זו הייתה בדיקת מי שפיר. חיכיתי לרופא שכובה על המיטה, בזמן שהאחות הכינה את הציוד. גלגלתי את החולצה מעלה, וחשפתי את הבטן ההרה. הרופא - מנהל מרפאה גדולה במרכז הארץ - נכנס לחדר, חייך ואמר: "וואו! מזמן אישה לא חיכתה לי ככה". חייכתי במבוכה, כי לא רציתי לעורר בו התנגדות כלפי רגע לפני שהוא מחדיר את המחט לשק ההיריון שלי."תיזהר על העוברה שלי, נכון?" ביקשתי. "מאמ'לה, תמשיכי לחייך את החיוך היפה הזה והכל יהיה בסדר".
>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים
ברור שהיו לו כוונות טובות. הוא רצה לנרמל את הפגישה, להוריד מתח, להיות נחמד, אולי אפילו להחמיא. באמת שלא היה לו מושג שהרמיזה המינית לא הייתה במקומה, שהדיבור הפטרוני על החיוך לא מרגיע; ככה לא מדברים אל אישה שעוד רגע תחדיר לבטנה, קרוב לעובר שלה, מחט ארוכה ארוכה. לא חשוב, אמרתי לעצמי, עוד שנייה זה יעבור, הכי חשוב שהכל יהיה בסדר עם העוברה, אבל ליתר ביטחון השארתי את החיוך על הפנים.
לצערי זאת לא הפעם הראשונה שנתקלתי בהתנהגות לא נאותה מצד רופא נשים. וגם לא האחרונה. למעשה, אני בטוחה שכמעט כל מי שקוראת את הכתבה הזו יכולה לתרום לפחות סיפור אחד משל עצמה. מי מאיתנו לא יצאה לפחות פעם מבדיקה גינקולוגית בהרגשה שקרה לה משהו לא תקין? ואני לא מדברת על התנהגות לא חוקית; אני מדברת על התחום האפור – על אנטיפתיות קיצונית או סחבקיות מוגזמת; על הערות או רמיזות בעלות אופי מיני, על ביקורת, התנשאות, הטפה, נזיפה, התנהגות אגרסיבית.
אז נכון, יש רופאים מתנשאים, מטיפים, אנטיפתים או אגרסיביים בכל תחום. אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהמפגש בין מטופלת לגינקולוג שונה מכל מפגש עם רופא אחר, גם כאשר מדובר בבדיקה שגרתית. ולו מפני שמדובר בבדיקה פולשנית, שכרוכה במגע עם איברי המין וקשורה לאיברי הרבייה שלנו, שנושאים מטען גדול, פסיכולוגי, חברתי ותרבותי. זה החלק האינטימי ביותר בגוף שלנו, שקשור לסקס, שלפעמים חווה אלימות וטראומות; אלו המקומות שקשורים להגדרות שלנו כנשים, מאהבות, אימהות. גם כשהכל בסדר - יש משהו בבדיקה הזו שהוא מאוד לא נוח, לא נעים, מביך.
מרבית רופאי הנשים הם גברים, אם כי המצב נמצא במגמת שינוי. הרופא, גבר זר, צריך לשאול את המטופלת שאלות אינטימיות גם על חיי המין שלה, כי האבחנה קשורה לחיי המין; ואז האישה צריכה לשכב בפישוק על הכיסא הזה שמפשק אותה עוד יותר, והרופא מחדיר גם את ידיו וגם מכשירים קרים וקשים לתוך האיברים הפרטיים שלה. לפעמים זה כואב, וכשיש בעיות, אפילו פשוטות כמו דלקת או פטרייה, זה כואב עוד יותר. ולרופא, משום שהוא גבר, אין יכולת להבין עד הסוף איך זה מרגיש; הוא לא יכול לעבור את זה על בשרו שלו.
גבר על כיסא הגינקולוג
ד"ר גדעון קופרניק, מנהל מיון נשים במרכז הרפואי קפלן, מודע לבעייתיות הזו, ולכן כשמתמחה מגיע לתורנות במיון הוא משכיב אותו על כיסא הגינקולוג, מבקש ממנו לתלות את רגליו על הרגליות, ואז מכוון למפשעתו מכשיר דמויי מלקחיים (שמכניסים לנרתיק דרך הספקולום כדי לקחת דגימה מצוואר הרחם). איך מגיבים המתמחים לקבלת הפנים הזו? הם פורצים בצחוק היסטרי, הם מתכווצים, הם מבוהלים למרות שהם שוכבים על הכיסא לבושים. כך, פחות או יותר, מבהיר להם ד"ר קופרניק מה מרגישה אישה בבדיקה גינקולוגית.
