אראלה טהרלב בן־שחר
אף אחד לא רוצה ללכת לבעל מקצוע לא מנוסה; להסתפר אצל ספר לא מנוסה, לשפץ את המטבח אצל שיפוצ'ניק מתחיל או לתקן את הפנצ'ר אצל מכונאי מתלמד. הסיכון גדול עוד יותר אם אתה הלקוח הראשון של רופא או פסיכולוג ביום הראשון של הסטאז'.
מצד שני, אם נלך כולנו רק לרופאים ולפסיכולוגים המנוסים, איך יזכו הצעירים לניסיון? לשם כך מתוכננים מסלולי הכשרה בתחום הבריאות בזהירות ובקפדנות. אבל בעוד ברפואה המומחה מצטרף למתמחה לתשאול הפציינט, שלא לדבר על ניתוח (שבו החולה מורדם ולא יחשוש גם אם המומחה יגער במתמחה "לא כך תופרים!") - בפסיכולוגיה יש מניעה לערוך מפגש אינטימי עם מומחה שנוכח בחדר.
אתם הייתם רוצים שיתלווה לפסיכולוג המתמחה שלכם מורה? (צילום: שאטרסטוק)
אבל גם להכשרת הפסיכולוגים יש פתרונות. חלקם מסברים יותר את האוזן – כמו הדרישה שפסיכולוג צעיר יהיה תחת פיקוח של פסיכולוג מנוסה, וחלקם קצת פחות – כמו העובדה שפסיכולוגים לא מנוסים מוכרים את שירותיהם בזול יותר לאוכלוסיות מעוטות יכולת.
על כל פנים, עכשיו הומצא פתרון חדש. קרב היום שבו פסיכולוגים לא מנוסים יוכלו להתאמן על פציינטים שאין אפשרות להותיר בהם טראומות נפשיות, ובמילים אחרות - פציינטים וירטואליים. חברת Southern California Institute for Creative Technologies הציגה לאחרונה בכנס של איגוד הפסיכולוגים האמריקאיים את הפציינט הווירטואלי שתכנתה.
במקרה הזה, מדובר בפציינט הלום קרב שיש לו בעיות עם אשתו והתנגדות מסוימת לטיפול. אבל הפסיכולוגית המתחילה, למרות שאינה מנוסה, יודעת להמהם יפה במקומות הנכונים, לשתוק, לדובב ולגלות אמפתיה, והיא אכן מצליחה להוריד אצלו את ההתנגדות.
למשל, היא אומרת:
- "מממ. מה המצב עם אשתך?"
- "לא משהו. אנחנו כל הזמן מתווכחים, היא לא מבינה אותי"
- "מה היית רוצה שהיא תבין?"
- "היא לא באמת יודעת מה עבר עליי. והיא אומרת שאני מרחיק אותה"
- "האם אתה חושב שאתה מרחיק אותה?"
וכן הלאה.
אין ספק שמדובר במהפכה, בהתקדמות גדולה של תחום האינטליגנציה המלאכותית, זו שמאפשרת לפתח פציינט וירטואלי־פסיכולוגי. ואי אפשר שלא לשמוח על כך שהפסיכולוגים של העתיד יגיעו לקליניקה מנוסים וחכמים יותר, והדבר היחיד שלא יוכלו להתנסות בו "על יבש" יהיה דמעותיהם של הפציינטים.
אבל הפציינט הווירטואלי הזה מבטא לא רק התקדמות בתחום הטכנולוגיה, אלא גם בתחום הפסיכולוגיה. המהפכה הזו שחררה את מעטה המסתורין והחד פעמיות שאופף את המפגש בין מטופל למטפל, והודתה בכך שהמפגש הטיפולי הוא מהלך די צפוי, שבו הפציינט אומר משפט כזה או אחר מתוך מאגר מוגדר של משפטים (אשתי לא מבינה אותי, הבוס שלי רודה בי, אני נזכר בזה כל הזמן). בדוגמה שלפנינו הפך מקרה הלם הקרב למספר נתון של סימפטומים, בדיוק כמו שקדחת השחת, דלקת תוספתן או סוכרת מתבטאים באוסף תסמינים. יש משהו מאכזב בהודאה בכך שאפילו העצב והתסכול שלנו הם די סטנדרטיים ולא מבטאים את האישיות שלנו.
מלבד זאת, הצפייה בווידיאו מעלה את הציפייה שתוך כמה שנים (כשטכנולוגיית הקול תשתפר ותדע לעשות "אהממממ" מכל הלב), תוכל הטכנולוגיה לספק לנו גם פסיכולוג ממוחשב. אחד שלא יצטרך אפילו תקופת התנסות בשביל שיידע במדויק מתי לשתוק וכמה, מתי להביע אמפתיה, מתי לדובב ובאילו מילים בדיוק לשקף את דבריו של זה שמולו.
לזה יש כמובן פוטנציאל להיות עוד יותר יעיל, כיוון שזה יוכל להוזיל משמעותית את הטיפול ויהפוך אותו לתוכנת אופיס שיש בכל בית. ואם יהיו לנו פציינט וירטואלי ופסיכולוג וירטואלי, אולי נוכל לתת להם לשוחח זה עם זה ולהתפנות כולנו לעניינינו?
מעדיפים את ספת הפסיכולוג או את מסך המחשב? (צילום: שאטרסטוק)
