מאת אראלה טהרלב בן-שחר
איורים: שירז פומן

כמו כלבים, נחשים ולווייתנים, גם את המין האנושי אפשר לאפיין על פי תכונות ואוסף של התנהגויות. אמנם, נעים לנו לאפיין את עצמנו על פי יכולותינו האינטלקטואליות, אך למעשה, אנו מאופיינים גם על ידי התנהגויות מעט פחות נאצלות, כמו שיהוקים, פיהוקים, גיהוקים, נפיחות, צחוק ובכי.
בלתי אפשרי לתאר אדם, ולהתעלם ממגוון ההתנהגויות האנושיות האלו. ד"ר רוברט פרוביין, פרופסור לפסיכולוגיה וחוקר מוח מאוניברסיטת בולטימור במארילנד, ארצות הברית, פרסם בשנת 2012 ספר שהוקדש לפעילויות אלו, ונקרא Curious Behavior: Yawning, Laughing, Hiccupping and Beyond. הספר מכיל שפע של מידע, שקצרה היריעה מלפרוש כאן (כתבה המוקדשת לחלק מן החומר התפרסמה במגזין מנטה של חודש אפריל), אבל לפניכם פרופיל המשרטט בקצרה את אוסף ההתנהגויות הללו.
בכי הוא עניין אנושי

מדובר בכישרון מולד

את רוב ההתנהגויות הללו אנו מסוגלים לבצע כבר מרגע הלידה, וחלק מהן עוד בהיותנו עוברים בבטן. כידוע, תינוקות אינם צריכים ללמוד לבכות, והם מבטאים את כישורם זה ברגע הגחתם לעולם (זהו הכישור ההישרדותי ביותר שלהם). גם גרעפסים הם מוכשרים לבצע מגיל אפס, כפי שזוכר כל הורה שבילה שעות ארוכות בעידוד תינוקו לפליטה. לפהק, מסתבר, אנו יודעים עוד לפני שאנו מגיחים לעולם, ויש מחקרים שמראים עוברים מפהקים ברחם אמם. גם את מיומנות השיהוק אנו יודעים כבר ברחם, ולמעשה השיהוק פופולרי מאוד אצל עוברים בשבוע ה-13-10 להריון. הצחוק כידוע אינו מולד, אבל הוא מצטרף לחיים מוקדם ביותר, בערך בגיל 4-3 חודשים.
זרז בגיבוש חברתי
ההתנהגויות האלו מאפיינות לא רק את כלל בני המין האנושי, אלא גם מלכדות אותו. הגיבוש קורה בזכות תופעת ההדבקה, כאשר פיהוק הוא שיאן ההדבקה. יותר ממחצית האנשים שיצפו בפיהוק, יפהקו בעצמם. אין זה רק מראה הפה הפתוח ומצמוץ העיניים, שמפיל כדומינו את כל הנוכחים אל מגפת 'פהקת', אלא גם הקול – ולראייה, אפילו עיוורים נדבקים בפיהוק. גם הצחוק מדבק ביותר, כפי שמוכיחה שיטת "יוגה צחוק", ואפילו הבכי עובר מאחד לשני, כפי שיודע מי שביקר בבית תינוקות ונוכח לראות איך תינוק בוכה אחד, הופך תוך רגע לתינוקיה שלמה צורחת.
גיהוקים ונפיחות הם גם שגרת יומן של הפרות

מחשיד לבעיה פתולוגית

בעיה בדפוסי הגיהוק, השיהוק או הפיהוק שלכם, יכולה להעיד על פתולוגיה. העדר נטיה להידבק בפיהוק יכולה לשמש עדות לאוטיזם, ונטיה להיתקף באופן לא צפוי בצחוק או בכי יכולה להעיד על אלצהיימר, תסמונת רט, ALS ועוד.

אנחנו לא לבד

בני האדם חולקים כישרון התנהגותי זה עם פרות, שימפנזים, דגי הרינג ואחרים. ההתנהגויות האלה אמנם מאפיינות את כל בני האדם, אבל לא רק אותם. את היכולת לבצע גיהוקים ונפיחות אנחנו חולקים עם חיות רבות. המובילות בין החיות "חסרות הטקט" הן הפרות והכבשים, שכידוע פולטות כל כך הרבה גז מתאן עד לכדי פגיעה בשכבת האוזון. דגי ההרינג הגדילו לעשות, והפכו את הנפיחות לדרך תקשורת ביניהם. גם הפיהוקים, מסתבר, אינם מנת חלקנו – ואנו חולקים אותם עם יונקים שונים ובכללם צבים, תנינים, נחשים ואפילו דגים. הצחוק מייחד את המין האנושי (יש השומעים צחוק גם בקולו של הצבוע), ועם זאת, את ההומור אנו חולקים גם עם שימפנזים.

בלי פקודות

את מרבית ההתנהגויות האלה קשה לעשות "בפקודה", ולכן הן מסגירות לא פעם את החיבה, העניין או השיעמום שלנו. בין אוסף ההתנהגויות האלה, ישנן כאלה שקל להזמין, כמו מצמוץ או חיוך. אבל התעטשות, גיהוק ובכי קשה לזייף, והן אלה שמסגירות עלינו הכי הרבה מידע. צחוק של ממש – מסגיר חיבה ועניין בדובר, ובכי מסגיר עצב. אבל, ישנם מעטים שיודעים לשלוט גם בהתנהגויות ה"לא רצוניות". כך למשל, שחקנים טובים יודעים לבכות בהזמנה, ילדים מסויימים יודעים לשהק מתוך רצון חופשי, וג'וזף פוג'ול הצרפתי ביסס בראשית המאה ה-20 קריירה שלמה על היכולת לחקות מנגינות וקולות של חיות באמצעות נפיחות. הופעותיו במועדון המולן רוז' הפריזאי נחקקו בתודעה העולמית כפלא עד עצם היום הזה.
נפיחה מקצועית: אפשר לבנות על זה קריירה