איכות החיים.

ג. גורמי סיכון

גורם סיכון ראשון - מין: נקבה. אישה אחת מתוך שלוש תלקה במהלך חייה לפחות באחת התופעות הכלולות במכלול התסמינים של שלפוחית רגיזה. גורם סיכון שני – גיל: בעיקר נשים מגיל חמישים ומעלה. בין הסיבות העיקריות לכך אפשר למנות שינויים הורמונאליים (הירידה בכמות האסטרוגן גורמת להיחלשות התמיכה של רצפת האגן בשלפוחית); לידות מרובות; לידות מכשירים; ניתוחים באגן; משקל יתר; מחלות כרוניות כגון סוכרת, עצירות ועישון; השפעת תרופות שונות על תפקוד השלפוחית. בקרב גברים הסיבה העיקרית היא הגדלת הערמונית, או ניתוח.

ד. דליפת שתן

דליפת שתן (אי-נקיטת שתן) מוגדרת כאיבוד לא רצוני של שתן. מצב זה יכול להיות חלק מתסמונת השלפוחית הרגיזה, או נפרד ממנה. כמה סיבות לדליפת שתן:

• דליפת שתן מדחיפות – איבוד שתן מיד עם הרגשת צורך ניכר להשתין, בלי יכולת להתאפק עד להגעה לשירותים.
• דליפת שתן במאמץ – דליפת שתן בלתי רצונית בעת עיטוש, שיעול, הרמת משא, ריקוד או צחוק. הסיבה לכך היא שהלחץ התוך בטני גובר על לחץ סוגר השלפוחית ומאפשר לשתן לדלוף החוצה מהשלפוחית.
• דליפת שתן מעורבת – שילוב של דליפה במאמץ ודליפה מדחיפות.
• דליפת שתן בעקבות מילוי יתר של השלפוחית – מתרחשת כשהשלפוחית מלאה כל כך, עד שהשתן דולף באופן בלתי מודע, בדרך כלל במצבים של חסימת מוצא השלפוחית (למשל, בשל הגדלת הערמונית בגברים).
• דליפה מתמדת – דליפה ללא שליטה וללא התרעה, מתוך היעדר מוחלט של תפקוד הסוגר.
  

ה. הגדרות

הגדרה הרשמית של "שלפוחית רגיזה" היא "פעילות יתר של השלפוחית – OAB) OVER ACCTIVE BLADDED). הגדרה מתייחסת למכלול תסמינים המתבטאים בהפרעה בשליטה בשתן, שעיקרם תחושת דחיפות – צורך ניכר ומיידי בהשתנה ("אני מתה לעשות פיפי"); תכיפות - מתן שתן יותר משמונה פעמים ביממה, קושי בהתאפקות וקימה לילית לצורך מתן שתן (נוקטוריה).

ו. ואיך מאבחנים?

הרופא (רופא משפחה, אורולוג, או אורו־גינקולוג) עורך תשאול מעמיק ואחריו בדיקה גופנית בבטן ובאיברי המין. אישה תצטרך לעבור גם בדיקה דרך הנרתיק, כדי לבדוק האם יש יובש בנרתיק, או צניחה של איברי האגן (רחם, שלפוחית השתן, דופן החלחולת). שני המינים יצטרכו לעבור גם בדיקה רקטלית (מישוש פי הטבעת והחלחולת) האמורה לתת מידע על חוזק השריר של פי הטבעת (אצל גברים גם על מצב הערמונית) ולשלול הימצאות גוש.

ז. זכר

שלפוחית רגיזה אינה נחלתן של נשים בלבד. אצל גברים היא מוכרת כחלק מהתסמינים של הגדלה שפירה של הערמונית, אך לא רק. היום ידוע שגם שינויים הורמונאליים אצל גברים (ירידה בהורמון הגברי – הטסטוסטרון) משפיעים על מתן שתן אצל הגבר. נמצא כי בסביבות 17% מהאוכלוסייה הכללית יסבלו מהפרעות בנקיטת שתן, מחציתם גברים. נשים סובלות יותר מדליפת שתן כתוצאה מדחיפות.