זה נכון, אנחנו מתכווצות בבהלה מול הספקולום. והכיווץ, אין מה לעשות, מגביר את הכאב בעת הבדיקה הפולשנית. כשאומרים לנו להרפות, זה לא עוזר. כשנוזפים בנו על חוסר שיתוף פעולה, אנחנו מתכווצות עוד יותר. בדיקה מכאיבה, מוסיף ד"ר קופרניק, מעבר לאי נעימות, יכולה גם להוביל לאבחנה שגויה, שכן הרופא יכול בטעות לחשוב שיש דלקת.
ד"ר אחינועם לב־שגיא, רופאת נשים בכירה במחלקת נשים בהדסה הר הצופים ובמרכז בריאות האישה של קופת חולים כללית ברמת אשכול, ירושלים, אומרת: "אני יודעת שאישה לא יכולה להרפות ברגעים האלה, ולכן אני לא מבקשת את זה. אני מתחילה בשיחה שמבהירה למטופלת שהשליטה היא שלה, ושבכל שלב היא יכולה לבקש להפסיק את הבדיקה. אני מציעה מראה קטנה, כדי שתראה מה אני עושה ושלא תהיה שום הפתעה. אני מסבירה מה אני עושה וגם מבקשת רשות.
אני מציעה לה להחזיק לי את היד ואז המטופלת יכולה לשלוט בהחדרת המכשיר או לעצור אותי. אני מלמדת ללחוץ החוצה, כמו בפעולת מעיים. ככה הספקולום נכנס בקלות, ואני לא צריכה להפעיל כוח. אם אני רואה שהאישה נורא מכווצת, אני לא מבצעת את הבדיקה. אני מכירה יותר מדי נשים שהרגישו שהבדיקה נעשתה בכוח. זו טראומה".
את בתולה?
שרון אורשלימי, בלוגרית, מחנכת מינית וחוקרת מיניות הטרוסקסואלית בתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן, טוענת שיש מה לעשות כשנתקלים בהתנהגות לא ראויה בעת ביקור אצל גינקולוג: אפשר להעיר לרופא, לומר למשל "לא נראה לי איך שאתה מדבר אליי", או "הדיבור הזה לא מתאים ליחסי מטופלת רופא"; אפשר להפסיק את הבדיקה באמצע, לקום וללכת.
"יש לנו כוח כצרכניות לבחור ברופאים שמתאימים לנו ומכבדים אותנו", אומרת אורשלימי, אבל היא גם מודעת לכך שקשה להגיב בזמן אמת. "כולנו מבטלות את עצמנו מול סמכות רפואית, על אחת כמה וכמה בגינקולוגיה, ועל אחת כמה וכמה נשים מול גברים. צריך ללמוד לרכוש עמדה אחרת, ללמוד להיות המסנגרות של עצמנו, הלוביסטיות. ולכן, אל תרגישי אשמה. זה בסדר אם את קופאת במקום ולא אומרת כלום. זה בסדר אם את לא בדיוק מבינה מה קרה באותו רגע, במיוחד אם מדובר בהטרדה, אבל גם אם בסתם אמירה שלא מקובלת עלייך. זה קורה לכולן".
ועדיין יש מה לעשות: להגיש תלונה במחלקה לפניות הציבור בקופת החולים ואצל נציב הקבילות במשרד הבריאות. וכמובן לעבור לרופא או רופאה אחרת.
אורשלימי מנהלת בלוג של סיפורים שנשים שולחות על חוויות טובות ולא טובות מביקורים אצל גינקולוגים וגינקולוגיות. הנה שני סיפורים לדוגמא:
"הגעתי אליו בהתראה קצרה כי הייתי במצב חירום רפואי עקב מחלת מין. הרופא נזף בי ובייש אותי מאוד, האשים אותי במחלה בגלל שאני 'אחת שחוגגת', וגרם לי להרגיש מופקרת וחלשה. לא הצלחתי להפסיק לבכות במשך כל הטיפול.
הכאבים היו בלתי נסבלים, אבל יותר מזה הייתה תחושת אשמה ובושה, כאילו הבאתי את זה על עצמי וכאילו אני מגעילה או מלוכלכת. במהלך הבדיקה הוא גם העיר שיש אצלי 'שערות בכל מקום'. אף רופא מעולם לא העיר לי על כך כי הרי אין קשר בין שיער ערווה לבין מצב רפואי".
רופא: את בתולה?
אני: אממ...
רופא: לא מבין. בתולה או לא בתולה?
אני: נאנסתי, אבל זה היה מזמן.
רופא: המממ.
בלי להסס הרופא מכניס את המכשיר של ה"לא בתולות" (ספקולום, המכשיר שמוחדר לתוך הגוף סגור ונפתח בתוכו, מגיע במידות שונות. ת.ש.ט). אני מתה מכאבים, מרגישה נאנסת שוב. הרופא לא מבין למה יורדות לי דמעות.