ח. חשוב לשלול

לפני שמתחילים לטפל באחד או יותר מתסמיני השלפוחית הרגיזה חשוב לשלול תופעות אחרות שעלולות להתבטא בצורה דומה, כגון דלקת בשתן, או דימום נסתר שעלול לגלות גידול סרטני במערכת השתן, צניחת איברי האגן או ערמונית מוגדלת. לצורך כך מתבצעות בדיקת שתן, בדיקת הדמיה של מערכת השתן )בדרך כלל אולטרה סאונד( וכן בדיקת אורודינמיקה - שלב חשוב מאוד באבחון - המראה מהי הקיבולת של שלפוחית השתן ומודדת את הלחצים בזמן מילויה והתרוקנותה. בין השאר בודקים האם נוצרות התכווצויות בלתי רצוניות, מהי יכולת ההתרוקנות של שלפוחית, האם יש הפרעות בהתרוקנות ומה דרגת התחושה של גירוי למתן שתן.

הליך נוסף, פשוט ויעיל, שנועד גם הוא לעזור באבחון הוא "יומן השתנה": מטופל מתבקש לפרט ביומן כל משקה ששתה וכל פעם ש"נקט" שתן במשך 24 שעות ביממה, שלושה ימים ברציפות. יומן כזה יכול להצביע על ריבוי שתייה או השתנת־יתר לילית (nocturnal enuresis) שמצריכים טיפול שונה.

ט. טיפול שמרני

שיטות הטיפול בשלפוחית רגיזה כוללות שילוב של טיפול שמרני וטיפול תרופתי. הטיפול השמרני כולל, בין השאר, שינוי בהרגלי החיים (הגבלת שתייה ובמיוחד הגבלת כמויות קפאין); המלצה לירידה במשקל; התרוקנות יזומה לפי שעון (לדוגמה: הליכה לשירותים פעם בשעה, גם אם לא ממש צריכים, כדי לאמן את שריר השלפוחית בהתאפקות); פיזיותרפיה לחיזוק שרירי רצפת האגן; אימון השרירים הטבעתיים (כגון תרגילי קגל, שיטת פאולה); ביופידבק – שיטה המתבצעת בהנחייתה של פיזיותרפיסטית ייעודית, המתמחה בנושא, המלמדת איך לכווץ את סוגר השלפוחית, שהוא שריר פנימי, בעזרת גירויים חזותיים או קוליים, שיכולים להקל את ההבנה והמודעות של הפעלת השריר.

י. ילדים

שלפוחית רגיזה יכולה להופיע גם אצל ילדים, ובעצם בכל גיל. בקרב ילדים נמצאו תופעות כאלה בעקבות בעיות נוירולוגיות מולדות (פגיעה בעצבוב של שלפוחית השתן) או בעקבות חבלה, אך השתנה לא תפקודית יכולה להתפתח גם אצל ילדים בריאים. בכל מקרה של ילד שסובל מתופעות של שלפוחית רגיזה מומלץ לפנות לרופא.

כ. כאב

כאבים בזמן מתן שתן אינם חלק מתסמיני שלפוחית רגיזה. כאב בבטן התחתונה, המלווה לרוב בצריבה מקומית בזמן השתנה יכול לרמוז על דלקת בשלפוחית. כאבי מותניים או גב תחתון יכולים לרמז על דלקת בכליות או מחלת אבנים. במקרים אלה, וכן במקרה של צריבה מתמשכת, גם ללא כאב משמעותי, כדאי לפנות לרופא.

ל. לידה והיריון

לידה והיריון הן מהסיבות השכיחות למכלול תסמיני השלפוחית הרגיזה. משקל ההיריון, המכביד על איברי האגן, ומעבר התינוק בתעלת הלידה עלולים לפגוע ברקמת השריר, בעצבים ובכלי הדם שברצפת האגן. נשים שעברו כמה לידות, לידות ממושכות, לידות מכשירניות (מלקחיים או ואקום) וניתוחים קיסריים מועדות יותר מאחרות לסבול משלפוחית רגיזה.

מ. מעקב

עקבו אחר התנהגות שלפוחית השתן שלכם בהתאם להגדרות שהעלינו כאן וחשבו: האם אי שליטה בנקיטת שתן משבשת את איכות חייכם? אם כן, פנו לרופא המשפחה לבירור ראשוני ובדיקות בסיסיות, כגון תרבית שתן ואולטרסאונד. אם אחרי טיפול ראשוני לא תחושו הקלה בתסמינים, פנו לאורולוג להשלמת בירור ולקבלת טיפול מתאים.

נ. נוקטוריה

קמים, ואולי יותר מפעם אחת במשך הלילה להשתין? לתופעה הזו קוראים נוקטוריה, וגם היא כלולה במכלול תופעות השלפוחית הרגיזה, אך יכולה להיות תסמין בפני עצמו מסיבות מגוונות אחרות (הגדלת ערמונית בגברים, השתנת־יתר לילית, השפעת תרופות ועוד). מדובר בתופעה שפוגעת באיכות החיים ועלולה להפריע לכושר העבודה ולתפקוד היומי הבסיסי, ולכן מחייבת טיפול.

ס. סל שירותי הבריאות

רוב התרופות והטיפולים בשלפוחית רגיזה כלולים בסל שירותי הבריאות ובמרבית הכיסויים הביטוחיים.

ע. עישון

אחת הסיבות לתופעות הכלולות בשלפוחית רגיזה. לניקוטין ולחומרים אחרים המצויים בסיגריה יש השפעה מקומית על קצות העצבים וכלי הדם בגוף בכלל ובמערכת השתן בפרט. כמו כן ידוע שעישון הוא גורם סיכון מספר אחת לסרטן שלפוחית השתן.

פ. פיזיולוגיה ופעילות של שלפוחית השתן

השתן מיוצר בכליות ומועבר בצינורות הנקראים שופכנים (אחד מכל כליה) אל שלפוחית השתן. כל כמה שניות מועברים 2-3 סמ"ק שתן אל השלפוחית, וזה קורה גם כשאנחנו לא אוכלים או שותים. שלפוחית השתן היא כיס שרירי, אלסטי, המתמלא ומתרוקן באופן שחלקו רצוני וחלקו בלתי רצוני (רפלקסיבי). על תפקודה התקין של השלפוחית אחראית מערכת העצבים. קיבולת שלפוחית תקינה נעה בין 400 ל־500 סמ"ק, אך תחושה ראשונית למתן שתן מתחילה כבר סביב 250-300 סמ"ק.

במצב זה, חשים צורך בהשתנה, אבל אפשר להתאפק: השריר הסוגר של שלפוחית השתן מחזיק עדיין את השתן בתוכו, והכיס יכול להמשיך ולהתמלא. בזמן הליכה מודעת לשירותים, סוגר השלפוחית נפתח, השלפוחית מתכווצת ודוחפת את השתן החוצה. אבל כאשר השריר של דופן השלפוחית אינו עובד כהלכה, השתן לא יוצא כראוי, הלחץ בשלפוחית עולה, וגם נפח נמוך יחסית של שתן גורם לתחושת צורך ללכת לשירותים.

צ. צפי להצלחה

כדי להצליח בטיפול יש למצוא את השיטה המתאימה לבעיה הספציפית ולאדם שלוקה בה, להשיג שיתוף פעולה עם המטופל ולגרום לו להתמיד בטיפול. הצפי להצלחה במקרים אלה גבוה, ועיקרו קודם כל שיפור איכות החיים.