פרופ' משה בן עמי, יו"ר האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה, סגן דיקן הפקולטה לרפואה בגליל, אוניברסיטת בר־אילן, מנהל מחלקת נשים ויולדות במרכז הרפואי פורייה, סבור שהתנהגות לא נאותה של גינקולוגים מייצגת תופעה שולית ביותר. "רוב התגובות הן חיוביות מאוד. יש בארץ בין 2,000 ל־2,500 גינקולוגים שמטפלים באוכלוסיה של כשני מיליון נשים וחצי, ואם יש חמישה מקרים בשנה של התנהגות לא נאותה - זה סביר. כמו בכל המקצועות, פה ושם יש מישהו חסר טאקט, גס רוח. גם אצלי במחלקה היה מישהו כזה, אז הראיתי לו את הדרך החוצה".
האם יש בתוכנית הלימוד של הגינקולוגים התייחסות לרגישות היתר שנדרשת בבדיקה גינקולוגית?
"אין תוכנית סדורה שמלמדת את המתמחים איך להתנהג. כל מנהל מחלקה בבית חולים מקדיש לנושא את תשומת הלב שהוא רואה לנכון. אני, למשל, מתחיל בכך את ההתמחות עם הסטודנטים. הם מקבלים הרצאה של חצי שעה עד שעה על ייחוד המקצוע, וחלק ניכר מהשיחה מוקדש לרגישות היתר הנדרשת. במחלקה הם רואים דוגמה להתנהגות נאותה על בסיס קבוע".
ושום דבר במסגרת הלימודים בבית הספר לרפואה?
"נכון, זה צריך להתחיל שם. רופאים צריכים ללמוד להתייחס ברגישות מיוחדת כשמדובר בבדיקות אינטימיות ופולשניות, ובאופן מיוחד בנשים. הסטודנטים לומדים מקצוע שנקרא תורת האדם וכולל פסיכולוגיה, סוציולוגיה ועוד, ואולי צריך לפתח אותו גם בכיוון זה".
למה יש בארץ כל כך מעט גינקולוגיות?
"זה כבר לא נכון. לפני עשרים ושלושים שנה למנהלי המחלקות הגינקולוגיות הייתה מדיניות שלא קיבלה נשים למקצוע. והייתה לזה סיבה: גינקולוגיה ומיילדות זו ההתמחות הכי קשה שיש – פיזית ונפשית – ואחת הארוכות, שש שנים. תורנות במחלקת נשים משמעה 26 שעות רצופות. פעם הפטרונים של המחלקות חשבו שנשים לא יכולות לעמוד במעמסה הנפשית והפיזית. המצב השתנה לחלוטין. היום, מעט גברים פונים למקצוע. בעוד עשרים שנה השאלה תהיה הפוכה: למה אין גברים בגינקולוגיה?".
לסיום, הנה כמה טיפים שיקלו עליך את הביקור את הרופא:
- הגיעי מוכנה. כדאי לחפש באינטרנט מידע על הבעיה בגינה את הולכת לרופא. נכון, יש הרבה מידע שחלקו לא מדויק ויכול להכניס להיסטריה, ולכן מומלץ לחפש באתרים שאפשר לסמוך עליהם ולשתף את הרופא במה שלמדת.
- זכרי שזכותך לנוכחות של חברה, בת משפחה, בן זוג. חשבי עם מי יהיה לך הכי נוח.
- אל תתביישי לדבר עם הרופא על מה שמטריד אותך. שום דבר אצלך לא מגעיל או מביש, אלא רפואי. הוא רופא. זה התפקיד שלו.
- אם את עדיין בתולה - ודאי שהרופא יודע על כך ובקשי בדיקה לא פולשנית.
- אם עברת חוויה מינית לא נעימה או תקיפה מינית, חשוב שתשתפי את הרופא. יש קשר הדוק בין מה שעברת לבין הבריאות המינית שלך, ואין מה לדאוג: יש ביניכם חיסיון רפואי, הוא לא יספר לאיש. יכול להיות שהוא יפנה אותך למי שיכול לעזור.
- זכותך לקבל נייר נקי על מיטת הגניקולוג.
- הרופא חייב להשתמש בכפפות. אל תסכימי לעבור בדיקה ללא כפפות.
- בקשי סדין לכיסוי או בואי לבדיקה בשמלה או מצוידת בצעיף או בד אחר להתכסות בו.
- בקשי מהרופא שיודיע לך לפני תחילת הבדיקה הפולשנית.
- אם את יודעת שהבדיקה מכאיבה לך את יכולה לבקש "ספקולום נערות", שהוא קטן יותר. כמעט לכל הרופאים יש כאלה, ואם אין - את יכולה להזמין מספקי ציוד רפואי.
- היי קורקטית עד נחמדה ודרשי יחס קורקטי עד נחמד בחזרה. לא יותר ולא פחות.
- אם עברת אל הרופא משום שזכית ליחס לא נאות מרופא אחר, ספרי לו על כך.
- בקשי תשובות לשאלות שמטרידות אותך.