ק. קפאין

קפאין, הנמצא בקפה, תה, קולה ושוקולד, נחשב לחומר משתן מאוד, ובטיפול בשלפוחית רגיזה מומלץ להימנע ממנו.

ר. רפואה משלימה

בנוסף לטיפול שמרני ולתרופות, אפשר להיעזר ברפואה משלימה: דיקור סיני (שנמצא כמשפר תלונות ב- 70% מהמקרים), דמיון מודרך, היפנוזה, וכן צמחי מרפא, כמו התרופה הצמחית "אורגנין" (חברת "מגאפארם"), שיש לה השפעה מרגיעה על השלפוחית. עם זאת, אומרת ד"ר חתומי, "רבות מהתרופות הצמחיות המשווקות לא נבדקו מחקרית באופן מלא, ואינן מהוות קו ראשון לטיפול".

ש. שיטת ניתוח TVT

חשוב להדגיש שאין טיפול ניתוחי לשלפוחית רגיזה, אל ניתוחים המוצעים לנשים במקרים של דליפת שתן במאמץ, מוצעים במקרים מסוימים גם לסובלות מדליפת שתן מעורבת (דליפה במאמץ ודליפה מדחיפות), ונכללים בסל הבריאות ובכיסויים הביטוחיים.

ניתוחי ‭(Tention-free Vaginal Tape) TVT‬ ו־‭,TVTO‬ הם ניתוחים זעיר פולשניים, הנעשים דרך חלל הנרתיק, שבמהלכם מחדירים לגוף סרט שחובק את השופכה ומקובע לדופן הבטן. במקרה של שלפוחית רגיזה שמקורה בנפח שלפוחית קטן מדי (סביב 200 סמ"ק) יש אופציה להגדלתה בניתוח אוגמנטציה (הוספת דופן לשלפוחית מקטע שנלקח ממעי) אך זהו ניתוח נדיר.

ת. תרופות

מטרתן של התרופות הקיימות לשלפוחית רגיזה היא להפחית את ההתכווצויות הבלתי רצוניות בשלפוחית, וכך להוריד את תחושת הצורך להשתין ולהאריך את יכולת ההתאפקות. לדברי ד"ר חתומי רוב התרופות המצויות בשוק הישראלי יעילות להטבת תסמיני שלפוחית רגיזה, וניתנות במרשם רפואי בלבד. "נוביטרופן" (כצט) היא הוותיקה שבהן. מדובר בתרופה יעילה, אך בעלת תופעות לוואי משמעותיות.

בדור החדש של התרופות נכללות "דטרוסיטול" (פייזר), "וסיקייר" (כצט) ו"ספזמקס" (טקאו־פארם) – שכולן נכללות בסל התרופות, דומות בפרופיל הבטיחותי שלהן ובעלות רמה נמוכה של תופעות לוואי. ישנו גם תכשיר חדש, "טוביאס" (פייזר) המכיל את הרכיב הפעיל המצוי ב"דטרוסיטול" ופועל באופן מהיר וישיר על השלפוחית, אולם אינו נמצא בסל. בקרב נשים מבוגרות (בנות חמישים פלוס) נמצא שטיפול באסטרוגן מקומי (במשחה או בפתילות נרתיק) היה יעיל במקרים רבים.

"חשוב לזכור שהטיפול התרופתי יעיל יותר כשהוא ניתן כחלק מטיפול משולב ה'תפור לפי מידה' לכל חולה‭,"‬ מדגישה ד"ר חתומי. "ברוב המקרים מצליח הטיפול המשולב להשיג שליטה בשלפוחית הרגיזה באופן שיכולת התפקוד היומיומית ואיכות החיים משתפרים לאין ערוך".

___________________________________________________________________________________________________________

עוד בלאשה:

• האם הדיאטה שלכם מסוכנת?
• כל מה שרציתם לדעת על קטרקט
• השומן שיעשה לכם טוב